1. נשוא התובענות הנדונות הינו נזקי רכוש שנגרמו, בין היתר, לרכבי שני התובעים בתאונה שארעה ביום 12.1.02 (להלן:
"התאונה").
בן ישי, התובעים בת.ק. 8022/02 (להלן:
"בן ישי") הגישו תביעה, בין היתר, כנגד שהרבני ראובן (להלן:
"שהרבני") וכנגד גארי ארמיסט (להלן:
"גארי").
התובע, יגאל בצלאל (להלן:
"בצלאל") בת.ק. 7413/02, הגיש תביעה, בין היתר כנגד שהרבני.
שהרבני טען, כי חצה את צומת הרחובות קרליבך-אבן גבירול כאשר האור הירוק דלק ברמזור כיוון נסיעתו בעוד אשר גארי, שנהג במוניתו של בצלאל (להלן:
"המונית") נהג באור אדום. כצפוי במקומותינו, טען גארי טענה הפוכה.
בנסיבות אלו אוחד הדיון בשתי התובענות בכל הנוגע לשאלת החבות בלבד.
2. בסופו של יום ולאחר שנשמעו עדויות שהרבני, גארי, בצלאל והעד הניטראלי מר מארק רודניק, הגעתי למסקנה החד משמעית כי שהרבני אכן לא ציית לאור האדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו וכי גארי חצה את הצומת שעה שהאור הירוק דלק בכיוון נסיעתו. למסקנה זו הגעתי הן בשל הרושם האמין שהותירו עלי גארי, רודניק ובצלאל והן נוכח עדותו הלא משכנעת של שהרבני, אשר במהלך עדותו ניסה לרכך מעט את עמדתו הנחרצת כפי שהובעה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו.
לא מצאתי לנכון להטיל רשלנות תורמת על גארי, שכן בנסיבות הענין לא היה עולה בידיו למנוע את התאונה.
לסיכום: שהרבני חב באחריות מוחלטת לתאונה.
3. באשר לנזקים שנגרמו לבן ישי - על שהרבני ואליהו, ביחד ולחוד, לפצותם במלוא סכום התביעה, דהיינו 4,386 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 10.7.02 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך כולל של 600 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. בצלאל תבע פיצוי בסך של 5,743 ש"ח בגין השתתפות עצמית ופחת שנוכו ע"י מבטחתו, הפסד הכנסה בסך של 250 ש"ח ליום למשך 14 יום, בגין עבודתו שלו עצמו - סה"כ 3,500 ש"ח, הפסד הכנסה מהשבתת המונית עבור 14 ימי עבודה - 150 ש"ח ליום וסה"כ 2,100 ש"ח, ירידת ערך בשיעור של 7% בסכום של 3,039 ש"ח, שכ"ט שמאי 342 ש"ח וסה"כ - 14,454 ש"ח.
אקדים ואומר, כי לא מצאתי לנכון לדחות חלק מהתביעה ואני מקבל את מלוא התביעה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
5. הוכח כי בצלאל משכיר מוניתו ומקבל סך של 250 ש"ח בגין משמרת שישי לילה, כן נטען כי בגין משמרת לילה באמצע השבוע הוא מקבל סך של 150 ש"ח. גם באם בצלאל הגזים קמעא (ואיני קובע כך), הרי שמתוך 14 ימים בהם הושבת הרכב מגיע לו עבור כ-4 ימים פיצוי בשיעור של 250 ש"ח ליום ולא 150 ש"ח.
באשר להכנסתו בגין עבודתו שלו - איני מעלה על הדעת כי בצלאל היה עובד בעצמו במשך 12 שעות מידי יום תמורת סכום שיפחת מ-100 ש"ח.
לטענת שהרבני, בצלאל מרויח סך של 200 ש"ח ליום. אין זה סביר בעיני כי הוא היה עובד בעצמו תמורת כ-4 ש"ח לשעה, מעבר לתשלום שהוא זכאי לו בגין השכרת המונית, ולא משכיר את המונית.
6. באשר לפחת שנוכה ע"י מבטחת המונית - אין רלבנטיות לניכוי זה שבוצע בהתאם לפוליסה.
אשר למערכת היחסים שבין בצלאל לשהרבני, אמנם עפ"י תורת הנזיקין יש להשיב את המצב לקדמותו ומשהתובע הינו כיום בעלים של רכב שבו הותקנו כנף חדשה, פגוש חדש וכיוצ"ב הוא לכאורה "התעשר". ברם, כאשר מונחת על כף המאזניים השאלה האם על הניזוק לשאת מכיסו בניכוי בגין פחת, שכן קיבל רכוש "יקר" יותר, או שמא על המזיק לשאת בנזק זה שכן הייתה בפניו הברירה (אשר לא מומשה על ידיו), להעמיד לרשות הניזוק חלפים זהים בני 6 חודשים ולא חדשים - אין לי ספק כי יש להעדיף את האינטרס של הניזוק ובמקרה זה את האינטרס של בצלאל.
7. באשר לירידת הערך - המדובר בתאונה בה נגרם נזק למונית בשיעור של כ-50% משוויה. עם כל הכבוד וההערכה ל"דו"ח ועדת ששון" אודה על האמת כי כמי שקנה רכבים "יד שניה" וכמי שמכר רכבים "יד שניה" מעולם לא שאלתי מוכר פוטנציאלי ומעולם לא נשאלתי ע"י קונה פוטנציאלי האם נקבעה למכונית המוצעת למכירה ירידת ערך עפ"י הקריטריונים שנקבעו בדו"ח ועדת ששון.
במקרה דנן שומה על השופט היושב בדין להפעיל את הגיונו ולא להיצמד לקריטריונים כאלה ואחרים שנקבעו ע"י ועדה ולו גם המכובדת ביותר. קונה פוטנציאלי מתעניין בנושאים כדלקמן עפ"י סדרם: "יד פרטית"/חברה, תאונות, איזו "יד", כמה ק"מ ורק בסיומן של השאלות ובהנחה שנענה לשביעות רצונו - מה המחיר הנדרש. קונה פוטנציאלי סביר אשר ישמע על הנזק הרב שנגרם למונית יירתע מרכישתה ועקב כך יאלץ המוכר להציע, מיוזמתו, מחיר אטרקטיבי, על מנת "לפתות" את הקונה הפוטנציאלי לגלות עניין במונית.
זאת ועוד, שהרבני לא הציג כל חוות דעת נגדית מטעמו לעניין שיעור ירידת הערך.