פסק-דין בתיק ת.א. 85514/01

1.         ערעור על החלטתו מיום 27.5.07, של כב' הרשם עודד מאור לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להארכת המועד להגשת בקשה לבטול פסק דין שניתן כנגדה במעמד צד אחד. במסגרת הערעור כורכת המערערת גם את ההחלטה מיום 31.12.06, בה החליט הרשם הנכבד כי הבקשה לבטול פסה"ד לא הוגשה במועד וצריכה הייתה המערערת לצרף בקשה להארכת מועד.

            חסד עשה הרשם הנכבד עם המערערת שהאריך לה המועד להגשת בקשה להארכת מועד.

2.         המערערת לא ערערה על ההחלטה מיום  31.12.06, ועל כן חלף המועד להגשת ערעור בקשר להחלטה זו.

            מבלי להתייחס לטענות לגופן נדחה הערעור בקשר להחלטה מיום 31.12.06, על הסף.

3.         ההחלטה מיום  27.5.07, מתייחסת לבקשתה של המערערת להאריך לה המועד להגשת הבקשה לבטול פסה"ד.

            משלא הוארך המועד ממילא לא נדונה הבקשה לבטול פסה"ד, הגם שניתן למצוא בהחלטה התייחסות לנימוקי הבקשה לבטול פסה"ד.

            ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון כפי שקבעתי בהחלטתי מיום  4.7.07.

4.         בבקשתה להארכת המועד משחזרת המערערת טענות שכבר טענה בקשר למסירה של כתבי בי- דין.

            טענות אלו הוכרעו בהחלטה מיום 31.12.06, ומשלא הוגש ערעור הרי שההחלטה חלוטה.

            עפ"י ההחלטה נקבע כי בוצעה מסירה למערערת או כי ידעה על ההליכים, "ידיעה" השקולה למסירה ולכן זקוקה להארכת המועד כדי שתדון בקשתה לבטול פסה"ד לגופא.

            אין בכוונתי להכנס בפס"ד זה לכל טענה הקשורה למסירה, אלא לצאת מהנחה כי הבקשה לבטול פסה"ד לא הוגשה במועד ולבחון האם בנסיבות המקרה יש להאריך המועד, אם לאו.

5.         הארכת המועד מתבקשת מכוח תקנה  528 לתקנות סדה"א ולפיה מועד שנקבע בחיקוק רשאי ביהמ"ש להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            התקנה לא קובעת מהו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד והפרשנות נמסרה לפסיקה.

            הגישה המסורתית הייתה גישה נוקשה ודרשה טעם ונימוק למחדל שאיננו קשור לבעל הדין אלא סיבה חיצונית.

            גישה זו, כפי שאף קבע הרשם הנכבד, רוככה בפסיקה המאוחרת וניתן משקל יתר לזכותו של בעל הדין ליומו בביהמ"ש, שכן זכות הגישה לערכאת הוכרה בזכות חוקתית, וכל זאת למרות מחדלו של בעל הדין בהבאת טיעוניו במועד.

6.         הטעמים המיוחדים שמביאה המערערת בבקשתה הינם מצבה הבריאותי, היותה חולה במחלות כרוניות שבגללן אושפזה מספר פעמים בבתי חולים, ולכן לא התפנתה לטפל בענייניה, הליכים משפטיים שננקטו כנגד בנה ומסמכים משפטיים שנשלחו לו לכתובתה, ואף הליכי גביה כנגד רכושה, בשל חובותיו, וכן התמודדות בנה וכלתה עם תביעת הבנק,  מבלי לשתפה ומאחורי גבה.

            בנוסף מציגה המערערת את טענותיה כנגד התביעה ובהן הטענה כי לא פתחה את החשבון בבנק, וכלל לא ידעה עליו ושיתוף הפעולה בין פקידת הבנק לבין בנה בקשר לחשבון.

            הטענות מפורטות בתצהירים שצורפו לבקשה.

7.         ההתלבטות אינה קלה שכן נדרשת הכרעה בין אינטרסים מנוגדים.