אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת.א. 59378/05

פסק-דין בתיק ת.א. 59378/05

תאריך פרסום : 07/04/2008 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
59378-05
25/06/2007
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
עו"ד ענת ווקסלבאום
עו"ד נ. אלעזר
הנתבע:
אבי אילון ו/או עיזבון המנוחה נעמי אילון ז"ל
עו"ד א. בית הלוי
פסק-דין

1.    אליהו בר-לב (להלן: " בר-לב") נושה בחייב משה פרץ (להלן: " פרץ"), על פי פסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. בר-לב פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק דינו של הבורר, והתובעת מונתה במסגרת הליכים אלה ככונסת נכסים על זכויותיו של פרץ כלפי הנתבע, לפי 3 הסכמי שכירות מוגנת משנת 1991, והסכם נוסף שנעשה בין שניים אלה ב- 1999. לטענת התובעת סכום הנשייה של אליהו בר-לב לדצמבר 2005, עלה כדי 1,854,600 ש"ח.

הסכמי השכירות המוגנת שבהם מדובר מתייחסים האחד ל-3 דירות, השני לחנות, והשלישי לדירה נוספת - כולן בבניין שברחוב זבולון 17, תל-אביב, הידוע כחלקה 109 בגוש 6931. מי שעשתה את הסכמי השכירות ב-1991 כבעלת הבניין, היא נעמי איילון ז"ל.

פרץ הוא אחד השוכרים בכל אחד מההסכמים האמורים, ואילו בר-לב נמנה על "השוכרים" רק בהסכמים השני והשלישי. אך נראה שבמרוצת הזמן השוכרים האחרים להוציא פרץ (להלן: " השוכרים האחרים"), העבירו את זכויותיהם לבר-לב כך שמהשוכרים המקוריים של 4 הדירות והחנות (להלן ביחד: " הנכס"), נותרו בפועל בר-לב ופרץ בלבד.

אברהם איילון, הנתבע, הוא בנה והיורש היחיד של נעמי איילון ז"ל, ועמו עשה פרץ את ההסכם הנוסף מ-1999.

2.    התובענה כאן, היא להשבת דמי שכירות שהנתבע גבה בגין השכרת היחידות בנכס החל ממאי 2004, שאז פינה בר-לב את הנכס בעקבות פסק דין שהורה על פינויו ועל פינוי השוכרים האחרים, למעלה משנה קודם לכן. השוכרים האחרים אגב, העבירו  את זכויותיהם לבר-לב מספר שנים קודם שניתן פסק הדין לפינוי. 

הסכום הנתבע כהשבה הועמד על 203,375 ש"ח, והעילה להשבתו מושתתת על הטענה שבעקבות פסק הדין לפינוי נותר פרץ דייר מוגן יחיד בנכס; ככזה עומדת רק לו הזכות המוקנית לשוכרים המוגנים להשכיר את הנכס בשכירות משנה חופשית, ומאחר שעם פינויו של בר-לב מהנכס, נטל הנתבע לעצמו את זכות ההשכרה וגבה את דמי השכירות, זכאית התובעת בנעליו של פרץ לדרוש את השבת מלוא דמי השכירות מידי הנתבע. אומנם, על פי ההסכם הנוסף מ-1999, היה פרץ זכאי רק ל-50% מהתקבולים מדמי השכירות, אלא שפרץ שהיה גם הוא בין השוכרים המוגנים שנגדם הוגשה התביעה לפינוי, נמחק מכתב התביעה כך שנגדו לא ניתן פסק דין לפינוי ומאידך, ההסכם הנוסף שנעשה עמו ב-1999 - הוכרז כבטל ביוזמת התובעת ובהסכמת הנתבע.

3.    כב' השופט א' רובינשטיין ראה לציין בהחלטתו ב-רע"א 4238/05 כי: "סביב הנכס בו מדובר, בעליו, שוכריו וסביביהם התנהלו הליכים למצער בפני כתריסר שופטים (בחלקם יותר מהליך אחד) בשלוש הערכאות ולמצער שני בוררים ואיני יודע אם אין היד נטויה עדיין להוסיף ולהתדיין...". ואכן עתה, לאחר שבר-לב פונה מהנכס, וניסיון נוסף שלו למנוע את הפינוי - לא צלח, חוזר בר-לב וטוען לזכות בדמי השכירות מהנכס, והפעם באמצעות כונסת נכסים על זכויותיו של פרץ כדייר מוגן בנכס. בר-לב ופרץ, יש לציין, היו אומנם ליריבים, אך נראה שזאת הפעם הם חברו זה לזה, כשפרץ "מתאים" את עצמו ואת גרסתו לצורכי ההליך כאן. מאחר שלא ניתן להתייחס לטענות הצדדים מבלי להיכנס ביתר פירוט לשורשיה המפותלים של תובענה זו, אפרוש להלן את השתלשלות הדברים שקדמה לה. 

