פסק-דין בתיק ת.א. 781/05

1.         התובע, יליד 25.11.1975, חשמלאי במקצועו, חבר קיבוץ הזורע. בקיבוץ אולם אירועים, ותקרת האולם השבירה גובהה כ - 9 מטר מעל לרצפה. ביום 25.9.03 עלה התובע על התקרה כדי לטפל בתאורה המותקנת בתקרה, התקרה העשויה עץ, נשברה; הוא נפל למטה, ונפגע קשות (להלן - התאונה).

            בגין פציעתו מבקש התובע לחייב את הקיבוץ לשלם לו פיצויים. הקיבוץ מצטרף לתביעה זו, כמיטיב, והנושאת בפיצויים היא הנתבעת מס' 2, מבטחת הקיבוץ.

2.         פגיעותיו של התובע בתאונה הצריכו אישפוז משך כ- 6 חודשים, ובסופו של דבר נותר התובע נכה בשיעור של 61 אחוזים, כקביעת רופאי המוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונה זו כתאונת עבודה. המוסד אף הפעיל, לגבי התובע, את הוראות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, והעמיד את נכותו היציבה של התובע על 92 אחוזים.

3.         בגין התאונה הוגש נגד הקיבוץ כתב אישום (ת"פ 23/04, בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ר' ת/7, כתב האישום המתוקן), על כך שאיפשר לתובע לבצע את העבודה בגג, אותה היה עליו לבצע במסגרת תפקידו כחשמלאי בחשמליית הקיבוץ, לבדו, ובלא נוכחות אדם נוסף לצידו, כמתחייב על פי סעיפים 219(א)(ב) ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 ותקנה 12 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-1986.

            לאחר שהקיבוץ הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הוא הורשע בעבירה האמורה והוטל עליו ביום 16.11.05 קנס בסך 13,000 ש"ח.

            ברור איפוא, כי הקיבוץ התרשל בהטילו על התובע לבצע את העבודה האמורה בתקרה השבירה של האולם, לבדו, ובלא שנקט אמצעי זהירות מספיקים ונדרשים ממעביד סביר וזהיר, למניעת התאונה או להקטנת הסיכון של היפגעות תוך כדי ביצועה. לעניין זה אין זה משנה אם המשימה הוטלה עליו על ידי מנהל החשמליה או לפי הנחייתו, או ע"י הגב' סלע הממונה על הפקת ארועי החברה בקיבוץ.

            הודיית הקיבוץ בעובדות כתב האישום המתוקן אינה ממצה את מלוא ההיקף של התרשלותו בגרימת התאונה. התרשלות זו היתה נרחבת יותר מן המתואר בו וכללה פריטי רשלנות נוספים, כמפורט בדו"ח הפיקוח על העבודה ת/8 ובחוות דעתו של יועץ לבטיחות בעבודה אילן כרמון ת/5.

            ב"כ הנתבעת לא ראה להודיע בפשטות כי הקיבוץ מודה באחריות בנזיקין לתאונה, אך  אל מול ההרשעה טען רק כי "עצם ההרשעה בפלילים כמובן אינה סוגרת את הדרך מפני טענה לאשם תורם." (עמ' 1). גם סיכומי הנתבעת אינם מעלים כפירה באחריות.

            אני קובע, לאור כל הנ"ל, כי הקיבוץ הנתבע אחראי כלפי התובע בנזיקין, לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. בפועל, המשלמת היא הנתבעת מס' 2.

4.         הנתבעת טוענת כי התובע תרם לתאונה ברשלנותו: הוא ביצע את העבודה, לטענתה, בהתנדבות ולפי בקשת הגב' מיה סלע, האחראית על אירועים בקיבוץ, ולא על פי הוראת הממונה עליו בחשמלית הקיבוץ. אף אם פעל התובע במסגרת תפקידו כחשמלאי ועל פי הנחיית הממונה עליו בחשמליה, מבחינת מעמדו, כך נטען, אף אם הוא ייחשב כעובד של הקיבוץ, הוא נמנה גם על כלל חברי הקיבוץ, כחלק מן הקולקטיב המעביד (ר' ע"א 4114/90 בן שושן נ' כרייה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415). הוא היה חשמלאי מנוסה, ולא היתה זו הפעם הראשונה בה ביצע את העבודה בגג, כך שהוא הכיר היטב את התנאים בגג, ואת הסיכון שבאפשרות הנפילה ושבירת הגג. היו בתקרה לוחות דריכה מעץ, והתובע סטה מהם ודרך, בחוסר זהירות, על התקרה השבירה. יתר על כן, עלתה אפשרות כי התובע עשה "קיצור דרך", הגיע אל התקרה לא באמצעות הסולם המיועד לכך, התקדם על הגג כשהמקום חשוך, וכך נפצע.

            איני רואה מקום לאבחן בין מעמדו של עובד מן השורה למעמדו של חבר קיבוץ שאינו מנהל העושה את המוטל עליו במסגרת חלוקת העבודה בקיבוץ לפי הנחיות הממונה עליו בעבודה, או לפי כל נוהל המקובל בקיבוץ שמכוחו מוטלת עליו משימה מקצועית. לא הוכח כי התובע שהה בגג כשהמקום חשוך, או כי עלה אליו שלא בדרך הרגילה. התובע, כך נראה, לא נזהר די,  אך לא השתכנעתי לראות בכך אשם תורם, הצריך לכלול בחובו, במקרים כאלה, גם "אשמה מוסרית". כך במיוחד לאחר שלוחות הדריכה על התקרה לא עמדו בנדרש.

