ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
188741-02
16/09/2007
|
בפני השופט:
חיים טובי
|
| - נגד - |
התובע:
1. בר-נתן שמעון
2. בר נתן יוסי
3. בר נתן עמוס
4. בר נתן דותן
5. בר נתן עידו
עו"ד ד. רז
|
הנתבע:
שטרית יצחק
עו"ד ח. בשארי
|
| פסק-דין |
מבוא ורקע עובדתי
1. התובעים הינם בעלי הבניין המצוי בפינת הרחובות פלורנטין 28 ו- שד' וושינגטון 15, תל-אביב (להלן:
"הבניין"), הכולל, בין היתר, חנות הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין והפונה לשד' וושינגטון (להלן:
"החנות" או
"המושכר").
2. הנתבע שכר את החנות, בשכירות מוגנת, מבעליו הקודמים של הבניין, על פי חוזה שכירות מיום 1/10/85 (להלן:
"החוזה").
מטרת השכירות על פי החוזה הינה לביצוע
"עבודות ריפוד צבע לתוצרת זו למסחר בבדים".
דמי השכירות אמורים להשתלם כל רבעון מראש.
3. בתביעה שבכאן, עותרים התובעים לפינוי הנתבע מהמושכר וכן עותרים הם לחייבו בתשלום סך 33,400 ש"ח, בערכי יום התביעה.
תביעת הפינוי נסמכת על שתי עילות פינוי ואלו הן-
א. נטישת המושכר.
ב. איחור בתשלום דמי שכירות- עילה על פי סעיף 131(2) ל
חוק הגנת הדייר
(נוסח משולב) תשל"ב- 1972 (להלן:
"חוק הגנת הדייר" או
"החוק").
הסעד הכספי לו עותרים התובעים הינו לתשלום דמי שימוש ראויים למן היום בו בוטל החוזה על ידם קרי: מיום 1/11/01.
דיון ומסקנות
4. טרם נבחן את השאלה המהותית שבמחלוקת בין הצדדים, האם קמה לתובעים עילה לפינויו של הנתבע מהמושכר, מן הראוי להקדים ולומר כבר מבראשית כי עתירת התובעים לדמי שימוש ראויים- דינה להידחות על הסף, בין אם נשתכללה עילת פינוי ובין אם לאו.
העילה הכספית נסמכת על כך שביום 7/11/01 בוטל על ידם חוזה השכירות עקב הפרתו.
בנסיבות אלו, כך לתובעים, שומה היה על הנתבע לפנות המושכר כבר ביום 1/10/01 (תחילת הרבעון) ומשלא עשה כן זכאים הם לדמי שימוש ראויים עד לפינוי המושכר בפועל.
כאמור, אין שחר לעתירה לסעד הכספי ודינה להידחות על הסף.
הלכה נודעת היא מימים ימימה כי
"פסק פינוי הוא קונסטיטוטיבי ולא דקלרטיבי, ופירוש הדבר הוא כי כל עוד לא ניתן פסק פינוי נגד הדייר המוגן זכות השכירות שלו שרירה וקיימת, ועצם קיומה של עילת פינוי נגדו אינה מעלה ואינה מורידה.
לפסק דין של פינוי יש אופי קונסטיטוטיבי ולא דקלרטיבי במובן זה שרק בעקבותיו מגיעה זכות השכירות של הדייר המוגן לקיצה. עילת פינוי איננה אלא אמצעי שבעזרתו ניתן להשיג מבית המשפט צו פינוי" [ד. בר אופיר,
סוגיות בדיני הגנת הדייר, עדכון 5, עמ' 119; וראו גם ע"א (חיפה) 1605/00
אלעהדי נ' חליפה תק-מח 2007 (3)].
הנה כי כן, אף אם אניח (בשלב זה) כי נשתכללה לתובעים עילת פינוי ועל בסיסה הודיעו על ביטול החוזה, הרי שכל זמן שלא ניתן פסק פינוי כנגד הדייר, האחרון ממשיך לחסות בצילו של החוק וזכות השכירות שלו שרירה וקיימת.
ההלכה האמורה תחולה לה, אף כאשר עסקינן בעילת פינוי עקב נטישת המושכר על ידי הדייר המוגן.