פסק-דין חלקי בתיק בשא 152095/06

מבוא, והטענות בהתנגדות ובבקשות הנלוות

לפניי התנגדות לביצוע שיק ע"ס 662 ש"ח; בקשה להארכת המועד להגשתה; בקשה לביטול ולעיכוב הליכי הוצל"פ; וכן מה שנחזה להיות תביעה כספית של המבקשת נגד המשיבה, אשר נקלטה לא ככזו אלא כמסמך בתיק ההתנגדות.

לפי הנטען, השיק נמשך על ידי בן זוגה של המבקשת (משום-מה נפתח תיק ההוצל"פ רק נגדה. להלן, למען הפשטות, יכונה בן הזוג 'המבקש', או ביחד עם המבקשת - 'המבקשים'), ונמסר לנציגי המשיבה כביטחון עד לבירור חבותו של המבקש בגין קנס-חנייה. נציגי המשיבה אמרו למבקש, משלא עלה בידיהם להשלים את הבירור עובר לזמן פירעונו של השיק, שהוא רשאי לבטלו, לפי שעה. כך עשה. להפתעת המבקשים, בעוד הבירור נמשך - הוחל בהליכי הוצל"פ נגדם.

ההתנגדות הוגשה באיחור עקב הימשכות הליך הבירור אצל המשיבה, ותוך מצגים מרגיעים/מרדימים שלפיהם "הנושא בטיפול".

המבקשים מסכימים לשלם את הסכום הנקוב בשיק, אך מתנגדים לתוספות שצבר בעקבות הליכי ההוצל"פ.

דיון והמלצה

כבר פסקתי פעמים רבות בעבר, ולאחרונה ניתנה לכך גושפנקא של בית המשפט העליון, כי חבות בקנסות בגין עבירות חנייה, או ביטולה, הנה עניין לבית המשפט לעניינים מינהליים.

אולם, בענייננו מודים המבקשים בחבותם בגין השיק, ואין הם אלא מלינים על כי תוך כדי הליכי בירור על ידי המשיבה - פעלה המשיבה לגביית הסכום שחבותו הייתה עדיין בבירור.

הסכום השנוי במחלוקת, אפוא, אינו אלא 433 ש"ח (נכון למועד האזהרה).

בנסיבות אלו, אין זה ראוי לצדדים לעמוד על קיומו של הליך משפטי, כלהלן:

גם אם תעמוד המשיבה על חקירה נגדית, ספק רב אם תצליח לסתור במהלכה את גרסת המבקשים. התוצאה הצפויה היא כי אאריך למבקשים את המועד, משום שאראה במצגי המשיבה (לפי הגרסה שלא נסתרה, אם אכן יתממש תרחיש זה) משום סיבה שאינה בשליטתם, וממילא 'טעם מיוחד', להארכת המועד להגשת ההתנגדות. עוד צפוי, בעקבות כך, כי אתן למבקשים רשות להתגונן, נוכח טענת ההגנה בדבר ויתור המשיבה על השיק, המגולם בהנחיה הנטענת לבטלו עקב אי-השלמת הבירור. מובן כי, בעקבות כך, יעוכבו ויבוטלו הליכי ההוצל"פ. בסיום ההליך כאמור נטייתי תהיה לחייב את המשיבה בהוצאותיו, בסכום המקובל - שהוא כשיעור סכום החוב בכללותו (היינו: כפל או שילוש הסכום השנוי במחלוקת), ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. לאחר מכן יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, ונציגי המשיבה יתייצבו להיחקר על גרסאותים המזימות את גרסת המבקשים. אין לדעת כיצד אתרשם מן העדים. אולי אאמין למבקשים, ואדחה את התובענה השטרית תוך חיוב המשיבה בהוצאות ההליך בכללותו. אולי אאמין לעדי המשיבה, ואחייב את המבקשים בסכום החוב בתיק ההוצל"פ, אבל לא מן הנמנע שמטעמים שונים - בין כאלה הנעוצים במצבם הכלכלי, בין כאלה הנעוצים בהתנהלות המשיבה - אחליט שלא לחייבם בהוצאות ההליך.

התרחיש האמור נובע מניסיון החיים והשפיטה. למשיבה הזכות לנסות ולשכנע את בית המשפט בצדקתו של תרחיש אחר. אולם, האם התוחלת של מהלך כזה (סיכויי התממשותו מוכפל בסכום של כ-400 ש"ח) מצדיקים זאת?

זאת ועוד: באמתחת המבקשים תביעה כספית שטרם הוגשה, עקב טעות מזכירותית, שבה הם תובעים גם הוצאות ופיצויים בגין עגמת נפש. האם לא מן הראוי לסיים את ההליך בטרם תוגש?

אולם, יש גם צד שני למטבע. אולי רבים הם האזרחים הטוענים טענות מעין אלה שטוענים המבקשים לפניי. אולי המשיבה סבורה שלפחות ברוב המקרים אין שחר לדברים. אולי המשיבה תטרח ותביא לעדות את עובדיה הרלבנטיים, והללו ישכנעו אותי שגרסת המבקשים אינה אמת. במקרה כזה, המבקשים חשופים לאפשרות שאחייב אותם במלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ, ואף אחייבם בהוצאות המשיבה, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות התייצבותם של העדים, דבר שעלול להסתכם באלפי ש"ח. האם לא עדיף למבקשים למנוע סיכון כזה, ולהגיע להסכמה עם המשיבה על תשלום החוב, תוך פשרה כלשהי?

לסיכום, טרחתי והעליתי כל זאת על הכתב כדי לנסות לשכנע את הצדדים לחסוך משאבים לעצמם ולבית המשפט, ולהסכים לסגור את תיק ההוצל"פ כנגד תשלום קרן השיק, או יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, או סכום כלשהו ביניהם.

סיכום

אין למבקשים הגנה ביחס לסכום הקרן של השיק, נוכח הסכמתם לשלמו. לפיכך, ועל יסוד תקנה 205(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את ההתנגדות ביחס לסכום זה, ומחייב את המבקשים לשלמו למשיבה.

לגבי יתרת החוב - אבקש כי הצדדים יידברו ביניהם על יישום המלצתי, ויודיעוני על תוצאות המו"מ עד יום 1.3.06.

בינתיים ועד להחלטה אחרת - כל הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 01-85324-05-6יבוטלו ויעוכבו, כפוף להפקדת סכום הקרן האמור.

ניתנה היום, א' בשבט, תשס"ו (30 בינואר 2006), בלשכתי.