4.    אליהו בר-לב, משה פרץ ושני אנשים נוספים, הלוו למנוחה ולבעלה סכומים שונים לתקופות קצרות בנות 3 חודשים, וכבטוחה נטלו מהמנוחה זכות דיירות מוגנת, כשההלוואות נחשבות לצורך זה לדמי מפתח. למנוחה, בעלת הבניין, ניתנה במסגרת הסכמי השכירות הזכות להחזיר לעצמה את החזקה בדירות ובחנות כעבור 3 חודשים ממועד כריתתו של כל הסכם, אך זאת כנגד סכומים העולים פי 1.5 לערך על הסכום שהולווה. משלא עלה בידיה לממש את האופציה הזו, הפכו המלווים לדיירים מוגנים אשר רשאים להשכיר את הנכס בשכירות משנה חופשית (סעיף 20 בהסכמי השכירות המוגנת מ- 2.1.91, 17.5.91, 31.10.91). (אציין שבחישוב התשואה על ההלוואות נפלה לדעתי טעות אצל ב"כ הנתבע - הוא מדבר על 25% ריבית ל-3 חודשים, אך החישוב שלו נעשה על בסיס הלוואות בסכום כולל של 76,000$ (קרן) כשלפי הסכם השכירות הראשון מדובר בהלוואה בסכום של 44,000$. אלא שבהסכם זה מדובר בהלוואה בסכום של 20,000$ ועוד 24,000 ש"ח ששוויים בדולרים היה אז כ-12,000$. מכאן שהסכום הכולל של קרן ההלוואות עמד על 64,000$ בלבד).   

לדיירים המוגנים הוקנתה בסעיף 20 לכל אחד מהסכמי השכירות המוגנת הזכות להשכיר את הנכס בשכירות משנה חופשית, ואומנם אף אחד מהשוכרים לא התגורר בנכס זולת פרץ ששכר את אחת הדירות בשכירות חופשית מ"השותפות" שכללה את הדיירים המוגנים.

5.    בשלהי 1991 פנתה אמו המנוחה של הנתבע לבית המשפט בעתירה למתן פסק דין המצהיר על בטלות החוזים מחמת עושק ובשל היותם חוזים למראית עין (ת.א. 60843/91). תביעתה נדחתה, ופסק דין זה אושר על-ידי בית המשפט המחוזי ב-2.9.98 (ע"א 898/96). ידי המנוחה לא רפו, וב-14.6.99 הוגשה על ידה תביעה חדשה והפעם, לפינויים של הדיירים המוגנים מהנכס (תביעת הפינוי ב-ת.א. 60633/99, מצורפת כנספח ד' לכתב התביעה בהליך כאן).

לאחר הגשת התביעה לפינוי נעשה בין הנתבע לפרץ ההסכם הנוסף - נספח ז' לכתב התביעה המתוקן (להלן: "ההסכם הנוסף"). תאריכו המדויק אינו ידוע, אך אין מחלוקת שהוא נעשה ב-1999. בהסכם  הנוסף, מקבל על עצמו פרץ ל" סייע בחשיפת האמת לגבי הדיירים המוגנים" ול "ממן הוצאות משפטיות במלואם". הנתבע מצדו מתחייב שאם יוצא צו פינוי נגד השותפות של פרץ - התביעה נגד פרץ תבוטל, ואם יינתן צו פינוי כי אז הצו לא יבוצע כלפיו. עוד הוסכם שהנתבע יהפוך לשותפו של פרץ בשיעור של 50% מתקבולי שכר הדירה בגין הנכס, להוציא בגין הדירה שפרץ מתגורר בה, אך אם דירה זו תפונה ותועמד להשכרה - ייהנה הנתבע מ-50% מהרווחים. בעקבות ההסכם הנוסף, נמחק פרץ ב-12.1.00 מהתביעה לפינוי בת.א. הנ"ל 60633/99 (להלן גם: " תיק הפינוי").

בין לבין, הגיש בר-לב תביעה לפינויו של פרץ מהדירה שבה התגורר בשכירות חופשית, בשל אי תשלום דמי שכירות לשותפות של הדיירים המוגנים, שבאותה עת כבר כללה ככל הנראה רק את בר-לב ופרץ. תביעה זו התקבלה (ת.א. (ת"א) 54860/99), ובדצמבר 2002, פונה פרץ מאותה דירה. נראה שעל רקע התביעה הזו, ולנוכח האפשרות שפרץ יאלץ לפנות את הדירה - סוכם עמו מה שסוכם ביחס לדירה בהסכם הנוסף. 

