פסק-דין בתיק תא 893/02

1.       הילד ליהי ביטון, יליד 24.2.94, מצא את מותו בתאריך 28.7.02, והא בן כשמונה שנים בלבד.

2.       מותו של ליהי נגרם במהלך משחק "מחבואים" עם חבריו, בסמוך לבית מגוריו בצפת. במהלך המשחק, וכחלק ממנו, נכנס ליהי לארון חשמל המוצב בכניסה לבית המגורים רב הדירות בו התגורר, והוכה במכת חשמל עזה שגרמה לו לאבד הכרתו. ליהי הובהל לבית החולים רמב"ם אך לא שב להכרתו, ולמרבה הצער, לאחר שמונה ימים נפטר.

3.       לאחר שמיעת הראיות הודיעה הנתבעת כי היא מודה באחריותה לתאונה. נותר עתה לקבוע את גובה הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעים.

          יצוין, כי בתביעתם עותרים התובעים לפיצוי עזבונו של ליהי בלבד, ואין בפני תביעה בעילת "קרוב נוכח" או תביעה בעילת "קרוב נעדר".

4.       פיצוי עבור כאב וסבל:

          בע"א 773/81 עזבון המנוח רוברט פרייליך ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ו(4) 816, נקבעה הלכה כי אין פוסקים פיצוי בגין כאב וסבל לניזוק שאיבד הכרתו ברגע שנפגע ולאחר מכן נפטר. הטעם לכך הוא, שהפיצוי בגין כאב וסבל הוא פיצוי על נזק סובייקטיבי, ובאין תחושה של כאב או סבל בשל אובדן ההכרה, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת נקבע בפסק דין זה (מפי כב' השופט ברק, בעמ' 834):

"אבדן ההכרה נזק בר פיצוי הוא, שכן אבדן ההכרה שקול כנגד צמצום תוחלת החיים, ודבר אחרון זה הוא נזק בר פיצוי. הפיצוי אינו על הכאב והסבל שבמודעות לנזק, אלא על אבדן החיים כולם פרט לרוח החיים, בתקופת אבדן ההכרה. פיצוי זה ינתן, לא משום שאנו מבכרים את הגישה הקנינית אוביקטיבית, על פני כל שאר הגישות. ראינו, כי כל הגישות יש בהן מן החיוב, ומן השלילה, וההכרעה בהן קשה. אנו מעניקים פיצוי זה, שכן הוא כבר מוכר אצלנו, ונפסק בגינו, במסגרת "אבדן תוחלת החיים", ואיננו יכולים ליצור כל הבחנה בין קיצור חיים כשלעצמם לבין אבדן הכרה שאינה אלא דרך לקיצור החיים. בעשותנו כך, אין אנו מקימים אב-נזק חדש של אבדן הנאות החיים, ומבחינתו של הערעור שלפנינו, ניתן להמשיך בהלכה כי אב נזק עצמאי שכזה אינו קיים. עם זאת סוטים אנו מההלכה כי אבדן ההכרה משתייך ל"כאב וסבל". מבקשים אנו לחלץ ענין זה מ"כאב וסבל" ולהעבירו "לקיצור תוחלת החיים". בעשותנו כך, אין אנו מטילים מעמסה כספית חדשה, שקשה לעמד בה. אין אנו מגדילים בצורה משמעותית את הפיצויים שישולמו על ידי מזיקים (ראה פסקה 31). אנו נותנים ביטוי מה לתחושת הצדק, לפיה מזיק שנטל  מניזוק את כל החיים פרט לרוח החיים, יפצה בדומה למזיק שהביא לקיצור תוחלת החיים."

          על כן הנני דוחה בקשת התובעים לפיצוי בגין הכאב והסבל.

5.       קיצור  תוחלת החיים:

          לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מעמיד הפיצוי לתובעים בראש נזק זה, על סכום של 400,000 ש"ח, כערכו לתאריך פסק דין זה.

6.       פיצוי בגין "השנים האבודות":

          הפיצוי בראש נזק זה יחושב לפי 30% מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על סכום של כ- 7,350 ש"ח, לתקופה שתחילתה במועד בו היה ליהי מגיע לגיל 21 שנים וסיומה במועד בו היה מגיע ליהי לגיל 67 שנים.

          לפי נתונים אלה, סכום הפיצוי בראש נזק זה מגיע כדי הסך 511,000 ש"ח.

7.       הוצאות קבורה ומצבה:

          הנני מעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 20,000 ש"ח, כערכו לתאריך פסק דין זה.

8.       ניכוי מהפיצויים:

          כיוון שליהי היה קטין בעת פטירתו, מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת, כי יש לנכות מהפיצויים שלעיל הוצאות מחיה, לתקופה שתחילתה במועד פטירתו המצערת וסיומה במועד בו היה ליהי מגיע לגיל 18 שנים (היינו תקופה בת כ- 10 שנים). הנני מעריך את סכום הניכוי לפי סעיף זה בסכום של 115,000 ש"ח, כערכו לתאריך פסק דין זה. הסכום חושב על בסיס סך 1,000 ש"ח לחודש, לעבר ולעתיד, וסכום זה מהווה הוצאות מחיה בסיסיות בסך 1,300 ש"ח לחודש בניכוי הפסד קצבת הילדים שתשלומה פסק.

9.       סיכום הנזק, כערכו לתאריך פסק דין זה:

(א)     פיצוי עבור קיצור תוחלת החיים                             400,000     ש"ח