בהתאם לחוזה שכירות מחודש נובמבר אלפיים, שהעתק מקושקש ממנו צורף לתביעה, שכר התובע קרוון לצורך מגורים בדרך משה סנה 26 ברמת השרון.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכום החודשי המוסכם, היה - 350 $ וכי התובע שילם, בתשלומים אומנם, ולפני תום תקופת השכירות את מלוא הסכום עבור שנה מלאה - 4,200 דולר.
התובע טוען, כי ביום 29/4/01 הוברר לו ולחבריו, שוכרים נוספים דרך "האגף לפיקוח על הבניה" והמועצה האיזורית רמת-השרון, כי המבנה שהושכר לו, אינו חוקי וכי הם צפויים להיתבע ע"" המועצה כמתישבים שלא כחוק. כמו כן, טוען התובע כי הוברר לו, וגם בשיחה עם ראש המועצה עצמו, כי המבנה מיועד להריסה.
מאחר והתשלום שולם מראש לנתבע 1, תובע התובע את החזר הסכום היחסי עבור התקופה שלא גר בקרוון.
תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבע 1 , וזה הגיש הגנה ובה בנוסף לטענות לגופו של ענין, טען כי אין כל יריבות בין התובע לבינו, וכי המשכירה בחוזה השכירות הינה הנתבעת 2 שלא היתה נתבעת בתביעה המקורית, הנתבע 1 הסתמך על חוזה השכירות גופו ובו מצויין בפירוש שם המשכירה "הרטרי למיטד" ועל זכרון דברים שהגיש במהלך הישיבה נ/1 .
בנ/1 מצויין לאמור "המשכיר- איתן אבולעפיה בשם חברת ארטרי למיטד 56615" השוכר - ניר שור.
כמו כן, בנ/1 יש כיתוב המוקף בעיגול , לאמור:
"המשכיר איתן אבולעפיה בשם ארטרי למיטד 56615" וחתום בידי התובע. בחקירתו הנגדית בפני, אישר התובע, כי הכיתוב בתוך העיגול נעשה בכתב יד שלו.
מכאן טוען הנתבע 1, כי המשכירה בפועל, הינה ארטריי לימיטד, וכי הוא פעל רק בשמה כשלוח על פי יפוי כוח נוטריוני. ארטריי לימיטד הינה חברה זרה, שמושבה בגיברלטר, לא הוברר מי הם בעלי מניותיה, אך כאמור, הנתבע 1 פעל בשמה על פי יפוי כוח.
לפיכך טען הנתבע 1 שיש למחוק את התביעה נגדו בגין חוסר יריבות על הסף.
במהלך הדיון הצעתי לצדדים לצרף את החברה ארטריי לימטד, כנתבעת נוספת, שהרי היא מיוצגת ע"י הנתבע 1 ומסירה לידיו נחשבת למסירה לידיה, וכי הדיון יתקיים לגופו של ענין, ולא יתמצה בדיון בטענת הדחיה על הסף בגין חוסר יריבות בין התובע לנתבע 1 .
ואכן הצדדים הסכימו להצעה, הנתבעת 2 צורפה כנתבעת 2, ועלי כעת לדון בטענות התובע להחזר יתרת הכסף ששילם.
בכתב התביעה שלו, לא התיחס התובע למועד המדויק, או הסיבה המידית לעזיבת הקרוון, הוא רק טען, כי נמסר לו בוודאות, כי המקום מיועד להריסה וכי אינו חוקי. בעדותו בפני אמר, כי באו שוטרים אליו למקום, ובקשו וקבלו את פרטיו, אך לא מסר כי משהו ניסה להוציאו בכוח או הוציאו בפועל בכוח מן המקום.
התובע גם לא טען, כי אי פעם הוא פנה אל הנתבעים המשכירים, בטענה כי הפיקוח העירוני או משטרת ישראל, פנו אליו או כי הוא בקש הסברים מהנתבעים, או בקש מהם לדאוג שלא יוטרד ע"י הפיקוח או המשטרה.
בחקירתו הנגדית השיב התובע כדלקמן:
" אני הוכרחתי לעזוב, יום אחד הגיע אלי מפקח על הבניה של המועצה האיזורית של רמת השרון, הוא הגיע יחד עם בחור מהמועצה וצעקו עלינו שאנו משיגי גבול, ...... אבל לא הוציאו אותי בכוח מהקרוון. והזמינו שני שוטרים שהכריחו אותי לתת את הפרטים שלי. מסרתי להם את הפרטים והמשכתי לקבל מכתבים מהמועצה איזורית, שזה לא בסדר שאנו גרים שם, שחשמל לא תקני ושאיני אמור
להיות שם"
התובע לא הציג בפני את אותם מכתבים, למעט מכתב מהמועצה המקומית רמת השרון מיום 29/4/01, שצורף לתביעה ובו כתוב כדלקמן:
"בבדיקה שבוצעה ע"י הפיקוח על הבניה התברר כי בוצעה על ידך בניה ללא היתר באם לא תפעל מיידית להסדרת הענין כחוק תיאלץ הרשות לנקוט נגדך בהליכים משפטיים. הינך מזומן למסור את גרסתך ... "
אינני מתכוון להתיחס לחוקיות הצבת הקרוונים במקום, או השימוש בהם למגורים, בפני יש רק מכתבה של הרשות המקומית, ואין קביעה משפטית כי הבניה הינה בלתי חוקית, או שקיים לגביה צו הריסה, או צו מניעת שימוש על פי הוראות חוק התכנון והבניה ומהי הנפקות של הדבר, אילו היה כך, על היחסים במישור האזרחי בין התובע לנתבעים.