אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק תע"א 1781-09

פסק-דין בתיק תע"א 1781-09

תאריך פרסום : 17/11/2011 | גרסת הדפסה
תע"א
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
1781-09
13/11/2011
בפני השופט:
אייל אברהמי סגן הנשיאה

- נגד -
התובע:
חליל אבו שח`דים
הנתבע:
1. חאמד עבד אלגליל
2. נידאל חמאד עבד אלגליל
3. אברהים חאמד עבד אלגליל

פסק-דין

1.         התובע עבד במאפיה שהיתה בבעלות משפחת חאמד עבד אלגליל. המאפיה פעלה מראשית שנות ה 80 ובני המשפחה עבדו במאפיה. התובע עבד מחודש 9/00 ועד חודש 11/06. התובע היה תושב שטחים (חברון) ולא היה לו אישור כניסה לישראל. ביקורת משטרתית מצאה אותו במאפיה. בעקבות זאת נדרש לסיים את עבודתו.

2.         בתביעתו מבקש התובע לקבל פיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, גמול עבודה בשעות נוספות ושכר מינימום.

3.         לטענת ב"כ הנתבעים הם לא העסיקו את התובע. המאפיה היתה אותה עת בניהול ובעלות בני משפחה אחרים ולא הם. לטענת התובע השכר שולם לו על ידי הנתבעים שהעסיקוהו. התובע סומך אף על פסק דין שניתן בהסכמה כנגד מוחמד עבד אלגליל חמאד כנגד אברהים חאמד עבד אלגליל וכנגד איאד עבד אלגליל חמאד ע"י כב' הנשיאה רונית רוזנפלד כתוארה אז בתיק עב 1341/07.

4.         נציין כי בתום פרשת ההוכחות ציין ב"כ התובעים כי מי שהינו נתבע מס' 1 הינו מוחמד חמאד עבד אלגליל וכי אליו התכוונו הצדדים כנתבע מס' 1. בכל אופן מוחמד חאמד אלגליל נפטר ככל הנראה זה מכבר.

5.         בפנינו העידו התובע ומטעמו מר זיאד פהמי חאלד עודה. מטעם הנתבעים העיד נתבע מס' 2 אברהים.

הכרעה

6.         נקדים ונאמר כי תחת הכותרת של נתבע מס' 1 לא מופיע שם ספציפי אלא שם משפחה בלבד. ח מאד עבד אלגליל הינו שם המשפחה. רק לאחר פרשת ההוכחות הודיע ב"כ התובעים כי הוא  התכוון שנתבע מס' 1 יהיה אבי המשפחה מוחמד. זה כאמור נפטר זה מכבר. בנסיבות אלה ברור שלא ניתן כיום, לאחר פרשת ההוכחות, להוסיף שם של נתבע מה גם שזה נפטר זה מכבר כאמור. בנסיבות אלה הרי שאין לנו אפוא אלא את נתבעים מס' 2 ומס' 3.

7.         באשר לנתבעים 2 ו 3 הרי שכבר בכתב ההגנה נטען מטעמם כי הם אינם בעלי המאפיה. בתצהירו טען נתבע מס' 3  אברהים כי אכן היה מנהל המאפיה והיה רשום כבעל העסק בתיק מע"מ במס הכנסה ביחס לשנים 1991- 1999. מאז 1.1.00 הוא אינו משמש כמנהל או בעלים של המאפיה. את טענתו זו תמך באישור מנהל החשבונות של המאפיה קובטי עבדו שצורף לתצהירו. באישור מנהל החשבונות נרשם כי מר קובטי עבדו ניהל את ספרי החשבונות של המאפיה הרשומה במע"מ ומס הכנסה. המאפיה רשומה, על שם האח בשם איאד חאמד עבד אלגליל.

8.         בדיון בפני כב' הרשמת הופנה ב"כ התובעים לטענה כי הנתבעים לא העסיקו את התובע (פרוט' מיום 8.4.10 עמ' 3 ש' 5-6).  ב"כ התובע ענה על הדבר כי איננו מעונין לשנות את שם הנתבע. באותו מעמד הפנה ב"כ הנתבעים את ב"כ התובע לעובדה שהמאפיה לא היתה רשומה במשרדי מע"מ מס הכנסה בבעלות הנתבעים בתקופות הרלבנטיות, אלא בבעלותו של איאד.  ב"כ התובע לא טרח להוסיף נתבעים אחרים אלא סמך על פסק דין שניתן בהסכמה על ידי כב' השופטת רוזנפלד בתיק עב 1341/07 ביחס לתובעים אחרים. כעולה מפרוט' פסק הדין באותו הליך הרי ששם נתבע מס' 1 היה האבא - מוחמד שכאמור לא נרשם בהליך זה כנתבע. נתבע מס' 3 היה איאד שאף הוא לא נתבע בהליך זה. נתבע מס' 2 אברהים באותו הליך הוא נתבע מס' 3 אצלנו. אלא שיש הבדל בין שני ההליכים אברהים, כפי שעולה מעדותו היה מנהל ורשום כבעלים בספרי מס הכנסה ומע"מ לתקופה של שנת 1990 עד סוף  1999. אברהים הסביר זאת ואמר כי אביו מוחמד, שהקים את המאפיה, העביר את המאפיה וניהולה מידי 10 שנים לבן אחר (פרוט' עמ' 7 ש' 26-27). משנת 2000 מי שהיה מנהל ורשום כבעלים בספרי מס הכנסה הינו איאד. התובעים בהליך קודם, כעולה מפרוטוקול הדיון אכן החלו לעבוד בשנת 94. אותה עת אברהים היה המנהל ורשום כבעלים במס הכנסה. לנוכח זאת ולנוכח העובדה שבהליך הקודם מוחמד היה אף הוא נתבע וכך גם איאד הרי שהגיעו להסכמה כמפורט באותו הליך שלה ניתן תוקף של פסק דין. הסכמה זו אינה משקפת ואינה מחייבת את אברהים ביחס לתקופה שלאחר שנת 2000,  עת סיים את תפקידו ועבודתו כמנהל. אין לאמר כי יש פלוגתא פסוקה ביחס להיותו של אברהים מנהל או בעלים לאחר שנת 1999. דיווח על הפסקת היותו מנהל ובעלים הועבר לרשויות המס כפי שעולה מאישור מנהל החשבונות מר קובטי עבדו.