6.    בפברואר 2003, זכה " עיזבון המנוח נעמי אילון ז"ל ע"י בנה אברהם אילון" בתביעת הפינוי ב-ת.א. 60633/99 הנ"ל (פרץ נמחק כאמור, מכתב התביעה). פסק הדין מפי כב' השופט (בדימוס) א' גולדין, שהורה על פינויים של בר-לב ושל השוכרים האחרים, אושר על ידי בית המשפט המחוזי (ע"א 1677/03), ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4238/05) - נדחתה (נספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה). בין לבין נדחו גם בקשות לעיכוב ביצוע של פסק הדין, האחרונה שבהן - על ידי בית המשפט העליון (רע"א 5374/03).

ב-22.3.04 דחה כב' השופט צבי דותן בקשה לצו מניעה זמני שהוגשה על ידי " שותפות אליהו בר-לב שרה בר-לב ומשה פרץ", במסגרת עתירה למתן פסק דין המצהיר כי השותפות הינה הדייר המוגן בנכס (בש"א 627/04 בתיק ה"פ 76/04). כב' השופט צ' דותן מציין בהחלטתו שבין פרץ לבר-לב שוררת מזה שנים מערכת יחסים עכורה; כי בר לב אינו יכול לדבר בשמו של פרץ, וכי השותפות או בר-לב אינם יכולים להשתמש בטענה שנגד פרץ לא ניתן פסק-דין לפינוי " כקרדום לחפור בו לטובתם". בר-לב סילק את ידו מהנכס ב-8.5.04 (להלן: " מועד הפינוי"), ומאותו מועד החל הנתבע להשכירו בשכירות חופשית.

7.    במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח בר-לב לשם ביצוע פסק דינו של הבורר, ניתן צו עיקול על זכויות פרץ לרבות זכויות המצויות בידי צד ג', הוא הנתבע בתיק זה (נספחים יג'-טו' לכתב התביעה). הנתבע אף הוזמן לחקירה על פי הוראות סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, והגיש דו"ח ומסמכים המעידים על הכנסותיו מדמי שכירות עד למועד הדיון ביום 7.4.05 (נספחים ט'-יג' לתצהיר בר-לב). בהסכמת הצדדים קבע ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מה-15.3.05, שכונסת הנכסים - היא התובעת כאן - תפנה לבית המשפט לצורך אכיפת זכויות פרץ על פי הסכמי השכירות המוגנת וההסכם הנוסף מ-1999. (פרוטוקול הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל הוא נספח יד' לתצהיר בר-לב).

8.     ואכן התובעת פנתה לבית המשפט, אלא שהסעד הראשון שהתבקש במסגרת המרצת הפתיחה שהוגשה על ידה ב-15.6.05 (ה"פ 200715/05), היה ביטול ההסכם הנוסף - אותו הסכם שהקנה כזכור לנתבע זכות "להיות שותף" עם פרץ בדמי השכירות מהשכרת הנכס.

בדיון שהתקיים ב-17.11.2005 בפני כב' השופט י' אטדגי, הודיע ב"כ הנתבע שהוא מסכים למתן צו המצהיר על ביטול ההסכם הנוסף. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמה זו. (נספחים יז' ו-יח' לכתב התביעה). כן הוסכם שלתובעת שמורה הזכות להגיש תביעה כספית, וזו התובענה שלפני.

פרץ שהוא צד להסכם הנוסף, נשאל בישיבת ההוכחות בהליך כאן: "אתה יודע האם ווקסלבאום או בר לב ביקשו הסכמתך להעלות את הטענה שההסכם שחתמת עם איילון בטל?" ועל כך השיב: "הם לא פנו אלי, הם הגישו את הבקשה ללא ידיעתי. בדיעבד לא התנגדתי לזה". ועל השאלה: "הבנת שמשמעות הדבר שמה שהבטיח לך איילון שיעביר לך מחצית מדמי השכירות כתוצאה מביטול ההסכם לא תקבל את הכסף לעולם?" הייתה תשובתו: "הבנתי שאם ההסכם ביני לבין איילון יבוטל, אני אשאר דייר מוגן יחידי" (פרוטוקול מ-5.11.2006, עמ' 15).

במסגרת אותה המרצת פתיחה התבקש וניתן גם צו מניעה זמני (בש"א 168695/05) לפיו, הנתבע מנוע מלהתקשר בהסכמי שכירות ולפעול לגבייתם של דמי השכירות (נספחים יט'-כא' לכתב התביעה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