אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק ת.א. 1224/00

פסק-דין בתיק ת.א. 1224/00

תאריך פרסום : 12/10/2006 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
1224-00
18/08/2005
בפני השופט:
ש. ברלינר

- נגד -
התובע:
דוד ישראלי
הנתבע:
1. שלום בנין
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

פסק-דין

1.         התובע יליד  6.12.62, נשוי + 3, תושב אלון הגליל, מסעדן בעיסוקו. הוא נפגע ביום 13.8.00 בתאונת דרכים, ולהלן יש לפסוק לו את הפיצויים המגיעים לו בגין נזקי הגוף בתאונה.

2.         המחלוקת הראשונה בין הצדדים נוגעת לשאלה, אם התאונה היתה, לאמיתו של דבר, גם תאונת  עבודה, שאז יהיה מקום לטענה, שיש לנכות מן הפיצויים את אותם תגמולים שהיה ביכולתו של התובע לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי, לו היה פונה אליו על מנת שיכיר בתאונה כתאונת עבודה.

            כנזכר לעיל, התובע עוסק במסעדנות. ביום המקרה הוא נסע יחד עם שותפו (דן שירזי) לתל אביב לפגישה עסקית. לאחר שהתקיימה הפגישה הזאת הלכו שניהם לבית עסק מסויים העוסק בסנוקר, שזה תחביבו של שירזי. לאחר  מכן הם אכלו יחד צהריים במסעדה בתל אביב. לאחר תום הארוחה, היו הם בדרכם לתחנת הרכבת בתל אביב, שירזי כדי לחזור לחיפה והתובע לטענתו כדי להגיע לתחנת האוטובוסים שבסמוך, על מנת לנסוע לבית הוריו ברמת גן. 

            לטענת הנתבעים, היה בדעת התובע לנסוע חזרה לחיפה ברכבת, ובדרכו אל תחנת הרכבת, נפגע בתאונה. הנתבעת מסתמכת, בין היתר, על חקירה שערכה ועל תמליל שיחה עם אחד משותפיו של התובע, שוקי גולדשטיין.

            בנושא זה אני מאמין לתובע ולעדותו וכן גם לעדותו של שירזי (ראה עמוד 22 לפרוטוקול). אני קובע, כי לא הוכח שהתאונה היתה גם תאונת עבודה. לפיכך, אין לנכות מן הפיצויים ניכוי רעיוני בגין תגמולי מל"ל (67,000 ש"ח, כנקוב בסיכומי הנתבעים), שהיה כאילו  ביכולת התובע, לקבלם.

3.         ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים "איכילוב" בתל אביב. הוא נזקק להנשמה ולטיפול נמרץ. האישפוז נמשך עד ליום 24.8.00. לאחר מכן  נזקק התובע לכמה אישפוזים נוספים, בין היתר לצורך ניתוח ארטרוסקופיה בברכו. סה"כ נזקק התובע ל - 16 ימי אישפוז בגין התאונה.

4.         את התובע בדקו מומחים רפואיים אלה: פרופ' וולפין בתחום האורטופדי. פרופ' נוימן בתחום הנפשי. ד"ר גרוס בתחום הנוירולוגי ופרופ' מלר בתחום הפלסטי.

בחוות דעתו מיום 10.10.02 מסביר פרופ' וולפין כי התובע סבל מחבלות ראש עם קונטוזיה מוחית ודמם סובארכנואידלי, מחבלה בחזה משברים בצלעות  משני הצדדים, חבלה לריאות, שבר של הברך הימנית, וכן משבר של עצם הבריח הימנית. מספר חודשים נזקק התובע לטיפולי פיזיוטרפיה ולמעקב בבתי החולים "אלישע" ו"איכילוב". כמו כן נזקק התובע לניתוח של הוצאת פלטה וברגים ולמעקב נוירולוגי ופסיכיאטרי. בבדיקה נמצאה הגבלה בדרגה קלה מאוד בטווח התנועות של הכתף הימנית ועצם הבריח התחברה במנך גרוע תוך קיצור של 1.5 ס"מ עם בליטה של קצה העצם לציר הכתף. היתה הגבלה בדרגה קלה בתנועות הברך הימנית עם חריקות עדינות כאשר השבר התחבר היטב עם פגמים מסויימים ואי סדירות של המשטח הפרקי.

בגין השבר בברך הימנית, נקבעה נכות של 10 אחוזים; בגין אסימטריה קלה בציר שוק ימין נקבעה נכות של 5 אחוזים בהערכה חופשית, תוך התייחסות לסעיף 47(2)(א) למבחנים, ובגין שבר בעצם הבריח מימין, נקבעה נכות של 5 אחוזים.

            סה"כ נכות בתחום האורטופדי - 19 אחוזים.

פרופ' נוימן  בדק את התובע פעמיים. בחוות דעתו מיום 18.11.02 מסביר פרופ' נוימן כי התאונה היוותה אירוע טראומטי עם פגיעות קשות, כולל פגיעה מוחית. התובע הגיב בסימנים המתאימים לאבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. הוא סבל מכאבי ראש, נדודי שינה, סיוטי לילה ומחשבות טורדניות, וכן מירידה בסף הגירוי, חרדה וירידה במצב הרוח. הוא נזקק לטפול פסיכיאטרי ולכדורי שינה וכן לתרופות נוגדות דיכאון. הוא העריך כי נכותו היא בשעור של 30 אחוז  לתקופה של שנתיים מאז התאונה, ולאחר מכן, באופן זמני, נכות של 20 אחוזים למשך שנתיים נוספות.