            בנסיבות אלה הגעתי לכלל דעה כי אין לזקוף אשם תורם לחובתו של התובע. הפיצויים יהיו איפוא מלאים, על כל נזקיו.

5.         פגיעתו של התובע בתאונה היתה רב מערכתית, וכללה בין היתר פגיעת ראש ודימום מוחי וכן שברים בגפיים. הוא נצרך לאישפוז ממושך בבית החולים רמב"ם בחיפה ובביה"ח לוינשטיין ברעננה עד ליום 24.3.04.

            רופאי המוסד לביטוח לאומי העריכו כי הפגיעה בתאונה הותירה בתובע נכות רפואית בשיעור של 61.22 אחוזים: 30% בתחום הנפשי לפי ס' 34ד' למבחנים המדבר על הגבלה ניכרת של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה; 20% לפי ס' 29(1)אI בגלל המיפלגיה חלקית בצורה קלה; שלוש נכויות של 10% לפי ס' 35(1)ב' בגלל הפגיעה במערכת הלוקומוטורית, וכן נכות של 5% לפי סעיף 36(2)א' למבחנים בגלל חסר בעצמות הגולגולת. הופעלה תקנה 15 במחציתה, והנכות לצורך קביעת התגמולים נקבעה על ידי המוסד לשיעור של 92 אחוזים.

הצדדים העמידו בפני חוות דעת רפואיות מהן ניתן ללמוד על הפגיעה הקשה בתובע, וכן על שיעור נכותו הרפואית. לשיטת רופאי התובע, עומדת הנכות על 83.67 אחוזים. ר' חוות הדעת של פרופ' ירניצקי, (נוירולוג - ת/9), פרופ' דניאל רייס, (אורטופד - ת/10) וכן ד"ר ע. טל, (פסיכיאטר - ת/12). רופאי הנתבעת, האורטופד פרופ' שטיין, הנוירולוג ד"ר וולר, והפסיכיאטר ד"ר מלב פיוטר, מעריכים כי נכותו של התובע אינה עולה על  44 אחוזים, זאת לאחר שלדעת הנתבעת, הנכות הנפשית בשיעור של 20 אחוזים נבלעת בנכות הנוירולוגית של 37 אחוזים. אלמלא בליעה נטענת זו,  לעמדת רופאי הנתבעת נכותו של התובע מסתכמת ב 54.64 אחוזים.

כרשום בעמ' 29 לפרוטוקול, הוסכם כי כל חוות הדעת הרפואיות תעמודנה בפני ללא חקירת הרופאים על חוות דעתם, ולאחר שעיינתי בחומר האמור, אני רואה להעדיף בעיקרן את הערכת רופאי התובע על פני רופאי הנתבעת, ומסקנתי הברורה היא כי הנכות הרפואית שנותרה לתובע עקב פגיעותיו בתאונה עולה לשיעור של 70 אחוזים, ואפשר שאף מעל לשיעור זה.

6.         ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי "קיימות חפיפות וכפילויות" בנכויות הרפואיות שקבעו הרופאים מטעם התובע, ולדעתו "שיעורה המדוייק של הנכות הרפואית אינו בעל משמעות עליונה לצורך קביעת שיעור הנזק, אשר ייקבע לאור יכולותיו התפקודיות, וצרכיו של התובע." (ס' 85 לסיכומיו). באשר ליכולות אלו, ניתן להבחין בין יכולתו של התובע לתפקד באופן סביר בחיי יום יום, לבין כושרו לעבוד ולהשתכר.

            בתחום הראשון  נראה כי תפקודו של התובע תקין למדי. לעומת זאת, מצבו קשה הרבה יותר באשר לכושר העבודה.  חברי הקיבוץ העידו כי אין בו תועלת ופרופ' גרוסוסר מסביר בחוות דעתו ת/11 מיום 8.3.06 כי התובע "איבד למעשה את כושרו להשתכר בשוק הפתוח .. וגם אם ישולם לו שכר כלשהו, ברור הדבר ששכר זה יהיה נמוך בצורה משמעותית מהשכר שהיה משולם לו לו היה ממשיך בעבודתו המקצועית כחשמלאי מוסמך."  ד"ר לנגר מטעם הנתבעת סבר בחוות דעתו נ/1 מיום 1.11.07 כי התובע "לא יוכל לחזור לעבודתו הקודמת, אך בהעדר פגיעות קוגניטיביות או מוטוריות משמעותיות ... אין סיבה שלא ישתלב בשוק העבודה". התובע אמנם "לא מסוגל לטפס על סולמות, לבצע עבודה שדורשת הרמת משא כבד (אך) יכול לעבוד במודיעין מול קהל או בבקרת פסי ייצור ... או בעבודות טכניות פשוטות ללא הכשרה מיוחדת. יכול להשתלב בשוק העבודה ואיננו זקוק לתעסוקה מוגנת."

            ד"ר לנגר דיבר על מצבו של התובע "בהעדר פגיעות קוגניטיביות או מוטוריות משמעותיות", אך הפגיעות בתובע היו משמעותיות, הן בתחום הקוגניטיבי והן בתחום המוטורי. לי נראה, לפיכך, כי במצבו, ספק רב אם יוכל התובע, למקרה שיעזוב את הקיבוץ, להשתלב בעבודה בשוק החופשי. גם בקיבוץ, כיום, הוא משולב בעבודה שהיא למעשה, מעין תעסוקה במוסד מוגן, ובלא שיש עמה מעבר לתועלת שולית, לקיבוץ.