פסק-דין בתיק תק 7337/02

1.         לטענת התובעת, סטודנטית, בעת שחיפשה עבודה במדור "דרושים" הבחינה במודעה שפורסמה ע"י הנתבעת ולפיה דרושים ניצבים ודוגמנים "מלאים" לפרסומות בגדים, לפרסומות ערוץ 2 ועוד.

            התובעת התקשרה למשרדי הנתבעת ונמסר לה כי עליה להגיע למשרדיה לקבלת פרטים נוספים.

            בפגישה שהתקיימה בין התובעת לבין סוכן המכירות של הנתבעת, מר אורן כהן (להלן:- "כהן"), "הוקסם" האחרון מכישורי התובעת ובו במקום מסר לה כי יש לו עבודה בשבילה וכי הינו מעונין למצוא לה בדחיפות עבודה, שכן הוא אמור לקבל עמלה עבור עבודות דוגמנות שתבצע.

            התובעת העידה בפני כי מעולם לא השלתה את עצמה שעולם הדוגמנות נועד לה וכי כל שקסם לה הוא הצעת העבודה.

            התובעת הבינה כי תנאי לקבלת העבודה הינו השתתפות בקורס. התובעת קראה את ההסכם בו נכתב, בין היתר, כי "הסוכנות אינה מתחייבת לא בכתב ולא בע"פ כלפי עבודה בדוגמנות. הסוכנות תעשה את המקסימום לספק עבודות בדוגמנות לתלמיד, אך ללא התחייבות".

            התובעת, אשר הוקסמה כאמור מכהן ש"הוקסם" ממנה, חתמה בו במקום על ההסכם ושילמה סך של 5,500 ש"ח עבור "בוק" צילומים והשתתפות בקורס "פיתוח החן והיופי, הליכות ונימוסים, מודעות עצמית, הליכה על המסלול...".

            לטענת התובעת, כהן טען בפניה, כי החוזה הוא סטנדרטי וכי תנאי לקבלת עבודה הינו לימוד בקורס. כן טען כהן כי הנתבעת מחויבת לציין בהסכם כי אין מחויבות למציאת עבודה בעבורה, אך יש לנתבעת עבודות רבות המתאימות לתובעת.

2.         מטעם הנתבעת הופיעה בפני בעלת המניות, הגב' לימור אדליסט.

            הגב' אדליסט לא מצאה לנכון להזמין לעדות את כהן על מנת שיסתור את דברי התובעת והסתפקה בטענה כי חל איסור על כהן להבטיח עבודה וכי עסקינן בקורס לדוגמנות מקצועית. יצוין, כי המדובר בקורס בן 20 שעות סה"כ וגם כמי שהינו הדיוט בעולם הדוגמנות אין לי אלא להרים גבה על יומרה זו.

            הגב' אדליסט לא טענה בפני כי התובעת כשלה בקורס או כי הוצעה לה עבודה כלשהי, כי הנתבעת עשתה דבר מה על מנת לעמוד במחויבותה לעשות "את המקסימום לספק עבודות בדוגמנות לתלמיד...".

לשאלת ביהמ"ש מה היתה עמדתה לו היה מתברר לה שכהן אכן יצר מצג בפני התובעת ולפיו הנתבעת מבטיחה לספק לה עבודה לאחר הקורס - השיבה הגב' אדליסט בפסקנות "היה צריך להחזיר לה עבור הכסף ששילמה".

לכשהגב' אדליסט הבינה את חומרת תשובתה והשלכותיה, טענה כי שאלת ביהמ"ש הינה שאלה מכשילה וכי השאלה הינה תיאורטית. כן נטען, כי לא מוטלת על הנתבעת החובה להשיב לתובעת את התשלום ששילמה, שכן קיבלה את התמורה המלאה עפ"י ההסכם.

לשאלת ביהמ"ש - הגב' אדליסט טענה כי  הנתבעת אכן נוהגת לפרסם מודעות במדור "דרושים" לאודישנים וכלשונה: "...קבלה לנתבעת ולא לאודישנים קבלה לעבודה...".

הוצג בפני מכתבה מיום 21.2.02 של המועצה הישראלית לצרכנות, ת/1, ובו פירוט  תלונות שהוגשו כנגד הנתבעת. הגב' אדליסט היתה מודעת לתוכנו של מסמך זה אך בחרה להתעלם ממנו. המעניין הוא כי גם בתשובותיה למועצה לא טענה הנתבעת כי היא נקטה בפעולות שיווק כלשהן של המשתתפות בקורס.

במעשיה, במחדליה ובהטעייתה את התובעת פעלה הנתבעת בחוסר תום לב בקיומו של ההסכם והפרה את הוראות סעיף 12 לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). הנתבעת הטעתה את התובעת ועל כן עומדת לה עפ"י סעיף 15(א) לחוק הזכות לביטול ההסכם.

התובעת הצהירה כי היא נכונה להשיב את ה"בוק" שקיבלה.

מעשיה של הנתבעת ולכאורה גם של הגב' אדליסט מעלים דמיון רב למעשיה של דיסקברי סוכנות דוגמנות בינלאומית בע"מ ואח' לרבות מנהליהן אשר עלילותיהם נדונו ע"י כב' השופט ישעיה בתביעה הייצוגית שאושרה כנגדם.

בסופו של יום אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 5,500 ש"ח בצרוף פיצוי בסך של 900 ש"ח בגין אבדן זמן, אובדן שעות עבודה במקום עבודתה הנוכחי, הוצאות נסיעה ועוד, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 1,600 ש"ח וסה"כ - 8,000 ש"ח כשסכומים אלו צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק מיום 23.6.02 ועד התשלום המלא בפועל.

            פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.

רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום 20 באוגוסט, 2002 (י"ב באלול תשס"ב) בהעדר הצדדים.