פסק-דין חלקי בתיק ת"א 164320-09

רקע

לפניי מונחת תביעתם של מר מיחאי קרפ יליד שנת 1973 (להלן: " התובע 1") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 22.04.02 עת החליף גלגל של רכב (שופל) שהיה מורם בעזרת מגבה ומנוף, כשלפתע הרכב נפל מן המגבה, פגע בו ופצע אותו (להלן: " התאונה") ותביעתו של המוסד לביטוח לאומי - המל"ל לשיבוב בגין הגמלאות ששולמו לתובע 1 (להלן: " התובע 2").

מג'יק פאוור שרותי כח אדם בע"מ (להלן: " הנתבעת 1") היתה החברה אשר העסיקה את התובע 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה. בן-עד עבודות בע"מ (להלן: " הנתבעת 2") היתה החברה אשר ביצעה את עבודות העפר במקום התאונה ובעליו של הרכב בזמן הרלוונטי לתאונה. מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 3") הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 2 בזמן הרלוונטי לתאונה. שירון (1989) יבוא ושווק צמיגים בע"מ (להלן: " הנתבעת 4") הינה החברה אשר ייבאה את צמיג הרכב בזמן הרלוונטי לתאונה. הראל בע"מ - חברה לביטוח (להלן: " הנתבעת 5") הינה החברה אשר ביטחה את הנתבעת 4 בזמן הרלוונטי לתאונה. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 6") ואבנר אגוד בע"מ - חברה לביטוח (להלן: " הנתבעת 8") הינן החברות אשר ביטחו בביטוח חובה את הרכב בזמן הרלוונטי לתאונה. איילון בע"מ - חברה לביטוח (להלן: " הנתבעת 7") והנתבעת 8 הינן חברות הביטוח אשר ביטחו בביטוח חובה את המנוף בזמן הרלוונטי לתאונה.

עקב ריבוי הצדדים בתיק ומורכבות העניין החלטתי כי הדיון יפוצל וראשית יישמעו ראיות ותינתן החלטה בשאלה האם המקרה דנן הינו "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד") אם לאו.

מטעם התביעה העיד התובע ומטעם ההגנה העיד מר יהושוע בלאיש והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע 2 המלומד טוען כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. נתבעת 7 היתה המבטחת של הרכב, על פי חוק ביטוח כלי רכב מנועי, והיא שלחה הודעת צד ג' נגד הנתבעת 5 בטענה כי היא מבטחת יחד איתה את הרכב. הנתבעת 8 נתבעת כאן פעמיים, פעם אחת כשותפה לביטוח עם הנתבעת 6 ופעם שניה בביטוח שיתופי יחד עם הנתבעת 7. לדידו של ב"כ התובע המדובר בתיקון דרך שכן התובע 1 עזר עם המגבה וזו פעולה טכנית. אחת מהאפשרויות, המנויות בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לגבי שימוש ברכב מתייחסת לטיפול דרך הנעשה על ידי המשתמש שלא במסגרת עבודתו והכוונה היא למי שזהו מקצועו ובמקרה דנן אין המדובר בעובד שזוהי הכשרתו, לתקן מכוניות בדרכים. כפי שהעידו העדים תיקונו של התקר היה הכרחי להמשך הנסיעה ופרק הזמן והמשכה המיידי של הנסיעה צריך להיבדק לפי אופיו של הרכב.

לטענתו לא קיים מצב בו מעורבת נסיעה והיא לא תאונת דרכים אף אם היו שימושים אותם החוק מחריג. אם המדובר בהתהפכות הרי שאין זה משנה מהו מקצועו של התובע, גם אם הוא מכונאי רכב וזה עיסוקו, הרי שאם הרכב התהפך זכאי הוא בפיצוי על פי חוק הפלת"ד. בעניין המשאית, המשאית הרימה את השופל והשופל היה המטען שלה והרי לנו נפילה של חלק מהרכב או מטענו כשהרכב עומד או חונה. מאחר ולעדות התובע 1 לא נשמעו סתירות, יש לקבל את עדותו.

ב"כ הנתבעת 3 המלומדת טוענת כי המקרה דנן מקיים תנאי של הגדרת תיקון דרך וטיפול דרך שזה הגדרה של שימוש רכב מנועי. מדובר באירוע בלתי צפוי ובלתי מתוכנן, הטיפול הוזמן בעקבות אירוע תקר, הגיעו שני גלגלים למרות שהיה מדובר בתקר אחד וזאת כדי להחליף את שני הגלגלים לצורך האיזון ביניהם. לגבי המשאית והשימוש בכוח המכני, יש מגע פיזי בין המנוף לשופל, המנוף מרים את השופל. כל הראיות מראות על קשר סיבתי בין המנוף לנפילת השופל.

ב"כ הנתבעות 1,2,4,5 המלומדים מצטרפים לטענות ב"כ הנתבעת 3 המלומדת.

ב"כ הנתבעת 6 המלומדת טוענת כי על התובע להוכיח נסיבות פגיעתו. התביעה הוגשה ממש ברגע האחרון, לפני מועד ההתיישנות, דבר אשר גרם נזק ראייתי ואין לדעת מי נכח בתאונה ופרט לתובע לא העיד איש שהיה עד ראיה לה. בהודעתו למל"ל נכתב כי מגבה של טרקטור נפל עליו טענה אשר חזרה על עצמה גם בועדה הרפואית של המל"ל. בחלק מן המסמכים הרפואיים אשר צירף התובע (מכתב שחרור מיום 15.06.02 ומכתב שחרור מיום 05.05.03) נטען כי כף של טרקטור נפלה על התובע ובתביעתו למל"ל החל התובע לטעון כי השופל נפל עליו.

לאור מספר גרסאות סותרות ובהיעדר עדי ראיה פרט לתובע, לא עלה בידי התובע להוכיח נסיבות התאונה ולאחר שהנטל על כך מוטל עליו, יש לדחות התביעה. זאת ועוד, התקר בצמיג השופל לא ארע במהלך עבודה בשטח, וכפי שהעיד התובע (עמ' 15 שורות 2-3 לפרוטוקול): "ש. אמרת שכבר כמה ימים השופל לא עבד? ת. כן". לפיכך על פי גרסת התובע הגיעו מחברת שירון (הנתבעת 4) כדי להחליף את הגלגלים בשופל, רוצה לומר, מדובר בעבודה שהוזמנה מראש ואינה נכנסת לגדר טיפול דרך. באשר לטענת ההנתקות, התדרדרות או התהפכות אינה רלוונטית במקרה דנן, מנוע השופל היה כבוי ולא היה כל נהג בסביבה. התובע היה עובד כללי אשר בין היתר עסק גם במכונאות ובבוקר המקרה קיבל הודעה על כך שבהמשך היום יהיה עליו לתקן תקר בשופל בעזרת המשאית שתגיע מטעם הנתבעת 4. מדובר באירוע שהוא במסגרת עבודתו של התובע ויש לדחות את התביעה בעילת הפלת"ד נגד הנתבעות 6 ו- 8.

ב"כ הנתבעות 7,8 המלומד טוען כי יש לבחון את מסכת הראיות שבפני בית המשפט. בעת התאונה נכחו במקום שלושה אנשים, התובע עובד נוסף ונהג המשאית, הנתבעת 4 הגישה תצהיר של הנהג, אולם במהלך שמיעת הראיות משכה את התצהיר ולמעשה נשללה ראיה מרכזית מבית המשפט של עד ראיה נוסף. בעל דין אשר לא הביא ראיה אשר היתה מצויה תחת ידו, חזקה כי הראיה היתה פועלת לרעתו. לדידו, תצהירו של הנהג עוסק בכך שאין מעורבות של המשאית בכל זיקה שהיא לתאונה ויש לסווג תאונה זו על פי פקודת הנזיקין ולא תאונת דרכים. כמו כן, מה שגרם לתאונה היה שילוב של שני דברים: קרקע בוצית ולא יציבה ושימוש במגבה שלא כפעולתו. להרמה של שופל במשקלים כאלו נדרש מגבה הפועל על לחץ אויר או לכל הפחות מגבה הידראולי. לדידו של ב"כ הנתבעות, יש לקבל את גרסת התובע המופיעה בהודעתו הראשונה, שבוע לאחר התאונה, שם אין כל אזכור למשאית ושנפל עליו המגבה. ממשיך וטוען ב"כ הנתבעות, כי מנוף של משאית אשר מחזיק כאחיזת ארעי את השופל לא הופך את השופל למטען של המשאית.

