פסק-דין בתיק תע"א 4745-10

1.         לפנינו תביעה לקבלת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מעבודתה של התובעת עבור הנתבעת ומסיום העסקתה, וכן תביעה נגדית שהגישה הנתבעת נגד התובעת בגין נזקים שגרמה לה, לטענתה.

הרקע העובדתי

2.         הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה, שמירה, נקיון ואחזקה, והיא נתנה שירותים, בין היתר, לרשות שדות התעופה.

            התובעת עבדה בנתבעת החל מיום 27.7.08, בתפקיד סורקת בשדה התעופה " שדה דב" (להלן: " שדה התעופה" או " השדה").

3.         ביום 8.1.10, במהלך משמרת לילה בה עבדה התובעת כאחראית משמרת, נערכה ביקורת פתע בשדה התעופה ע"י קב"ט השדה, ליאור קמחי, ורכז יחידת הסורקים בשדה מטעם הנתבעת, מיקי זאידל.

במהלך הביקורת מצאו מר קמחי ומר זאידל, כך לפי הטענה, את התובעת ואת הסורקים הנוספים שעבדו באותה משמרת כשהם שוהים בחדר הפיקוד, עסוקים בעניין פרטי, ולא עובדים בעמדותיהם בשדה.

התובעת נשלחה לביתה לאלתר, וזומנה לשיחה אצל הקב"ט, מר קמחי, ביום 12.1.10. בעקבות השיחה הודיע מר קמחי לתובעת כי לא תמשיך עוד לעבוד בשדה, וזאת עקב הפרה של נהלי העבודה בו.

            בעקבות הודעה זו הציעה הנתבעת לתובעת הצעות עבודה חלופיות והתובעת דחתה אותן. משכך, הסתיימה העסקתה של התובעת בנתבעת, אם כי הצדדים נחלקו בגרסאותיהם באשר לנסיבות סיום ההעסקה - אם פוטרה התובעת מעבודתה או התפטרה ממנה - ולהלן נפרט טענותיהם.

טענות הצדדים

4.         לטענת התובעת, בליל 8.1.10, לאחר שנערכה בשדה התעופה ביקורת, נשלחה לביתה ע"י קב"ט השדה בעיצומה של המשמרת, ללא כל סיבה אמיתית, ולאחר מכן זומנה לשימוע אצלו רק ביום 12.1.10.

התובעת טענה כי השימוע שנערך לה ע"י הקב"ט היה קצר ונערך כלאחר יד, ומיד בסיומו הודע לה על סיום עבודתה בשדה. 

התובעת המשיכה וטענה כי ביום 17.1.10 זומנה לפגישה אצל מנהל מרחב מרכז של הנתבעת, חי פלוט, ובאותו מועד הציע לה מר פלוט עבודה חלופית כשומרת בסניף של רשת מזון מהיר או בבית ספר.

לטענת התובעת, הצעה זו הועלתה אך כאמתלה לאי-תשלום פיצויי פיטורים, שכן הנתבעת ידעה היטב כי תנאי העבודה החלופית שהוצעה לה שונים לחלוטין מהתנאים הטובים להם זכתה בעבודתה בשדה התעופה.

 התובעת טענה כי בנסיבות אלה נאלצה לסרב להצעת הנתבעת, ובהמשך סירבה גם להצעה נוספת שהציעה לה הנתבעת ביום 1.2.10, לעבוד כשומרת בעיריית יהוד או בעיריית הרצליה.

5.         לטענת התובעת, משלא הציעה לה הנתבעת עבודה חלופית ההולמת את הכשרתה ונסיונה כמאבטחת בשדה תעופה אזרחי, הרי שהיא פיטרה אותה מעבודתה ועל כן חייבת לשלם לה פיצויי פיטורים.

            עוד טענה התובעת כי משפוטרה מעבודתה באופן פתאומי, ללא סיבה אמיתית, בעקבות שימוע קצר שתוצאתו היתה ידועה מראש, ותוך שהנתבעת מתחמקת מתשלום פיצויי הפיטורים, כי אז יש לחייב את הנתבעת גם בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

            התובעת תבעה עוד, בהקשר זה, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על פיטוריה, וכן את תשלום שכרה במהלך התקופה שהחל מיום 8.1.10, אז הופסקה בפועל עבודתה בשדה התעופה, ועד ליום 1.2.10, אז התבקשה להגיע למשרדי הנתבעת לצורך עריכת גמר חשבון. לטענת התובעת, במהלך תקופה זו היא " הושעתה" מעבודתה למעשה, שכן הנתבעת מנעה ממנה לעבוד מחד, אולם לא הפסיקה עבודתה באופן רשמי מאידך, וגם לא הציעה לה הצעות עבודה חלופית אותה היה בידה לקבל.

6.         התובעת טענה עוד בתביעתה כי לאורך כל תקופת עבודתה בנתבעת לא שולמו לה מלוא זכויותיה על פי דין ועל פי ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה הרלוונטיים, והיא תבעה את הזכויות הללו בכתב תביעתה, כדלקמן:

א.         פיצוי בגין אי-הפרשת כספים לקרן פנסיה, מכוח צו ההרחבה בענף השמירה.