פסק-דין בתיק ת.א. 596/01

1.         התובע נולד ביום 11.4.1972, רווק, תושב סכנין, בנאי קירות אבן בעיסוקו. הוא נפגע בשתי תאונות. התאונה הראשונה היא מיום 28.11.96 כאשר נפגע בידו הימנית בעת ביצוע עבודות בניה. השניה היא תאונת דרכים שארעה בעת נהיגה במכונית שהתנגשה במכונית אחרת, ביום 6.8.98.

            המבטחת המפצה בגין התאונה השניה היא הנתבעת מס' 2 - הפניקס.

2.         התאונה הראשונה ארעה בעת שאבן נפלה על ידו הימנית של התובע. נגרם שבר בעצם הסירה בשורש כף היד. ענינה של תאונה זו הוכרע בפסק הדין מיום 31.3.04, לפיו התביעה נדחתה באשר לא הוכח כי הפגיעה ארעה עקב השימוש במחפרון.

3.         התאונה השניה הצריכה אישפוז בבית החולים פוריה בטבריה, לשם נלקח התובע ממקום התאונה, מיום 6.8.98 עד ליום 11.8.98 (ר' סיכום המחלה ת/9). התובע נחבל בחזה, בראש, בכתף השמאלית, בברך הימנית ובשורש כף יד ימין. בבדיקה נמצאה רגישות בכתף שמאל מעל עצם הבריח, רגישות ודפורמציה בשורש כף יד ימין עם הגבלה בתנועות, פצע קרוע בקידמת הברך הימנית שחדר פנימה עד הפיקה בקוטר של 2 ס"מ. הברך היתה יציבה עם קרישי דם רבים בתוכה ונזקקה לשטיפה ותפירה.  נעשה שחזור סגור לשבר בשורש כף היד וגיבוס מלא מתחת למרפק.

4.         לצורך קביעת מצבו הרפואי של התובע בגין שתי התאונות, הוא נבדק על ידי שלושה מומחים רפואיים. בתחום הנפשי בדק אותו הפסיכיאטר ד"ר אנוך. בתחום הנוירולוגי הוא נבדק על ידי ד"ר וולר. בתחום האורטופדי בדק אותו ד"ר סלטי.

5.         באשר לתחום הנוירולוגי - ד"ר וולר לא נחקר על חוות דעתו מיום 7.4.01. הוא קבע נכות של 5 אחוזים בגלל התאונה השניה בה נחבל התובע בראשו ונגרם לו זעזוע מוח.

            קביעה זו מקובלת עלי.

6.         באשר לתחום הנפשי - בחוות דעתו מיום 26.8.02 כתב הרופא כי חלק מתלונותיו של התובע מתאימות לתסמונת פוסטטראומטית אך "ניכר היטב ש(התובע) ... אינו משתף פעולה בבדיקה, מגזים בצורה קיצונית ונותן תשובות בלתי הגיוניות בעליל" עד כדי אבסורדיות.  הדבר הביא לכך "שמידת חוסר שיתוף הפעולה, ההגזמות, התנהגותו ותשובותיו האבסורדיות אינן מאפשרות הערכה מקצועית ואוביקטיבית של מידת נכותו." "על אף ספקותי" אמר המומחה, "אני קובע ... נכות של 10 אחוזים לצמיתות לפי סעיף 34ב' ... . ברצוני להוסיף שאדם יכול להיות חולה, ובו בזמן גם להתחזות והדברים אינם עומדים בניגוד, אלא יותר מצביעים על מבנה אישיותו".

            בפתח עדותו אמר ד"ר אנוך, מיוזמתו, כי הוא חוזר בו מקביעתו, וכי לנוכח הגזמותיו של התובע, אין לזכותו בנכות בתחום הנפשי.  הוא הסביר את הדברים (עמ' 46 ואילך) , ואמר: "אני חושב שהתובע מתחזה." (עמ' 48).

            לאחר שמיעת העדויות, לרבות זו של התובע, אני סבור שביכולתי לאמץ מסקנה זו.

