פסק-דין בתיק תמש 3061/08

זוהי תובענה לביטול הסכם גירושין, שאושר על ידי ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין. ביהמ"ש התבקש לבטל את ההסכם בשל פגם בכריתתו: כפיה, עושק, אלימות פיזית, כלכלית ומילולית קשה כלפי התובעת. עוד נטען שלא היתה לתובעת גמירות דעת, התובעת לא היתה מיוצגת על ידי עו"ד ושהנתבע פעל בחוסר תום לב. תנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל ומדובר בחוזה פסול שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או נוגדים את תקנת הציבור.

הטענה המרכזית סביבה נבנו מרבית העילות היתה הטענה שהתובעת סובלת מפיגור שכלי קל אשר מנע בעדה להבין את משמעות ההסכם. לצורך קביעת הממצאים בטענה זו מונה מומחה מטעם ביהמ"ש. 

רקע עובדתי 

1.        בני הזוג נישאו כ-3.5 שנים בטרם חתמו על הסכם הגירושין. התובעת היתה בטיפולי פוריות ולא נולדו לבני הזוג ילדים.

2.        ביום 10.2.08, כחודש לאחר חתימתם על ההסכם, באו הצדדים לביהמ"ש וביקשו לאשרו. הנתבע טען שבכוונתו לצאת לחופשה בחו"ל ועל כן התאפשר לבני הזוג להופיע בפני, מבלי להמתין לקביעת מועד לדיון.

 3.        בהסכם נקבע שבני הזוג יתגרשו, הבעל יקבל את מלוא הזכויות בדירה ואת המיטלטלין למעט בגדיה וחפציה האישיים של האישה ושכל אחד מבני הזוג ישמור לעצמו את זכויותיו הסוציאליות.

4.        הסתבר שהדירה נרכשה כשנה וחצי קודם לכן, תמורת 119,000$, כאשר 14,000$ מסכום זה (כ-60,000 ש"ח) מומנו על ידי אבי התובעת והיתרה מומנה במשכנתא שלקחו הצדדים. בני הזוג התגוררו בדירת אמו של הנתבע ולא נכנסו להתגורר בדירה. הדירה הושכרה ושכה"ד שימש למימון החזרי המשכנתא.

 5.        לאחר שזיהיתי את הצדדים אישרה התובעת כי חתמה על ההסכם מרצונה החופשי ולאחר שהבינה את תוכנו. התובעת ציינה שעל הדירה רובצת משכנתא שהחזריה החודשיים הם בסך 2,500 ש"ח. עוד סיפרה שאביה שילם את התשלום הראשוני עבור רכישת הדירה, כי האב לא ראה את ההסכם וכי לא נועצה בעו"ד משום שלא ידעה שעליה לעשות זאת. לבסוף הוסיפה שהיא והנתבע חיים ביחד וישנים ביחד.

6.              לא אישרתי את ההסכם בו ביום וניתנה החלטה בזו הלשון:

"מתברר שהמבקשת לא נועצה בעו"ד בטרם חתמה על ההסכם, וגם לא נועצה בבני משפחתה. ההסכם נחתם לפני מספר ימים ולמרות זאת לא עשתה כן המבקשת.

הצדדים הגיעו היום לבית המשפט מבלי שנקבע מועד לאישור ההסכם. קובע מועד לאישור ההסכם ליום 20.2.08 בשעה 14:30.

מוצע למבקשת להיוועץ בעו"ד לפני מועד זה". 

7.              בתחילת הדיון מיום 20.2.08, נרשם מפי המבקשת:

"בדיון הקודם ביום 10.2.08 בית המשפט לא אישר את ההסכם, אלא שלח אותי להתייעץ בעו"ד על מנת שאבין את ההסכם ואף אתייעץ עם אבי אשר שילם חלק מכספי קניית הדירה. לאחר התייעצות עם אבי, אני מסכימה שההסכם יאושר כפי שהוגש לבית המשפט ללא שינוי. ברור לי שאני מוותרת על כל זכויותי ולא אטען בעתיד כל טענה כנגד ההסכם. לאחר שבית המשפט אומר לי שלא אוכל בעתיד לטעון טענות כנגד ההסכם אני אומרת שאני עומדת מאחורי ההסכם ולא אטען טענות בעתיד. אני מעוניינת שבית המשפט יאשר את ההסכם כפי שהוא".

8.         לאחר דברים אלה שבתי והסברתי לצדדים את ההסכם, בשפה ברורה ופשוטה ולאחר שנוכחתי ששניהם מבינים את ההסכם והם אישרו כי חתמו על ההסכם מרצונם הטוב והחופשי, אישרתי את ההסכם ונתתי לו תוקף של פס"ד.

9.        ביום 27.3.08, כ-5 שבועות לאחר אישור ההסכם, התייצבו הצדדים בבית הדין הרבני ונפרדו בגירושין, על בסיס ההסכם האמור. לאחר דברים אלה יצאה התובעת מבית אמו של הנתבע, מקום בו התגוררו בני הזוג עד אותו מועד, ושבה לבית הוריה.

10.       שלושה ימים לאחר הגירושין באו התובעת ובני משפחתה לבית הנתבע ולקחו את בגדי התובעת ואת התכשיטים. באותו יום גם הגישה התובעת כנגד הנתבע תלונה בגין אלימות למשטרת ישראל. כפי שיובהר בהמשך, החליטה המשטרה שלא להעמיד את הנתבע לדין והתיק נסגר.

11.       עתה טוענת התובעת שלא אמרה אמת עת הצהירה בפני כי נועצה באביה, בטרם אושר ההסכם וכי נודע להוריה על ההסכם רק לאחר מעשה.  

12.       אין חולק שהתובעת לא שלחה לנתבע, בכל שלב, הודעה על ביטול ההסכם, כנדרש בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים").