פסק דין בתיק תיק צבאי 72/12

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום שניתן בתיק דר/245/12 (סא"ל נועה זומר - סגנית הנשיא ; רס"ן גיא גוטל - שופט ; סרן אלינור דהן - שופטת) בתאריך 11/07/12. ערעור ההגנה (חומרת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

1.      המערער, טוראי ח.ח., הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בית הדין קמא הטיל על המערער שישים ימי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום גזר הדין (המערער שהה במעצר, עובר לגזר הדין, במשך 38 ימים) ועונשי מאסר מותנים.  המערער משיג על חומרת העונש.

2.      העובדות שבבסיס ההרשעה באו בפני בית הדין קמא בכתב האישום המתוקן ובמסמך הפרטים הנוספים: ביום 3 ביוני 2012, בשעות הערב, בחוף "דדו" בחיפה, ירה המערער מנשקו האישי, שהיה במצב "אוטומט" שבעה עשר כדורים. מוסיף בית הדין קמא בגזר הדין:

"הירי בוצע כאשר הנשק מכוון לעבר הים, וכאשר שלושה אזרחים מצויים במרחק של מספר מטרים מן הנאשם. הללו נבהלו בעקבות הירי ונמלטו בריצה מן האיזור, מאחר שסברו כי המדובר בירי של מחבל. פקחי הים מטעם עיריית חיפה, אשר הגיעו למקום, הודיעו לנאשם כי קראו למשטרה, ובעקבות כך התפתחה תקרית, שבמהלכה ריססו הפקחים על הנאשם גז פלפל. עם הגיעם של השוטרים אל הזירה, ביקשו מן הנאשם להזדהות, אך הוא טען כי תעודת החוגר איננה ברשותו - טענה שהסתברה כלא נכונה, עם מציאתה של התעודה במהלך חיפוש שנערך עליו.

            בתחנת משטרת חיפה, לשם הובא לאחר האירוע, ביקש הנאשם לפגוש רופא, בעקבות התזת גז הפלפל. הוא החל לגדף בשפה הערבית ולהשתולל, תוך שהרים כסא לעברו של אחד השוטרים, והתנגד למעצר. בסופו של דבר, הורד אל הרצפה ונאזק.

            נסיבות נוספות הקשורות לאירוע הירי עניינן הותרת נשקו של הנאשם ברכבו של חברו (בתוך תיק), בזמן שקדם לאירוע, לאחר שהנאשם הוציא ממנו את המכלול; וכן שתיית משקאות חריפים ע"י הנאשם באותו יום (למעלה ממחצית בקבוק ערק וכ-4-5 בירות), בעודו לבוש במכנסיים צבאיים ונושא נשק, בביתו, בחוף עצמו ובמקומות נוספים שאינם בידיעת התביעה".

3.      בפני בית הדין באו נתוניו האישיים של המערער: הוא התנדב לשירות בצבא והחל בשירותו בנובמבר אשתקד. הוא משרת כגשש. עברו המשמעתי תקין יחסית. אביו נפטר לפני כשנתיים. אמו סובלת מליקויים בריאותיים שונים. פרנסת המשפחה דחוקה. המערער הביע בפני בית הדין המחוזי חרטה על המעשים וביקש לחזור לשירות במהרה.

4.      בפני בית הדין קמא הוצגו עמדות הצדדים. לא היה חולק  כי ראוי להטיל על המערער עונש מאסר בכליאה ממשית. המחלוקת נסבה על משכו של המאסר, גם בהיבטי סוג הרישום הפלילי שירשם לחובת המערער.

5.       בית הדין קמא עמד על כך שהסיכון שבמעשיו של המערער היה רב מאוד- הוא ירה כדורים רבים, במצב "אוטומט" כשהוא מצוי בקרבת אנשים אחרים. סטייה של אחד הכדורים היתה עלולה לגרום לפגיעה בנפש. האזרחים נמלטו מחשש שדובר באירוע חבלני. כל התנהגותו של המערער במהלך אותו היום- הותרת הנשק ברכב, שתיית המשקאות המשכרים ומעשה הירי- ביטאה זלזול בכללי הבטיחות בנשק. התנהגותו לאחר האירוע הופנתה כלפי מספר גורמי אכיפת חוק. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, כשיקול לקביעת מתחם העונש (כקבוע בסעיף 40 ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977) "...נוגע לשמירה על חיי אדם, הוא אפוא רב חשיבות. נלווים אליו גם שיקולים צבאיים יחודיים, שעניינם שימוש בנשק צבאי למטרה לה נועד, כמו גם תדמית חיילי צה"ל בעיני הציבור הרחב". בית הדין קמא ציין "אכן 'מדיניות הענישה הנהוגה', כזו המשליכה על מתחם העונש ההולם... מצביעה על הסתפקות בתקופות מאסר שאינן ארוכות, במקרים של ירי באוויר" והביא דוגמאות מן הפסיקה להמחשת קביעתו זו. עם זאת, בית הדין קמא סבור היה כי עניינו של המערער חמור מן המקרים שהובאו בפסיקה- הסכנה לאנשים שניצבו במרחק מטרים ספורים מן המערער הייתה מוחשית; הוא לא ניצל, במהלך היום "צמתי עצירה" לחדול מן השתייה או מן הירי;  הנסיבות הנלוות- הותרת הנשק ברכב והתנהגותו לאחר הירי הן נסיבות מחמירות. בית הדין קמא ציין כי "באיזון שבין השיקולים, מצאנו כי הנאשם ראוי אמנם לענישה מחמירה, אך לא כזו שתביא 'לתיוג כעבריין פלילי לאורך שנים רבות'...לעניין זה מצאנו להתחשב בנסיבות האישיות והמשפחתיות, ובהתנדבותו של הנאשם לשירות, תוך גילוי מתמיד, גם כעת, של מוטיבציה לשירות קרבי. מצאנו לאזן בין רכיב המאסר לבין תוצאתו הרישומית ע"י אי ניכוי מלוא תקופת המעצר בה שהה עד מועד גזר הדין...". בית הדין גזר, אפוא, עונשים, כמפורט בפסקה 1 לעיל.

