פסק-דין בתיק תע"א 11031-09

1.         התובעת הועסקה בתחנת טוטו-לוטו ובית קפה שבפתח תקוה, משנת 2006 ועד שנת 2008.

            התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום עבור שעות נוספות וזכויות שונות.

2.         אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

            א.        התובעת עלתה לישראל בשנת 1992.

ב.         בחודש מאי 2004 פנה הנתבע 1 אל התובעת והציע לה לעבוד בתחנת הטוטו.

ג.         התובעת החלה לעבוד, שכרה שולם לפי שעה, בסוף תקופת העבודה עמד השכר לשעה על 25 ש"ח.

ד.         לנתבע היתה במועדים הרלבנטיים, עד שנת 2006, חנות בשם "בובה פלוס". התובעת עבדה בחנות במשך שעות בודדות, מדי פעם.

ה.        יחסי עובד ומעביד הסתיימו ביום 20/12/08.

הצדדים במחלוקת בשאלה האם בנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים.

3.         בתצהיר התובעת הועלתה טענה חדשה, שלא בא לה זכר בכתב התביעה, ועניינה היעדר מקום ישיבה בחנות.

בתגובה לכך נאלצו הנתבעים להעיד עדים רבים שיסתרו עובדה זו.

במהלך דיון ההוכחות חזרה בה התובעת מהטענה וזו נמחקה מהתצהירים.

4.         לאחר ששמענו את עדות התובעת והנתבעים ועדות העדים הנוספים, ולאחר שעיינו בחומר הראיות ובסיכומים, להלן פסק הדין.

5.         דמי הבראה

            התובעת העידה שלא קיבלה דמי הבראה.

הנתבעים טענו שבמהלך תקופת העבודה שילמו לתובעת סכומים שונים, על מנת לסייע לה, בהיותה עולה חדשה ובעת שבעלה עזב את הארץ וכן מכח יחסי החברות שהיו בינה לבין הנתבעים.

6.         הנתבע הודה שאין תיעוד בתלושי השכר לתשלום דמי הבראה.

            הנתבע גם לא ידע לומר כמה שילם בגין דמי הבראה ומתי, אם בכלל.

טענתו כי שולמו סכומים שונים במהלך תקופת העבודה, נטענה  ללא פירוט ולא ביסוס, אף שבעדותו טען שלו היה נדרש - היה יכול להביא פירוט של כל התשלומים ששילם לתובעת.