1. המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה אי ציות לתמרורים, בכך שלא ציית לתמרור 815 וחצה עם ארבעת גלגלי הרכב קו הפרדה רצוף שאין מימינו קו קטעים. התברר, כי ביום האירוע, 6 ביולי 2011, המשיב ביקש לעבור מהנתיב בו נהג בפיצול דרכים, לכביש אחר, אך מחמת כלי רכב אחר, הצליח לעבור לכביש האחר רק אחרי שעלה עם ארבעת גלגלי רכבו על שטח הפרדה מצויר שהיה במקום.
2. בית-הדין קמא גזר למשיב פסילת רנצ"א מותנית וקנס בסך 200 ש"ח.
3. למשיב הרשעה קודמת מבית-הדין לתעבורה בגין עבירה של אי ציות לתמרור "עצור", עבירה שבוצעה כחמישה חודשים לפני העבירה נשואת הליך זה.
4. התביעה הצבאית מערערת על קולת העונש שהוטל על המשיב: להשקפתה, ראוי היה לגזור למשיב גם רכיב של פסילת רנצ"א בפועל, זאת הן בשל חומרת העבירה הנוכחית המבוצעת שעה שיכולתו להשתלב בנתיב מהיר מוגבלת מאוד, והן לאור עברו התעבורתי כאמור.
5. המשיב, שלא היה מיוצג, עתר לדחיית הערעור: לדבריו, נקלע למצב של דחק שעה שביקש לעבור לכביש מהיר אחר, ובעטיו של רכב אחר נאלץ לעבור בין הנתיבים רק כשהגיע לקו ההפרדה. סטייה זו בוצעה על ידו, כך ציין, אחר שבירר כי אין היא מהווה סיכון לאחרים ואינה מפריעה לתנועה.
דיון והכרעה:
6. העבירה בה הורשע המשיב יוצרת סיכון למשתמשים בדרך, שכן הללו אינם מצפים להפרת חוקי התעבורה על ידי נהג אחר, ולסטייתו לנתיבם מכיוון האסור על פי התמרור במקום.
7. במקרה זה, טענת המשיב כי השתלב בדרך האחרת באופן שאינו מסכן את התנועה, לא נסתרה, ולמעשה לא נטען נגדו כי נגרם סיכון מוחשי לכלי רכב ספציפי, אחר.
המשיב הפר את הוראות התמרור רק אחרי שניסע להימנע מכך. הסיכון שיצר בסטייתו נוכח בחינת הדרך על ידו טרם ביצועה, היה פוטנציאלי בעיקרו, ולא נטען כי סיכן כלי רכב ספציפי כלשהו.
8. אכן העונש שהוטל על המשיב אינו משקף את כלל היבטי החומרה הנובעים מהעבירה בה הורשע, אולם לאור תקופת ההתליה המנהלית שננקטה כלפי המשיב ויושנה היחסי של העבירה, כמו גם הגשת כתב האישום בשיהוי ניכר, אזי ההקלה בענישה מקבלת מימד מתוחם שאינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור בו.
9. על כן, מצאתי לדחות את הערעור.
ניתן והודע היום, ל' בשבט התשע"ג, 10 בפברואר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.
ארז פורת, אל"ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור