פסק-דין בתיק ת.א. 29005/99

1.    על התובעת, יבואנית מזון, הוטל מס בסכום של  135,951 ש"ח בגין יבוא אבקת גבינה מסוג פרמזן. בספטמבר 1998 שולם על ידה חלק מהמס. באוקטובר 1998 שילמה התובעת בפיקדון סכום של 82,100 ש"ח עד להמצאת רישיון יבוא להנחת דעתם של פקידי בית המכס באשדוד.

בדצמבר 1998, משלא עלה בידי התובעת להציג רשיון כפי שנדרש על ידי אנשי המכס - חולט הפיקדון. 

התובעת אשר טוענת כי בידה רשיון יבוא כדין שמכוחו היא פטורה מתשלום הסכום שחולט, דורשת את השבתו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, על פי חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק מסים עקיפים" או "החוק") .

וזו השתלשלות העניינים שהניבה את התביעה כאן.

2.    בינואר 1998 פורסמו על ידי משרד החקלאות מודעות בעיתונות בדבר חלוקת רישיונות יבוא של גבינות בפטור או בהנחה ממכס במסגרת הסכמי הסחר בין ישראל לבין מדינות העולם. ב-29.1.98 פנתה התובעת בבקשה למתן רישיון ליבוא גבינה קשה מאירופה.

בהגרלה השניה שקיים משרד החקלאות בין מבקשי הרשיונות (ביוני 1998), זכתה גם התובעת, וב-31.8.98 הונפק לה רשיון ליבוא " גבינה קשה ב-50% מכס גאטט", לפי " פרט בתעריף המכס: 04069010".

בספטמבר 1998 בקשו עמילי המכס מטעם התובעת לשחרר עבורה משלוח טובין אשר תואר ברשימון היבוא כ" תערובות תיבול" פטורות ממס, לפי פרט מכס 210390902.

ואולם, בבדיקה של המשלוח, נמצא על ידי המשרד הבריאות שמדובר ב "אבקת גבינה פרמזן 26% שומן עם עשבי תיבול". פקידי המכס באשדוד סיווגו אפוא את הטובין לפי פרט 2000-04.06, פרט משנה 04.06.2010 אשר מתייחס לגבינה מגוררת או אבקת גבינה.

התובעת לא השיגה על עמדת המכס בעניין סיווג הטובין, אלא טענה שבידה רשיון יבוא אשר מתאים לסיווג הזה.

3.    מתברר שלבקשת התובעת, הרישיון שהונפק לה בעקבות זכייתה בהגרלה, תוקן על ידי רישום הפרט המתאים לגבינה מגוררת או אבקת גבינה - פרט 04.06.2010 - מעל הרישום המקורי והמשובש של הפרט שתאם את סיווג הטובין כ" גבינה קשה". הרישום המתקן בוצע בכתב יד על ידי מר אמיר שרון - מי ששימש אז הרשות המוסמכת להנפקת רשיונות במשרד החקלאות - כשלצד התיקון מוטבעת חותמת המחלקה ליצוא ויבוא של משרד החקלאות, ואליה מצורפת חתימת ידו של מר שרון. התיאור המילולי של הטובין שהופיע ברשיון המקורי - נשאר  כשהיה : "גבינה קשה ב-50% מכס גאטט".

הרישיון המתוקן בכתב יד, לא סיפק את הגב' שטיינמץ , "מנהלת תחום תש"ר ויבוא אישי בבית המכס אשדוד". היא דרשה רשיון מתוקן ממוחשב ועד להמצאתו, גבתה כאמור את הפרש המס בפיקדון.

התובעת חזרה אפוא למשרד החקלאות ועתרה להוצאת רשיון מתוקן ממוחשב. הבקשה הזו סורבה במכתב מה-27.10.98 בנימוק שרשיון היבוא שבידי התובעת ניתן לגבינות  קשות והסבתו לפרט בצו המכס אשר מתייחס לגבינה מגוררת, לא אושרה  (ת/4).

למרות זאת, כשבועיים מאוחר יותר, כתב מנהל האגף לסחר חוץ במשרד החקלאות, מר מנשה משולם, לגב' שטיינמץ מהמכס, כי הרשיון שהונפק לתובעת תוקן בטעות על ידי הרשות המוסמכת במשרד החקלאות, וכי הוא ממליץ בפני המכס " לגבות מהיבואן 50% מכס עבור יבוא של 4 טון או 13 ש"ח/ק"ג לפי הגבוה מהשניים".(מכתב זה נושא את התאריך 15.11.98, מצורף לתצהיר מטעם התובעת וסומן ת/2).

אלא שההמלצה הזו לא שכנעה את שלטונות המכס לשנות את עמדתם. במכתבה מה-23.11.1998, הודיעה הגב' שטיינמץ למר משולם שלא ניתן להיענות להמלצתו, וכי על היבואן להמציא רשיון יבוא ממוחשב מתאים. (המכתב מצורף כנספח ג' לתצהירה).

רישיון כזה לא הומצא וב-17.12.98 חולט כאמור, הפיקדון. 

4.    התובעת טוענת:

הדרישה של שלטונות המכס להצגת רישיון שתוקן דווקא במערכת המחשוב של משרד החקלאות, אינה מעוגנת בדין ונגועה בשרירות; רשיון היבוא תוקן על ידי הרשות המוסמכת להנפקת רשיונות והוא על כן רשיון יבוא כדין לטובין שייבאה; ביטולו ללא שימוע של התובעת הוא ביטול שלא כדין; גם אין הבדל בין גבינה קשה לגבינה מגוררת - הרי מדובר באותה גבינה, ודי היה ברשיון המקורי כדי לזכות את התובעת בפטור חלקי ממכס בגין הטובין שיובאו;

התובעת נפגעה ברווחיה כתוצאה מהמס שנגבה ממנה שלא כדין ועומדת לה על כן הזכות להשבתו לפי חוק מסים עקיפים.

הנתבעת משיבה על הטענות הללו: