פסק-דין חלקי בתיק א 18590/06

בפני תביעה כספית, אשר הוגשה ביום 2.3.06 על סך של 68,854 ש"ח.

בישיבת יום 13.3.08  הסכימו ב"כ הצדדים באדיבותם, כי פסק הדין בתובענה זו ינתן על יסוד הכתב, לאחר שהוגשו כתבי טענות, תצהירים וסיכומים, ללא ראיות פרונטאליות.

עוד הוסכם, כי ההכרעה תעשה בסוגית האחריות בלבד, ורק אם תצלח התובעת משוכה זו יובאו ראיות לעניין גובה הנזק.

זוהי המסגרת הדיונית.

עמדת התובעת:

זוהי תביעה כנגד משרד הרישוי, בגין העברת בעלות על משאית חרף קיומו של צו עיקול, ולמרות שהיה רשום שיעבוד על רישיון הרכב של המשאית.

התובעת הינה חברה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה קשורה ליבואנית משאיות "סקניה" בישראל (להלן:  " היבואנית").

התובעת רוכשת משאיות ישנות, ואת תמורתן היא מעבירה ליבואנית, ולא למוכר.

המוכר של המשאית מקבל זיכוי אצל היבואנית, משלים את היתרה ומקבל משאית חדשה.

את המשאיות הישנות שרוכשת התובעת, היא מוכרת בשוק החופשי.

התובעת מכרה משאית ישנה כזו למר  תיתי מורד.

התשלום נעשה חלקו באשראי, ועל כן שועבדה המשאית לטובת התובעת.

השיעבוד נרשם גם אצל הנתבעת. העתק רישיון הרכב בו מופיע השיעבוד צורף כנספח א' לתצהיר מנהל התובעת, מר עסיס.

מאחר ומר מורד לא עמד בתשלומים עבור המשאית, נפתח תיק הוצל"פ נגדו.

במסגרתה, ביקש ב"כ התובעת לעקל את המשאית, בנוסף לשעבוד שהיה רשום על אותה משאית לטובת התובעת.

ניתן צו עיקול כמבוקש.

כאשר ב"כ התובעת פעל להליכי כינוס הנכסים במשאית, נתגלה לו, כי המשאית אינה עוד בבעלות מר מורד.

בירור שנערך העלה, כי הועברה הבעלות במשאית ע"י פקיד משרד הרישוי.

לטענת פקידי הנתבעת בנספחים ה', ו' לתצהיר מר עסיס, מכתבים מיום 23.11.05  ו- 6.11.05, הבעלות במשאית הועברה מתוקף צו שיפוטי שניתן בלשכת ההוצל"פ בהרצליה.