פסק-דין בתיק ת.א. 55465/05

התביעה

1.         בתאריך 31.3.04, חתמה נתבעת  1 על מסמכים שונים לצורך פתיחת חשבון בנק של תאגיד וביום 1.4.04, חתמה על מסמכי פתיחת החשבון, לרבות מסמך תנאים כללים לניהול החשבון ולפעילות באשראי ונפתח חשבון מס'  210629.

            באותו היום, 1.4.04, כעשר דקות לאחר חתימת המסמכים לפתיחת החשבון חתמו נתבעים  2 ו- 3, על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב של נתבעת  1 לתובע, וכן על מסמכי הודעות לערב.

            בגין אשראי שניתן לנתבעת בחשבון נותרה חייבת לתובע סך של  269,989 ש"ח, למועד הגשת התביעה ובגין חוב זה הוגשה התובענה במסגרת של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת בתור בעלת החשבון, וכנגד נתבעים 2 ו- 3 בתור ערבים.

            ראוי לציין כי נתבעים 2 ו- 3 הינם והיו בכל מועד רלוונטי בעלי עניין בנתבעת 1.

הגנת הנתבעים

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן אשר התבססה על תצהיר מטעמו של נתבע 3, מר שלמה בכור, מיום  8.12.05 ותצהיר משלים שלו מיום  12.2.06. 

            בדיון בבקשה מיום 13.2.06, הבהיר ב"כ הנתבעים את טענות ההגנה בעמ'  3 שורות  10-7 לפרוטוקול כדלקמן: "בתשובה לשאלה ביהמ"ש מבהיר בצורה ברורה ביותר כי לנתבעים שתי טענות האחת הכחשת חתימת הערבות, השניה כי יש להפחית את סכום החוב ב- 27,000 ש"ח מכוח הסדר הפשרה, ואני מוותר על כל טענת הגנה עובדתית או משפטית ככל שעולה מהתצהירים שהוגשו".

            הרשות להגן ניתנה רק בשתי הטענות האמורות והדיון נסב בשתי טענות אלו בלבד, ואין למי מהנתבעים כל טענת הגנה נוספת.

הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים

3.         ההלכה בעניין זה ברורה והכלל הוא שאי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.

            ההימנעות, עפ"י כללי ההגיון, מביאה למסקנה כי הראיה שלא הובאה תזיק לבעל הדין שלא הביאה, שאם לא כן חזקה עליו שהיה מביא את הראיה במסגרת ראיותיו.

            הכלל האמור לא יחול רק במקרים בהם יש לו לבעל הדין הסבר סביר מדוע לא הביא את הראיה שאמורה הייתה לפעול לטובתו.

            לא התובע כשל באי הבאת עד רלוונטי אלא הנתבעים, ולא פעם אחת.

            כזכור נתמכה הבקשה למתן רשות להתגונן בתצהירו של נתבע 3 בלבד, למרות שההגנה הינה במישור העובדתי המהותי, הכחשת חתימת הערבות ומי יכול להכחיש חתימה המיוחסת לו טוב יותר מבעל הדין?

            למרות האמור לא צורף תצהיר מטעמו של נתבע 2.

            בדיון מיום 13.2.06, בעמ'  1 שורות  15,14 לפרוטוקול נרשמו דבריו של ב"כ הנתבעים כדלקמן:

            "ייתכן וטעיתי בכך שלא החתמתי גם את נתבע 2 על תצהיר נפרד לצורך הכחשת חתימתו".

            לאור אמירה זו ולאחר שנתנה רשות להגן לשני הנתבעים, ניתן היה להניח כי בשלב ההוכחות תובא גרסתו של נתבע 2 בתצהיר מטעמו ותעמוד למבחן החקירה הנגדית, ואולם נתבע 2 לא העיד ואף לא ניתן כל הסבר שהוא לאי העדתו.

4.         בסעיף 4 לתצהירו של נתבע 3 מיום  8.12.05, בהתייחס להכחשת החתימות הצהיר כדלקמן: "ואנו מבקשים את הפניית המסמכים לגרפולוג על מנת לבחון ולהוכיח כי אכן החתימות אינן חתימותינו".

            בדיון מיום 13.2.06, הרימה ב"כ התובעת את הכפפה והסכימה למנות מומחה לזיהוי כתב יד, ואף ב"כ הנתבעים הצטרף לבקשה ומכוח ההסכמה הדיונית מיניתי את מר יצחק חג'ג' לבצע את הבדיקה.