פסק-דין בתיק תת"ע 22805-09

מצאתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עברה של נהיגה במצב שיכרות. עלפי כתב האישום, בתאריך 27.12.08 שעה 02.00. נהג הנאשם ברכב בכביש 46 לכיוון מזרח. בנסיבות האמורות, נעצר הנאשם על ידי שוטר לבדיקה אקראית. השוטר הריח ריח של אלכוהול עולה מפיו של הנאשם, דבר שגרם לשוטר לחשוד כי הנאשם נוהג בשיכרות.

לנאשם נערכה בדיקות מאפיינים וכן דגימת נשיפה - ינשוף. על סמך תוצאות בדיקות אלו הוגש כנגד הנאשם כתב האישום כאמור.

לאחר סיום הצגת ראיות התביעה טען ב"כ הנאשם טענת אין להשיב לאשמה.

טענות ההגנה הן, תקינות מכשיר הינשוף מוטלת בספק בשל אי התאמה בין בלוני הכיול. כמו כן, נטעת טענה כי בדיקת הינשוף לא נערכה כראוי. לגבי בדיקת המאפיינים טוענת ההגנה כי לא נמצאו ממצאים המעידים על שיכרות הנהג, ולא ניתן להרשיע על פיה. בנסיבות אלו טוענת ההגנה כי אין להשיב לאשמה, קרי, יש לזכות את הנאשם.

התביעה לעומתה טוענת, לנאשם נערכה בדיקת נשיפון ממנו עלתה אינדיקציה לנהיגה בשכרות. הנאשם בתגובתו לאישום בפני השוטר, הודה כי שתה בקבוק בירה אחד בטרם נדגם. עוד טוענת התביעה כי התרשמות עד התביעה שמילא את דוח המאפיינים, ציין כי מדובר בשיכרות בינונית כרשום בדו"ח המאפיינים. וכן טוענת התביעה כי בדיקת הינשוף נערכה כראוי. בשל הנסיבות האמורות על הנאשם להשיב לאישום.

ברצוני לשוב למושכלות יסוד בשאלה שבפני. מהו סף הראיות שדרושות, כדי שבית המשפט יטיל על הנאשם את הצורך להשיב לאישום?

בערעור פלילי מס' 732/76 מד"י.נ. כחלוןואח' פד"י לב (1) 170 כתב השופט שמגר:

בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב-ע"פ 28/49, [1]. הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לענין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור: כך נקבע בשעתו, באנגליה, בגדר ככלל של פרקטיקה (‎NOTE PRACTICE), כי את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר, בהתקיים אחד משניים אלה: א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב. כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על-ידי התביעה הן כה בלתי-אמינות עד כי אף ערכאה שיפוטית בת-דעת לא היתה  מסתמכת עליהן (E.R. 448 (1962) 1 AII). אך מובן הוא כי נסיבות מן הסוג השני, שבהן ייזק בית-המשפט בשלב של תום פרשת-התביעה לענין האמינות, הן חריגות ומכאן גם שההזדמנויות אשר בהן ייעשה יישום מעשי של כלל הפרקטיקה הזה, יהיו נדירות.

 אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42, [5], הנ"ל).

אגב, בהקשר זה יכול ותתעורר השאלה מה הדין כאשר הראיות שהובאו מוכיחות לכאורה את ביצועה של עבירה, השונה מן העבירה המיוחסת לנאשם בכתב-האישום, אם כי היא חופפת אותה בחלק מיסודותיה העובדתיים והמשפטיים, כגון כאשר מיוחסת לנאשם בכתב-האישום עבירה בניגוד לסעיף 212 לפקודת החוק הפלילי, 1936, אך הובאו רק ראיות לכאורה לביסוסו של אישום בניגוד לסעיף 218 לאותה פקודה.

 מקובל עלינו כי בהתאם להוראותיו של חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, רשאי בית-המשפט לדרוש מן הנאשם, בנסיבות כגון אלה, כי ישיב לאשמה השונה מזו שיוחסה לו בכתב-האישום ובלבד שהוכחה לכאורה בדבר ביצועה עולה מן הראיות שהובאו לפניו (ראה לענין זה גם ע"פ 23/41, היועץ המפשטי לממשלה נ' קנטרוביץ, [6], בע' 101 ו-ע"פ 208/61, היועץ המשפטי לממשלה נ' סקופ, [3], בע' 2387).

שתי שאלות ניצבות בפנינו, אם כן. האם דגימת הינשוף נערכה בצורה תקינה ויש בכוחה להביא להרשעה? האם בדיקת המאפיינים יכולה להביא להרשעה? במידה ואחת מהשאולת התשובה עליה חיובית הרי שהנאשם צריך להשיב לאישום.

בעפ"ת (מחוזי ירושלים) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי נפסק כי מכשיר הינשוף, הינו מכשיר אמין ומדויק רף האכיפה הועמד על 290 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. עוד נקבע בפסק הדין כי על התביעה הנטל להוכיח את תקינותו של מכשיר הינשוף, במועד הפעלתו ואת הפעלתו על פי נהלי ההפעלה שהמשטרה קבעה בעצמה לצורך הפעלת המכשיר (כל זאת על פי הנחיות היצרן).

עד התביעה 2 רווה סוריאנו העיד בפני כי הפעיל את מכשיר הינשוף במועד לקיחת הדגימה מהנאשם. על פי המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, בוצעה למכשיר בטרם נלקחה דגימה מהנאשם בדיקת כיול. על פי ת/6 הערך הרשום על בלון הכיול הינו 349.7.

עד התביעה 3 מנהל המעבדה מר' אבנר ברזילי הגיש אישור ערך בלון ביחידה ת/12 ממנו עולה כי הערך המדוד ביחידה הינו 355.2.

הסברו של עד תביעה 3 לפער בין הערכים היה:

"ש. מה ערך הבלון שכתוב על תעודת הכיול שהגיש השוטר לביהמ"ש ?

ת.        רשום פה 349.7