בחוות דעתו השניה מיום 20.4.04 מתאר פרופ' נוימן את תלונותיו של התובע, והגיע למסקנה כי התובע סובל מהפרעה קוגניטיבית קבועה שסיכוייה להשתפר במשך הזמן, קטנים. התובע סובל משילוב של שאריות הפרעת דחק פוסט-טראומטית והפרעות קוגניטיביות. תלונותיו העיקריות הן על הפרעה בריכוז ובזכרון וכן ירידה בסף הגירוי. הרופא העריך כי החל מיום 13.8.04 נכותו של התובע בתחום הנפשי היא בשעור של 15 אחוזים: 10 אחוזים בגלל הפגיעה המוחית - קוגניטיבית, ו - 5 אחוזי נכות בגלל הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית.

ד"ר גרוס מתארת בחוות דעתה מיום 17.11.02  כי הדימום המוחי נספג, אך התובע פיתח הפרעות בהתנהגות, בריכוז ובזכרון. תלונותיו מתאימות "להפרעה תיפקודית ... במידה קלה", והן מצדיקות נכות של 5 אחוזים לצמיתות, לפי סעיף 34 של המבחנים. הרופאה ציינה כי "בנכות זו לא כללתי את (ה)הפרעות בהתנהגות שהופיעו לאחר חבלת ראש שבגינם הוא נמצא במעקב פסיכיאטרי".

פרופ' מלר סקר בחוות דעתו מיום  15.4.04 את הפגימות בהן לקה התובע בתחום הפלסטי, בגין התאונה: צלקת בגודל 1.3 X 0.5 ס"מ בין השערות בעורף הקרקפת, שאיננה בולטת לעין. נטען כי ישנה צלקת ברקה השמאלית והמומחה הבחין בפס דקיק ביותר באותו מקום. נותרו צלקות בשני צידי החזה ובכתף השמאלית קיים כתם בהיר בקוטר 2 ו - 1.5 ס"מ, בלא שקיימת צלקת במקום. ישנה צלקת אנכית בקדמת הברך והשוק מימין, אורכה 17 ס"מ ורוחבה 6 מ"מ. הצלקת הזאת, כך קבע הרופא, איננה רגישה למגע.

5.         הנכויות שקבעו הרופאים בחוות הדעת שהגישו מסתכמות איפוא, לאחר שיקלול, ב - 34 אחוזים. הצדדים העלו טענות שונות בקשר לכך: כי יש צורך לטענת התובע להוסיף אחוזי נכות בגלל הצלקות או בגלל כתמים שנשארו על עורו של התובע, או כי יש הצדקה להעלות את אחוז הנכות הנוירולוגית בגלל החמרה ובדיקות נוספות שנעשו לתובע לאחר שניתנה חוות הדעת  של ד"ר גרוס, או כי יש הצדקה לחפיפה חלקית או מלאה, לטענת הנתבעים, בין הנכות הנפשית לנכות הנוירולוגית.

            בעמ' 12 לפרוטוקול נרשם מפי הצדדים: "מוסכם עלינו כי הנכות עולה לשעור שבין 31 ל - 35 אחוזים לצמיתות. מוסכם כי ביהמ"ש יוכל לראות את הצלקות ולהתרשם אם יש להן משקל כלשהו." לא השתכנעתי כי הצלקות מצדיקות קביעת נכות. כמו כן לא השתכנעתי שיש להוסיף נכות על זו שקבעה ד"ר גרוס. איני סבור שיש לחפוף את הנכות שהיא קבעה לזו שקבע פרופ' נוימן, ובסה"כ אני קובע שהנכות הרפואית שנגרמה לתובע עקב פגיעותיו בתאונה, היא בשעור של 35 אחוזים.

6.         הגעתי למסקנות דלעיל גם מחמת זה שאני מסופק אם ניתן לייחס לתובע אמינות רבה בכל הקשור לתלונותיו ולהשפעת התאונה עליו. כך הוא אף שהאמנתי לו באשר לטיבה של התאונה, שאיננה תאונת עבודה.

7.         לאור האמור, איני יכול לסמוך ידי על העדויות האומרות כי התובע הפך לשבר כלי או ל"עציץ", שאינו מסוגל לחשוב, לפעול, ולהביא תועלת בעבודת המסעדנות בה הוא ממשיך לעסוק במסגרת שותפותו במסעדות קפולסקי, פפגיו קסטרא ופפגיו חוצות המפרץ. כמו כן, אין ביכולתי לקשור בין מידת הצלחתן או שיעור ההפסדים של מסעדות אלו לבין כושר הנהול של התובע או הירידה בכושר זה, שאכן קיימת, עקב התאונה, פרט לגבי הנתון של ירידת ההשתכרות בשנת 2000, אשר נראה כי הושפע במידה מסוימת מאובדן מלא של כושר ההשתכרות משך כשנה לאחר התאונה.

            הנתון הבסיסי והחשוב, לצורך הערכת כושר ההשתכרות של התובע הוא שיעור השתכרותו על פי דוח"ות מס ההכנסה שהוגשו לשלטונות המס לגביו. בשנת 1998, סכום של 74,304 ש"ח.בשנת 1999, סכום של 128,094 ש"ח. בשנת 2000, סכום של 153,366ש"ח. בשנת 2001, מראה הדו"ח השתכרות של 76,200 ש"ח. בשנת 2002, 131,890 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