פסק-דין בתיק ת.א. 47705/05

מבוא ורקע

1.         התובעת - עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (שתקרא להלן גם: "עמידר"), מנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 3 חדרים המצויה בקומת ג' בבנין הבנוי ברח' רמת הגולן 13, בחולון (להלן: "הדירה" או המושכר").

2.         בתאריך 9/4/79, נחתם חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות") בין עמידר לבין המנוח עבו שמעון ז"ל (להלן: "המנוח") ורעייתו מרת עבו אילנה שתבדל"א (להלן: "הדיירת החוזית").

בשנת 1984, התגרשו בני הזוג עבו. הדיירת החוזית עזבה את הדירה ועברה להתגורר בדירה חלופית מטעם התובעת, ברח' גבעת התחמושת 2, בחולון.

המנוח המשיך להתגורר בדירה עד לפטירתו ביום 11/4/05.

3.         הנתבע, בנם של בני הזוג עבו, מחזיק בדירה וטוען לזכויות בה. מכאן התביעה.

העתירה וטענות הצדדים

4.         בתביעה שכאן, אשר הוגשה במקורה בהליך של סדר דין מקוצר, עתרה התובעת לפינויו של הנתבע מהדירה, וכן לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים, העולים לסך של 6,535 ש"ח, בערכי יום הגשת התביעה.

            לטענת התובעת, עם פטירת המנוח ו/או עובר לפטירתו פלש הנתבע לדירה ומחזיק בה שלא כדין, ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה.

            לגירסת התובעת, משהלך המנוח לבית עולמו, זכאית היא לקבל לידיה את החזקה בדירה, בהעדר זכות לנתבע להתגורר בה.

            הואיל והנתבע - כך לתובעת - לא התגורר עם המנוח תקופה של 3 שנים טרם פטירתו, אין הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה במעמד של "דייר ממשיך" כמשמעות היגד זה בחוק  זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשכ"ט-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק").

5.         בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר הנלווה לה, טען הנתבע, כי עם שחרורו מצה"ל בחודש ינואר 2002, החל להתגורר עם אביו המנוח, זאת נוכח הקשיים האובייקטיביים להמשיך ולהתגורר בדירת אמו.

            לשיטת הנתבע, בחודש אוקטובר 2004, הוא החל את לימודיו באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע, שם הוא לן במשך ימות השבוע אצל חברים, ובסופי השבוע ובחופשות הוא התגורר יחד עם אביו המנוח, בצוותא חדא.

            לטענת הנתבע, הוא נמנע מלדווח לגורמים המוסמכים על מגוריו עם המנוח, זאת בשל החשש מהעלאת שכר הדירה החודשי. מאותה הסיבה - כך לנתבע - הוא לא שינה את כתובת מגוריו מדירת אמו לכתובת המושכר.

            טוען איפוא, הנתבע כי הוא מחזיק בדירה כדין מכוח היותו "דייר ממשיך", וככזה הוא אינו פולש ומסיג גבול בה - כנטען.

            הנתבע כפר בזכותה של התובעת לקבלת דמי שימוש ראויים, בהיקף הנתבע על ידה.

6.         בהמלצת בית המשפט ובהסכמת התובעת, ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה. נשמעו ראיות, הוגשו סיכומי טענות הצדדים, כך שהגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

7.         מטענות הצדדים עולה, כי השאלה, האחת, העומדת להכרעה היא, האם - אם לאו -  בא הנתבע בגדר הגדרת "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בחוק הדיור הציבורי.