לדידו, משמעות מטען הינה דבר הנישא על גבי הרכב. כאשר מדברים על הכוח המכני, הסייג להרחבה זו מתייחסת לכך שלא נעשה שינוי ביעוד המקורי של הרכב והנטל להוכיח שלא נעשה שימוש ביעוד המקורי של הרכב מוטל על מי שטוען שהיתה אותה הרחבה. במקרה דנן אין כל ראיה לתרומת הויברציות לתאונה. יכול להיות שמה שהתובע חשב לויברציות היה בעצם חוסר היציבות של השופל שהתחיל קודם לכן. לכן המשאית לא היתה כלל גורם לתאונה. מעבר לזאת, ישנה שאלת שינוי היעוד, קרי, האם המנוף של המשאית נועד לשמש כמגבה לשופלים, כפי המקרה דנן, או שמא תפקידו של המנוף הינו לפרוק ו/או לטעון משא על גבי המשאית? המבחן הינו מבחן השכל הישר והתשובה לשאלה הינה ברורה כי אין תפקידו של מנוף המשאית לשמש כמגבה.

ב"כ צד ג' 1 המלומד טוען ראשית כי ההודעה כלפיה צריכה להידחות מחמת התיישנות. לגופו של עניין הוא טוען  שהמדובר בעדות יחידה של בעל דין, בתביעה המוגשת יום אחד לפני מועד ההתיישנות ויש בכך חוסר תום לב מצד התובע הגורם לנזק ראייתי. ככל שבית המשפט יאמץ את גרסת התובע אזי לא סביר שניתן לבצע הפרדה מלאכותית לשימוש המנוף, שלולא המנוף כלל לא ניתן להיכנס תחת השופל ולהעמיד את המגבה במקומו. לטענת התובע הויברציות של השופל הינה עקב פעולת המנוע של המשאית והמנוף המחובר לשופל.

בעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים מצטרף צד ג' 1 לסיכומי התובע 2 ולנתבעת 3. זאת ועוד, הימנעות הנתבעות 7,8 לצרף את הפוליסה מחזקת את היותן מבטחות המשאית. הנתבעת 4 אשר הוזמנה לביצוע החלפת הגלגל הביאה עימה כלי מתאים  שנועד להחליף את הגלגל ולא הוכחו טענות הנתבעות 7,8 כי עסקינן במנוף שלא מתאים ליעוד שבוצע בו. את טענת הנתבעות 7,8 כי השופל נפל מן המגבה עקב פעולה של התובע אשר ניסה להוציא את הגלגל, יש לשלול, מאחר והתובע לא נחקר על זאת אלא רק ננזף ובחקירתו הנגדית העיד כי לאחר הפעם הראשונה שהיה תחת השופל, הגלגל האחורי שמאלי היה עדיין על הקרקע, קרי, המגבה עדיין לא היה בתמונה, רוצה לומר, לא היה משקל שהפעיל השופל על המגבה היות והשופל ישב על הגלגל האחורי שמאלי ועל מנוף המשאית. לגבי חוק הפלת"ד אשר מציין "שלא במסגרת עבודתו" וכפי שהעיד התובע 1 בתצהירו, ההוראות היו לגבי עובד של הנתבעת 4 שברור שהעובד אינו כפוף לו ואינו עובד שלו.

דיון והכרעה

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד") קובע:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי