פסק-דין חלקי בתיק בשא 1129/07

מבוא

1. המשיבה/התובעת (להלן: "אפשטיין") הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת/הנתבעת (להלן:"זאבי") לתשלום סכום של 104,392 ש"ח שהנתבעת חייבת לה לטענתה עבור עבודות שנאלצה התובעת להשלים ולתקן באמצעות קבלני משנה אחרים עבודות שהנתבעת הייתה אמורה לטענתה לבצע בהתאם להסכם הפאושלי שנערך בין הצדדים ביום 1.9.2000.

2. סכום התביעה מורכב משלושה סכומים: סכום של 55,197 ש"ח (ס' 12.1 לכתב התביעה ונספח ב'), סכום של 39,250 ש"ח (ס' 12.2 לכתב התביעה) וסכום של 9,945 ש"ח (ס' 12.3 לכתב התביעה, נספח ג').

3. הנתבעת פנתה בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, התובעת הגישה תגובתה לבקשה והנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובעת.

4. בין הצדדים שבפניי התקיים הליך קודם במסגרת ת.א. 20028/04 בו זאבי היתה זו שהגישה תביעה כנגד אפשטיין. אפשטיין במסגרת כתב הגנתה (נספח א' לבקשה) העלתה טענת קיזוז ר' ס' 3.2, 11.1, 17 ו- 21. סכום החוב לקיזוז בצירוף קבלות בסך של 71,516 ש"ח פורט  בס' 34 לתצהיר העדות מטעמה של מר שמואל צמל (נספח ב' לבקשה) והוא כולל סכום של 55,197.09 ש"ח (הקבלה צורפה כנספח ד' לתצהיר), סכום של 9,945 ש"ח (הקבלה צורפה כנספח ה' לאותו תצהיר) וסכום של  5,448 ש"ח (החשבונית צורפה כנספח ו' לאותו תצהיר). עיון בקבלות נספחים ד' ו-ה' הנ"ל אשר בהסתמך עליהן נטענה טענת קיזוז מראה שמדובר באותם סכומים ואותן קבלות כמתואר בסעיפים 12.1 ו-12.3 בתביעה שבפניי.

תמצית טענות הנתבעת-זאבי

5. הנתבעת טוענת שדין תביעה זו להידחות מחמת מעשה בית דין בשל ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים. לטענתה התובעת טוענת את אותן טענות שטענה בהליך הקודם.  המדובר באותה מערכת נסיבות, באותו פרויקט, באותו חוזה ובאותה מחלוקת ואפילו באותן הראיות של ממש שנבחנו בהליך הקודם ובית המשפט לא מצא לנכון לקבלן.

6. הנתבעת טוענת כמו כן שטענות התובעת שהועלו בהליך הקודם היו חלק מהמחלוקת העיקרית באשר לתשלום התמורה הפאושלית המגיעה לנתבעת מכוח ההסכם בין הצדדים, מכאן שבית המשפט לא יכול היה להכריע במחלוקת מבלי שידון בטענות התובעת שהועלו שם.

7. הנתבעת מוסיפה שטענות התובעת הוכרעו בהליך הקודם לגופן ומשנדחו טענות  המשיבה  אין להגיש בגינן תביעה בשנית.

תמצית טענות התובעת-אפשטיין

8. התובעת מתנגדת לבקשה, לטענתה תביעה זו בעיקרה תביעה להשבת כספים בהם נשאה התובעת עקב נטישת העבודות על ידי הנתבעת ובשל כך נאלצה היא לטענתה להעסיק קבלני משנה, עובדים, יועצים מהנדסים. לטענתה בית המשפט בהליך הקודם התיר לתובעת להגיש תביעה נגדית בגין סכום העבודות לקיזוז.

9. התובעת טוענת שבהליך הקודם לא נדונו וממילא לא נדחו טענותיה לגופו של עניין. לטענתה דחיית טענותיה  נעשתה ללא קביעת ממצא פוזיטיבי חיובי שכן בית המשפט לא שמע הראיות לגבי אותן פלוגתאות לא דן בהן לגופו של עניין ולא הכריע בהן אלא דחה את הטענות כיוון שסבר כי הן לא הועלו באופן מפורט וברור מספיק.

10. התובעת מוסיפה כי דחיית התביעה תהווה סעד קיצוני, השולל ממנה את זכותה להביא את עניינה בפני בית המשפט וכשקיימת אפשרות אפילו קלושה שהתובע יזכה בסעד שתבע אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו.

דיון

11. השאלה הטעונה בירור הינה האם קיים מעשה בית דין לגבי שני הסכומים של 55,197 ש"ח ו-9,945 ש"ח שהיוו חלק מטענת קיזוז בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים.

12. הכלל של מעשה בית דין, הוא כלל חשוב שנועד לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות והתמשכות ההליכים ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות. עיון בעמ' 5-3 לפסק דינו של כב' הש' רניאל שניתן בהליך הקודם מראה שבית המשפט בחן את טענת הקיזוז שהעלתה אפשטיין באשר לשני הסכומים הנ"ל וכלשונו: "יש לפנות איפוא לבחינת טענת הקיזוז של הנתבעת, שכאמור מתייחסת רק לסכום של 71,516 ש"ח".  לאחר בחינת טענות הצדדים תוך התייחסות לחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם אפשטיין הגיע בית המשפט למסקנה שלא ניתן להסתמך על הקבלות של צחי בע"מ ופולק ולכן הוא לא מצא לנכון לקבל את טענת הקיזוז של אפשטיין באשר לשני סכומים אלו. לעומת זאת הוא מצא לנכון להתיר קזוז סכום של 5,448 ש"ח שהיה חלק מאותה טענת קזוז.

13. די בעובדה זו בה בית המשפט קיבל חלקית את טענת הקיזוז כדי להראות כי טענת הקזוז נתבררה בפני בית המשפט וכי ניתן לאפשטיין יומה בבית המשפט בהליך הקודם,  באותו הליך הייתה לאפשטיין האפשרות להוכיח את טענת הקיזוז שהעלתה, משנכשלה אפשטיין בהוכחת טענתה אין לה להלין אלא כנגד עצמה.

14. יודגש כי טענות הקיזוז נדונו לגופן ואף המצהיר מטעם אפשטיין נחקר נגדית ונשאל על שתי הקבלות של צחי בע"מ ושל פולק כאמור בס' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.06 (נספח ג' לבקשה שבפניי) ולכן טענת אפשטיין שלא היה דיון לגופו של עניין  בנושא זה דינה להידחות.

15. יפים בעניינינו הדברים שנאמרו בספרה של נינה זלצמן "מעשה-בית -דין בהליך אזרחי" בעמ' 191: "יתר-על-כן, ספק אם יש הצדקה עניינית לצמצומו של כלל ההשתק כאשר שוכנע בית-המשפט שלפניו מועלית טענת ההשתק, כי הפלוגתא הועמדה למחלוקת בהליך קודם בין אותם צדדים ואף התקיימה לגביה התדיינות ביניהם, באופן שהייתה לכל אחד מהם ההזדמנות המלאה לשכנע בצדקת טענתו. העובדה שבעל-הדין, שעליו היה מוטל נטל השכנוע באותה התדיינות, לא הצליח להרימו בהוכחותיו ועל-כן נדחתה גרסתו מחוסר הוכחה, אינה צריכה להיות רלוונטית לעניין זה. די בכך שהיה לו "יומו בבית-המשפט" שפסק-הדין הדוחה את טענתו, מחמת חוסר הוכחה, כאמור, ישמש לו למכשול".