            היינו - שהתובע לא הצליח להוכיח כי התאונה השניה גרמה לו לנכות נפשית בשיעור כלשהו.

7.         באשר לתחום האורטופדי - ד"ר סלטי קבע נכויות אלה: בגין השברים בכף היד הימנית - נכות של 20 אחוזים, ובגין הפגיעה בעצם הבריח, נכות של 5 אחוזים.

            באשר לנכות בעצם הבריח, אין חולק כי זו נגרמה בתאונה השניה.

            באשר לנכות ביד הימנית, הרופא הסביר בעדותו כי הנכות הכוללת בשיעור של 20 אחוזים נקבעה על כלל הפגיעות ביד הימנית. הפגימה האחת היא השבר בעצם הסירה. הפגימה השניה היא השבר בעצם הרדיוס. כל פגימה הצדיקה 10 אחוזי נכות. לשאלתי אם הנכות בגין התאונה השניה היא בשיעור של 20 אחוזים או 10 אחוזים, הוא השיב: 10 אחוזים. (עמ' 35).

            ב"כ התובע חקר את ד"ר סלטי ארוכות, כדי לנסות ולשכנע כי הפגימה בעצם הסירה נרפאה לאחר התאונה הראשונה, וכי עצם זו שבה ונפגעה בתאונה השניה. בעמדת ב"כ התובע תמכה התעודה ת/4 מיום 9.6.98 מאת ד"ר פריד מבית החולים רמב"ם בחיפה אשר אישר כי "לאחר ניתוח עם שתל עצם לעצם הסירה רואים בצילום ביקורת - חיבור מלא יכול להוריד את הסד ולהתחיל להשתמש ביד באופן חופשי. טווח תנועות גדול ישתפר באופן הדרגתי תוך מס' חודשים." המומחה לא סבר כמוהו, אך לי נראה כי אלמלא התאונה השניה ניתן היה לצפות לשיפור והחלמה כמעט מלאים של הפגימה בעצם הסירה. באה התאונה השניה, ומנעה זאת.

            המומחה אישר כי התובע סובל מדלדול שרירים ברגל הימנית כתוצאה מן הפגיעה בברך. ככל הנראה פגימה זו היא תוצאת נפילה בבית בשנת 1999. (עמ' 43).

8.         בפנינו איפוא אדם שנפגע בהיותו כבן 24 שנים בתאונת עבודה שגרמה לפגיעה בשורש כף היד הימנית. עוד בטרם החלים לגמרי, באה התאונה השניה וכתוצאה ממנה, לרבות בגלל מניעת ההחלמה המלאה מן התאונה הראשונה, נותרה לתובע נכות של 20 אחוזים בידו הימנית הדומיננטית, וכן נכות בכתף ונכות נוירולוגית. הערכתי היא כי אלמלא התאונה השניה, היה התובע נותר עם נכות מסוימת, שניתן להעריכה בשיעור של 5 אחוזים, בגין התאונה הראשונה. לפיכך, הנכות הרפואית המשוקללת, אותה יש לזקוף לתאונה השניה, עומדת, לאור הנ"ל, על שיעור כולל של 22.75 אחוזים. (10 + 5 אחוזים (שורש כף יד ימין) + 5 אחוזים (כתף) + 5 אחוזים (נוירולוגית).

9.         מבחינה תיפקודית, מדובר באדם שכושר השתכרותו תלוי בשניים: עבודתו כקבלן, שאינה מצריכה עבודת כפיים, ועבודתו כבנאי באבן, שהיא עבודה פיזית. התאונה לא השפיעה כמעט על כושרו כקבלן. אך כפועל כפיים, היד שנפגעה היא היד הדומיננטית, הימנית. (ר' דברי המומחה ד"ר סלטי בעמ' 36 לפרוטוקול), והפגיעה בכושרו כבנאי גבוהה בהרבה מן הנכות הרפואית.

10.        בראש הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע ל 22.75 אחוזים מן הסכום המקסימלי בגין נכותו, וכן לפיצוי עבור 10ימי אישפוז. סה"כ 48,813 ש"ח נכון להיום.