6.      המערער סבור כי בית הדין קמא הטיל עליו עונש מופרז בחומרתו, מן הטעמים שלהלן: המערער סבור כי לא הוכח שנשקפה סכנה כלשהי מן הירי. המערער ירה לעבר הים, בשעת לילה מאוחרת. משלא הוצגה ראיה לגבי זווית הירי, יש להניח לטובת המערער כי היריות היו לאוויר, לעבר הים  ובזווית לא מסוכנת; לא נגרם כל נזק כתוצאה מן המעשים; לא הוכח כי המערער היה שיכור בעת הירי. העובדה כי פרק את הנשק לאחר הירי מלמדת כי שלט במעשיו; אין הוכחה, שלא כקביעת בית הדין קמא, כי אזרחים עמדו במרחק מטרים ספורים מן המערער בעת שירה. המערער סבור כי בית הדין קמא לא ייחס משקל להודאתו בכתב האישום המתוקן, שעמה לקיחת אחריות וחסכון בזמן שיפוטי, ולכך שהביע חרטה על המעשה. עוד סבור המערער כי לא ניתן משקל מספק למצבו האישי והמשפחתי, לכך שהתנדב לשירות ויש לו מוטיבציה להמשיך ולשרת בתפקיד לחימה, לשיקולי השיקום ולעברו הנקי. להשקפת המערער העונש שהוטל עליו  חורג לחומרה מן הענישה הנהוגה במקרים דומים.

7.      בא כוחו של המערער עמד על כך שחלק ניכר מתקופת מאסרו של המערער נפל על חודש הרמאדאן וכי, חרף המלצת בית הדין המחוזי, לא זכה המערער לחופשה. המערער מבקש כי עונשו יקוצר באופן שיתאפשר לו לחוג את חג סיום הרמאדאן (עיד  אל פיטר) שמתחיל בעוד מספר ימים, בביתו.

8.      התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערעור. להשקפתה, מעשיו של המערער מסוכנים וחמורים יותר מן המקרים שהובאו בגזר דינה של הערכאה קמא ובהודעת הערעור, והעונש שהוטל על המערער מבטא באופן מאוזן את היבטי החומרה ושיקולי הקולא.

9.      מסכת המעשים שבגינה הורשע המערער חמורה ומבטאת, לכל אורכה, זלזול בערכי כיבוד חוק- בהותרת הנשק, במעשה הירי ובהתנהגותו שלוחת הרסן לאחריו. בצידו של מעשה הירי סיכון לסובבים ובכל מקרה הוא גרם לבהלה. מסכת מעשים כזו ראויה לענישה משמעותית. לא מצאנו כי בעונש שהוטל על המערער חומרה מיוחדת אשר הייתה מצדיקה, ברגיל, את התערבותנו. העונש מצוי בגדריו של מתחם העונש ההולם בנסיבות (איננו מוצאים להתייחס כאן לשאלת תחילת מניינו של המאסר, משלא הועלתה השאלה על ידי הצדדים והיא אינה צריכה להכרעה כאן. השוו לע/64,65/12 סמל בכר נ' התובע הצבאי הראשי (2012)).

10.  עם זאת, בשים לב למידת המוטיבציה שמגלה המערער להמשך שירות, בתפקיד מבצעי, לנסיבותיו הסבוכות מבית ובעיקר לחג העומד בפתח, מצאנו כי  ניתן, לפנים משורת הדין, להקל במידה מסוימת בעונשו.

11.  הערעור מתקבל, אפוא. עונש המאסר בפועל מועמד על 43 ימים. יתר ההוראות שבגזר דינה של הערכאה קמא יוותרו בעינן.

ניתן והודע היום, כ"ז באב התשע"ב, 15 באוגוסט  2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.