פסק-דין בתיק תע"א 3618-09

1.         התובע, תושב קלקיליה, עבד אצל הנתבע, שהוא קבלן בנין, משנת 2004 ועד סוף שנת 2008 או תחילת 2009. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא מה היו נסיבות הפסקת העבודה.

2.         התביעה שלפנינו היא לפיצויי פיטורים, תמורת הודעת מוקדמת, פדיון חופשה והבראה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעות.

3.         מהראיות עולה כי התובע החל לעבוד אצל הנתבע באוגוסט 2004 וכי עבד אצלו עד מועד השנוי במחלוקת. לטענת התובע, הוא פוטר ביום 5.2.09 ואילו לטענת הנתבע, במהלך חודש דצמבר 2008 התובע הפסיק להגיע לעבודה.

            אין חולק שהנתבע ביטל את רשיון העבודה של התובע.

4.         על פי הדין, הנטל על התובע להוכיח תביעתו, לרבות התביעה לפיצויי פיטורים. לאחר ששמענו את עדות התובע, איננו סבורים שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו בכל הנוגע לנסיבות הפסקת עבודתו.

ראשית, עדותו של התובע היתה כללית ולא ניכר ממנה שהתובע מכיר את תביעתו או יכול לספק פרטים משמעותיים לגבי עבודתו אצל הנתבע. כך למשל, התובע לא זכר מתי החל לעבוד (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.12.11, שורה 11), לא זכר את תאריך פיטוריו (שם, בשורה 13), התובע אישר שנפלו טעויות עובדתיות בתצהירו (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורה 9 ואילך), התובע לא הכיר את הביטוי "חופשי חודשי" שנזכר בתצהירו (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורות 4-6), השיב תשובות כלליות ומתחמקות (שם, שורות 27-29), לא הכיר את התביעה לדמי הבראה (שם, בשורה 23), את התביעה לדמי חגים (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורות 2-3) ואת התביעה לפדיון חופשה (שם בשורה 11).

שנית, בעוד שבתצהיר עדות ראשית (סעיף 2) התובע העיד שפוטר על ידי הנתבע ביום 5.2.09, לאחר שהנתבע ביטל את רשיון העבודה שלו, בחקירתו הנגדית עלתה גרסה עובדתית חדשה, לפיה הנתבע דרש מהתובע לחתום על מסמכים ומאחר שהתובע סירב, הוא פוטר (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורות 13-17, עמוד 3, שורות 15-20). לגבי גרסה כבושה זו, יש להעיר שבמהלך חקירתו הנגדית של  התובע, בא כוחו הצהיר שהמסמכים עליהם התובע התבקש לחתום נמצאים ברשותו. למרות זאת, המסמכים לא הוזכרו בתצהיר התובע, לא צורפו לו ואף לא הוגשו לתיק בית הדין. העובדה שמסמכים שהתובע התבקש לחתום עליהם וסירב, נותרו בידיו, אף היא מעוררת פליאה ביחס לגרסה זו של התובע. הדעת נותנת, שאם הנתבע מסר לתובע מסמכים לחתימה והתובע לא חתם עליהם, המסמכים היו נשארים ברשות הנתבע. התובע לא הסביר בעדותו כיצד המסמכים נותרו ברשותו, לאחר שסירב לחתום עליהם.

שלישית, גרסת הנתבע ביחס להפסקת העבודה היתה שהתובע הפסיק להגיע לעבודה ועל כן הנתבע ביטל את הרשיון שעל שמו. גרסה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע, אשר העיד: "זה בוודאות שהוא הפסיק לעבוד אחרי שהוא התרגז וברח." (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 2.4.12, שורות 14-15). גרסת הנתבע אף נתמכת במכתב ששלח בא כוחו ביום 15.1.09 (צורף כנספח לתצהיר הנתבע), אל מדור תשלומים ובו נרשם: " למצער יום 25.12.08 לא הגיע הנ"ל לעבודתו וניתק כל קשר עם מרשי. נסיונות חוזרים ונשנים של מרשי ליצור קשר עם העובד עלו בתוהו".

בחקירתו הנגדית, התובע אישר במובלע את גרסת הנתבע, כאשר העיד שבעת סיום עבודתו, העבודות באתרים שבהם עבד טרם הסתיימו (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורות 28-29), היינו לא היתה סיבה נראית לעין שהנתבע יפטרו ובנוסף, יש בכך לחזק את גרסת הנתבע לפיה התובע עזב במהלך העבודה.

נוסיף ונציין שטענת התובע לפיה עבד עד יום 5.2.09 אינה מוצאת ביטוי בדוחות של מדור תשלומים, מהם עולה שהתובע עבד עד חודש ינואר 2009.

לסיכום כל האמור לעיל, התובע לא הוכיח שפוטר ועל כן תביעותיו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, נדחות.

5.         מכאן נפנה לבחינת שאר רכיבי התביעה. בחלק זה של הדיון יש לחזור ולהדגיש שעדויות שני בעלי הדין היו כלליות וחסרות. נדון להלן בכל אחד מרכיבי התביעה הנוספים: פדיון חופשה, פדיון הבראה, נסיעות וחגים.

6.         פדיון הבראה - הנתבע טען ששילם לתובע דמי הבראה ואף הפנה לנספחים לתצהירו, נ/1 ונ/2, (מיום 31.8.06 ו- 27.11.08). במסמך מיום 27.11.08 נרשם:

                        "הנני מאשר שקיבלתי סך 6,980 ש"ח עבור הבראה, חופשה, חגים נסיעות, ג"ח סופי עד תאריך זה

                        *** הסכומים הנ"ל כוללים הבראה, חופשה, נסיעות וימי חג"

(נוסח דומה, אך בסכומים שונים, קיים גם במסמך מיום 31.8.06).

המסמכים הנ"ל נחזים להיות חתומים על ידי התובע, אך התובע טען בחקירתו הנגדית כי החתימות אינן שלו (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 5.12.11, שורות 1-2). בנוסף, הנתבע לא ידע להסביר את הסכומים המופיעים במסמכים (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 2.4.12, שורה 25, וכן עמוד 4 שם, שורה 28). על כן לא ניתן לראות בהם ראיה לתשלום דמי הבראה לתובע או כל רכיב אחר של התביעה המוזכר בהם.

7.         מאחר שהנתבע טען ששילם לתובע דמי הבראה, הנטל עליו להוכיח טענתו. לא הוצגה אסמכתא לתשלום כלשהו לתובע, מעבר לסכומים המפורטים בתלושי השכר, לא הוצגה כרטסת הנהלת חשבונות, תשלום דמי הבראה אינו מופיע בתלושי השכר או בדוחות ממדור תשלומים ואין עדות של רו"ח, לגביו הנתבע טען שפעל על פי הנחיותיו (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 2.4.12, שורות 7-8, עמוד 4 שם בשורה 28, ועמוד 5 שורה 4, שורות 15-18).

לאור האמור לעיל, ומאחר שהנתבע לא הצביע על טעות בחישובי התובע, התביעה לפדיון הבראה מתקבלת.