9.         נציין כי ב"כ התובע מסיבותיו לא כלל למעשה בתביעה דנן את מי שנכלל בתביעה בפני כב' השופטת רוזנפלד למעט אברהים. בתביעה בפני כב' השופטת רוזנפלד (בשים לב לתקופת העבודה נשוא אותו הליך) היה אברהים בעל דין נכון. בהליך דנן כעולה מתצהירו של אברהים ועדותו בפנינו, הוא אינו בעל דין נכון, אלא יש לומר שהיה שכיר בלבד בתקופת עבודתו של התובע -  שהחל לעבוד רק בחודש ספטמבר 2000. לנוכח זאת יש לדחות את התביעה כנגד נתבע מס' 3 אברהים.

10.        התובע טען בתצהירו כי עבד אצל הנתבעים ולא הזכיר במפורש את שמו של נידאל כלל. מר נידאל הגיש תצהיר  אך לא התייצב לחקירה עליו ולכן אין מקום להתייחס לאמור בתצהיר. בפרוט' הדיון נזכר שמו של נידאל עת סיפר אברהים על כי במאפיה עבדו הרבה אחים בין היתר זיאד עימאד ונידאל (פרוט' עמ' 7 ש' 21). באישור רו"ח החשבון שצורף לתצהירו של אברהים נרשם כי נידאל הינו שכיר וכך גם אברהים וזאת מיום 1.1.00 ושולמו בגינם תשלומים כשכירים בביטוח לאומי ומס הכנסה.

            לא שוכנענו כי נידאל (נתבע מס' 2) היה מנהל או בעלים של המאפיה. לנוכח זאת יש לדחות את התביעה אף כנגד מר נידאל.

11.        בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי היה על הנתבעים להביא ראיות על כי הם אינם הבעלים. טענה זו יש לדחות. יש לזכור כי מדובר בראיה שלילית: על כי נתבעים 3-2 אינם בעלים/מנהלים. ניתן בנסיבות אלה להסתפק בראיה שמשקלה קל. אברהים טען בעדותו שאינו בעלים ולתצהירו צירף אישור מנהל החשבונות של המאפיה, המצביע על כי מר אברהים ומר נדאל אינם רשומים כמנהלים או בעלים כי אם כשכירים. בכך סגי מבחינתם של הנתבעים.

יש לזכור שנטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע. ב"כ התובע הופנה לקושי שיש בזהות הנתבעים כבר בדיון אצל כב' הרשמת. למרבה הצער הוא לא פעל, כפי שצריך היה לפעול,  כדי לברר את העובדות לאשורן אותה שעה. בנסיבות אלה אין מקום לטענה לפיה היה על הנתבעים להביא ראיות ומשלא עשו כן הענין פועל לחובתם. נטל השכנוע רובץ לפתחו של התובע. הוא הופנה מפורשות, בדיון בפני כב' הרשמת לענין זהות הנתבעים אך לא עשה את שהתבקש לעשות בנסיבות אלה.

נציין כי ב"כ התובע טען (סעיף 12 לסיכומיו) כי אי הבאת האבא מוחמד לעדות צריכה לפעול לחובת הנתבעים. טענה זו קשה לקבל לנוכח העובדה שמוחמד נפטר זה מכבר כפי שציין ב"כ התובעים עצמו בסוף פרשת ההוכחות (פרוט' עמ' 11 ש' 26-30).

12.        סוף דבר - אכן שוכנענו כי התובע עבד במאפיה. יחד עם זאת התביעה לא הוגשה כנגד הנתבעים הנכונים. נתבע מס' 1 אינו אדם אלא מדובר בשם משפחה בלבד. נתבע מס' 2 לא היה מנהל ובעלים של המאפיה. נתבע מס' 3 לא היה מנהל או בעלים של המאפיה בתקופת עבודתו של התובע. העובדה שהמאפיה נוהלה על ידי משפחת חמאד עבד אלגליל לא די בה כדי להגיש תביעה כנגד חלק מבני המשפחה. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום.

ניתן 13.11.11 בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