פסק-דין בתיק תע"א 3246-06

רקע כללי

1.         התובעת הינה אשתו של הרב ליכטיג שלמה ז"ל (להלן: המנוח או התובע) שעבד כרב ומחנך בישיבה התיכונית במבשרת (להלן: הישיבה). התביעה הוגשה ביום 20.12.06 והמנוח נפטר ביום 24.12.06. אשתו שהינה יורשתו נכנסה בנעליו והיא תובעת זכויות שונות, שלטענתה הגיעו למנוח.

2.         המנוח עסק בהוראה וחינוך כ 27 שנים. המנוח החל עבודתו בישיבה ביום 1.9.88 והיא פוטר בחודש מאי 2003 וסיים עבודתו ביום 31.8.03. המנוח  חלה במחלה קשה בשנת 2000 אך עבר טיפולים והמשיך לעבוד על פי הסדר הרגיל. במועד לא ידוע לאחר פיטוריו שבה המחלה והוא כאמור נפטר, בשלהי שנת 2004 - ארבע ימים לאחר הגשת התביעה דנן. המנוח לאחר סיום עבודתו קיבל פנסיית נכות מקרן גלעד, וכן כספים שונים בגין פרישתו שיפורטו בהמשך הדברים.

3.         קודם לתביעה דנן, הגיש המנוח תביעה בבית דין רבני, כנגד הישיבה. מסיבות שונות לא הושלם ההליך שם.

4.         התביעה הנוכחית פשטה ולבשה צורה - הוספו ונשמטו ממנה רכיבים שונים וסכומם השתנה. אנו נתייחס למה שמופיע בסיכומי התובעת. אין באמור אישור להרחבת חזית. עניינים שלא עלו קודם לא נעסוק בהם.

5.         בסיכומים ביקש ב"כ התובעת לקבל פיצויי פיטורים בשיעור 200%, פיצויי פיטורים מוגדלים (סעיף שלא הופיע אף לא בכתבי התביעה המתוקנים) דמי מחלה, פיצויים על העבודה בהיקף העולה על משרה, בשיעור 40%, חודשי הסתגלות.

6.         עולה מהראיות שהמנוח ביקש להמשיך לעבוד בהוראה ועשה מאמצים רבים, לבטל את הפיטורים כולל פניה לארגון המורים ולגורמים שונים, אך הענין לא צלח. ביום 5.1.04 נחתם עימו הסכם פיצויים ושכר (נספח ב' לתצהיר התובעת) בו מוסדר סיום עבודתו. הסכם זה, הותנה בקבלת כספים ממשרד החינוך. הכספים וההסכם לא אושרו ככתבם וכלשונם על ידי משרד החינוך (להלן: הסכם הפיצויים).

טענות הצדדים

7.         א.         לטענת התובעת, המנוח פוטר שלא כדין. לא היה הליך צמצומים כפי שנטען על ידי

הישיבה, בעת פיטוריו ובכל אופן מורים שהגיעו אחריו לישיבה, המשיכו לעבוד ולא פוטרו. בחירתו לא היתה כדין. פיטוריו נעשו ללא שימוע וללא הסכמה של ארגון העובדים, וחרף ידיעת הישיבה אודות מחלתו (הטענות האחרונות יש בהם הרחבת חזית וראוי היה לדחותן ולו מטעם זה בלבד). לנוכח זאת זכאי היה התובע שפיטוריו יבוטלו ולמצער זכאי היה לפיצויים בשיעור מוגדל.

            ב.         עוד טענה התובעת  כי הואיל והמנוח עבד בהיקף  של מעל למשרה (140%) אזי היה                         זכאי לפיצויי פיטורים, בשיעור המתייחס אף לעבודה בהיקף של מעל למשרה.

ג.          פיצויים מוגדלים נתבעים אף מכח "הסכם הפיצויים" וכן מכח בקשת השיפוי שהגישה הישיבה, למשרד החינוך, בה התבקש לאשר לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים, בשיעור 50% נוספים, וכן 5 חודשי הסתגלות. מכח בקשה זו שהוגשה למשרד החינוך ומכח "הסכם הפיצויים" זכאי היה המנוח לחודשי הסתגלות ולפיצויים מוגדלים.

ד.         באשר לימי מחלה הרי שהנתבעת הודתה שלזכות המנוח עמדו 558 ימי מחלה שלא ניצל עובר לסיום עבודתו. על זאת הוא זכאי לפיצוי בשיעור 25,200 ש"ח, כאשר סכום זה חושב, על ידי בא כוח התובעת, לפי חוק דמי מחלה.

8.         א.         לטענת הנתבעת המנוח פוטר על רקע קיצוצים במסגרת פיטורי צמצום שהיו

בישיבה באותה תקופה. בטרם פיטוריו זומן לראש הישיבה ונמסרה לו אודות ההחלטה. ארגון העובדים פנה בעניינו אך לאחר שהוסברה תמונת  הדברים, לא היתה התנגדות מצד ארגון העובדים. מחלתו הקשה כלל לא היתה ידועה לנתבעת בעת פיטוריו. פיטוריו היו אפוא כדין, והוא אינו זכאי לפיצויים מוגדלים על צורת הפיטורים.

ב.         לתובע הופרשו הפרשות שכללו את כל שיעור פיצוי הפיטורים לקרן גלעד והם  היו במקום פיצויי פיטורים כאמור בס' 14 לחוק פיצוי פיטורים. התובעת הסתירה מבית הדין את העובדה שהמנוח מקבל פנסיית נכות.

באשר לעבודתו בהיקף של מעל למשרה, הרי שהופרשו לו כספים לקרנות נוספות (בשיעור פיצוי הפיטורים), לכלל ולפניקס. עם סיום עבודתו הוא קיבל כספים מקופות אלה. לנוכח זאת אין לו זכאות להפרש פיצוי פיטורים, הנובעים מעבודה בהיקף של מעל למשרה מלאה, כפי שטענה התובעת.

ג.          באשר "להסכם הפיצויים" הרי שהמנוח לא  היה זכאי לפיצויים מוגדלים. יחד עם זאת הנתבעת, עשתה מאמצים לקבל עבורו ממשרד החינוך פיצויים מוגדלים. הסכם הפיצויים שנחתם עימו, הותנה בצורה ברורה בקבלת שיפוי ממשרד החינוך. השיפוי לא התקבל וההסכם לא אושר על ידי משרד החינוך ולכן הוא אינו מחייבה.

ד.         באשר לחודשי ההסתגלות הרי שבענין זה פנתה הישיבה למשרד החינוך. אושרו למנוח חודשי הסתגלות. התשלום שהועבר ממשרד החינוך הועבר למנוח במלואו.