אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת.א. 72255/96

פסק-דין בתיק ת.א. 72255/96

תאריך פרסום : 09/11/2008 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
72255-96,72255.1-96
21/05/2008
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
עו"ד נתנאל יוסף
הנתבע:
1. אלקטרו פ.א.מ רעננה חברה למסחר והשקעות בע"מ
2. סופר אליהו
3. אדלמן מרים

עו"ד מ. קרייצברג
פסק-דין

1.    באוקטובר 1996 הגיש הבנק התובע (להלן: " הבנק"), תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת 1 והערבים לחובותיה לבנק - הנתבעים 2 ו-3. השניים הם בעלי מניות בנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת" או " החברה") ומנהלים רשומים שלה אך מי שניהל את החברה בפועל הוא הנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), והוא שהעיד לנתבעים.

הבנק העמיד את סכום התביעה על 302,411 ש"ח בגין חוב שאלה רכיביו: יתרת חוב בחשבון החח"ד בסכום של 688 ש"ח, ויתרה בלתי מסולקת של הלוואה צמודת מדד, בסכום של  301,723 ש"ח.

2.    בדצמבר 1996 הוגשה על ידי הנתבעים בקשת רשות להגן (המ' 149590/96), במסגרתה העלו טענות קיזוז שונות כנגד החוב הנתבע. בתמיכה לטענות הללו צורף לבקשת הרשות דו"ח שנערך על ידי המומחה מר מילר באוגוסט 1996, ולפיו חשבון הנתבעת נבדק על ידו ונמצא שחובה לבנק לדצמבר 1995 עמד על סכום של 3,500 ש"ח בלבד. (הדו"ח מצורף כנספח יט' לתצהירו של הנתבע בהליך כאן).

3.    ביוני 1999, לאחר הליכי גילוי ממושכים, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן במסגרת הסכמה דיונית עם הבנק, לפיה בין היתר " ניתן להגיש כתב הגנה... ההגשה היא למטרה פורמלית בלבד כדי שלא תחסם תביעה נגדית". ההסכמה האמורה וההחלטה ליתן לנתבעים רשות להגן, תועדו בפרוטוקול מיום 23.6.1999 ב-בש"א 105771/99 שהוגשה על ידי הנתבעים בינואר 1999. בית המשפט התבקש שם להתיר לנתבעים לצרף לבקשת הרשות להגן חוות דעת של המומחה מר מילר, וכן תצהיר משלים מטעמם. נראה שהבנק נתן הסכמתו לבקשה זו, עוד טרם שהושגה ההסכמה הדיונית בעניין הרשות להתגונן.

חוות הדעת הנ"ל, אשר נושאת את התאריך 5.1.1999 כוללת 3 חלופות חישוב ולפיה, החברה הנתבעת  היא אשר נושה בבנק. לפי החלופה הנמוכה ביותר, סכום הנשייה שלה עומד על סך של  275,255 ש"ח, ולפי החלופה הגבוהה ביותר - על סך של 28,800,000 ש"ח.

4.    בדצמבר 1999 הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לתביעת הבנק, אותה העמידה על סכום של 5,000,000 ש"ח, כשהיא מבקשת פטור מאגרה. לתביעה שכנגד צורפה (כנספח כז') חוות דעתו של המומחה מר מילר מה-5.1.1999. הבקשה לפטור מאגרה (בש"א 139695/99) נדחתה, וכך גם הערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה. סכום התביעה שכנגד הועמד לבסוף על 1,000,000 ש"ח כפי שעולה מהודעת ב"כ הנתבעים בדיון מיום 17.10.2002.  

בפברואר 2003, הגיש הבנק חוות דעת מומחה מטעמו לפיה יש להפחית את חוב הנתבעים לבנק בסכום של 47,865 ש"ח נכון ליום 31.12.1995.

חוות דעת זו, "הניבה" חוות דעת נגדית של המומחה מר מילר מה-29.6.2004, אשר מתקנת את חישוביו של הבנק ומציעה חלופות נוספות לחישוב יתרת החוב, וכן בקשה של הנתבעים שבה עתרו על ביטול עיקול זמני שהוטל לבקשת הבנק ב-1996 אצל מחזיק צד ג' (בש"א 177723/04 מיום 19.8.04). בקשה זו נומקה בכך שהבנק הודה, בחוות דעת מומחה מטעמו, בביצוע פעולות שגויות בחשבון הנתבעת, והמשמעות הכספית של אותן טעויות לפי "שערוכם האמיתי על פי הריביות שחופפות את הריביות שבהם חוייב החשבון מוביל לתוצאה שבולעת חלק ניכר מסכום התביעה, ובריבית חריגה אף בולע את מלוא סכום התביעה ועולה עליו" (סעיף 4 לתשובת הנתבעים בבש"א הנ"ל). ביטול העיקול הנ"ל התבקש לראשונה בסמוך לאחר הטלתו ב-1996, אך הוא נותר על כנו במסגרת הסדר מוסכם בין הצדדים, ומטעם זה בעיקר, נדחתה בדצמבר 2004 הבקשה החדשה לביטולו.

5.    בינתיים, בספטמבר 2004, נקבע התיק להוכחות לפני. מעיון בתיק על תיקי המשנה שלו, עולה שהליכי גילוי מסמכים בין הצדדים נמשכו עוד עת ארוכה לאחר שניתנה לנתבעים רשות להתגונן, ולמעשה עד לאחר שהוחל בשמיעת ההוכחות בתיק. ביולי 2005, הופנו הצדדים להליך גישור על ידי הנשיאה כב' השופטת עדנה בקנשטיין, אך ב-30.4.2006 הוחזר התיק לבית המשפט, " לאחר פגישת גישור אחת ללא הסכם". 

לצדדים נדרשו לא מעט ישיבות הוכחות; שמיעתן הסתימה ביולי 2007 - בישיבת ההוכחות שהתקיימה בדצמבר 2006 עוד בקשו הנתבעים להגיש חוות דעת מומחה נוספת, ונדחו - ואחרון הסיכומים הוגש בסוף פברואר שנה זו.

חשבון הנתבעת בבנק נפתח ב-12.9.1979, וטענות הקיזוז שהועלו על ידי הנתבעים במסגרת בקשת הרשות להגן, כמו גם עילות התביעה שכנגד, מתפרשות על פני כל תקופת החשבון החל מיומו הראשון. הבנק אינו מקבל את הגישה הזו, וטוען הן להתיישנות התביעה בחלק מעילותיה, והן למניעות. לגופם של דברים מתמקדות המחלוקות שבין הצדדים בנושאים הבאים:

התניית שירות בשירות ביחס לשתי הלוואות שהועמדו לנתבעת האחת בסוף 1986 והשנייה שנה לאחר מכן.

הימנעות הבנק ממימוש תוכניות חיסכון;

חיובי ריבית בלתי מוצדקים;

ימי ערך;

כיבוד שיק שניתנה הוראה לביטולו.

אתייחס להלן לטענות הצדדים, אם כי לא כסדרן, אך תחילה לטענת ההתיישנות.

6.    שני הצדדים מתייחסים בהקשר זה להוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 שזו לשונה:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