1. בפני תביעה ותביעה שכנגד, ושתי התביעות מתייחסות לנכס שהתובעת (מאפית אריאל בע"מ, ולהלן - "
התובעת") שכרה מאת הנתבע (מר יונתן מירוני, ולהלן - "
הנתבע"). הנכס מצוי בישוב יקנעם, ובו מנהלת התובעת מאפיה.
2. תקופת השכירות בנכס הגיעה לסיומה בתאריך 14.4.2006 (וראה סעיף 6 לחוזה השכירות), אך התובעת לא פינתה את הנכס, ולטענתה, בחוזה השכירות ניתנה לה "אופציה" לרכוש אותו תמורת סכום שלא יפחת מ- 145,000 דולר (וראה סעיף 20 לחוזה).
על כן, בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע, עותרת התובעת לכך שבית המשפט יאכוף על הנתבע את מכר הנכס לפי הזכות שניתנה לה.
3. הנתבע מכחיש את זכות התובעת, ולטענתו, אפילו נניח כי מדובר בזכות ברירה ("אופציה") לרכוש את הנכס, הנבדלת מ"זכות סירוב ראשונה" (כפי שנקראה הזכות בחוזה), הרי התובעת לא הפעילה את המנגנון הדרוש לשם מימוש הזכות, ועל כן יש לדחות את תביעתה.
לצד כתב ההגנה, הגיש איפוא הנתבע תביעה שכנגד, בה הוא עותר לכך שיינתן צו המחייב את התובעת לפנות את הנכס ולסלק ידה ממנו, וכן עותר הוא לחייב את התובעת לשלם לו הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה, בסך 100 דולר לכל יום בו המשיכה התובעת להחזיק בנכס לאחר שתקופת השכירות כבר הגיעה לסיומה.
4. להשלמת התמונה אציין, כי לצד תביעתה הגישה התובעת בקשה לסעד זמני, האוסר על הנתבע לפנות אותה מהנכס (בש"א 5988/06). בהחלטתי מיום 22.5.2006 דחיתי את הבקשה, אך מתברר, כי למרות שהבקשה נדחתה, הנתבע לא נקט בהליכים לפינוי הנכס, והתובעת ממשיכה לקיים בו את עסקה. עם זאת, לטענת ב"כ הנתבע, מאז הגיעה תקופת השכירות לסיומה, התובעת לא שילמה לנתבע דמי שכירות עבור הנכס, ואף לא שילמה לו את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה בהחלטה שניתנה בבקשת התובעת לסעד זמני (בש"א 5988/06 הנזכרת).
5. במהלך קדמי המשפט שהתקיימו בתיק זה, הגיש הנתבע בקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט (בש"א 14353/06). בהחלטתי מיום 2.1.2007 קיבלתי בקשת הנתבע, וחייבתי את התובעת להפקיד ערבות בנקאית בסך 15,000 ש"ח להבטחת תשלום הוצאות לנתבע.
הגם שבהחלטתי הורתי, כי הערבות הבנקאית תופקד עד לתאריך 15.2.2007, הערבות לא הופקדה, ועל כן הגיש ב"כ הנתבע בקשה (בש"א 6264/07) בה עתר למחוק את התובענה.
בהחלטתי מתאריך 23.4.2007, קבעתי כדברים הבאים:
"כיוון שהתיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 7.5.2007, אדון בבקשה לסילוק התביעה על הסף בפתח הדיון.
אם עד לאותו מועד לא יופקד הסכום שעל המשיבה להפקיד, אפשר ולא יהיה מנוס מדחיית התביעה."
הערבות להבטחת תשלום ההוצאות לא הופקדה עד לעצם היום הזה.
6. התביעות, זו העיקרית וזו שכנגדה, נקבעו לשמיעת ראיות לתאריך 7.5.2007 בשעה 09:30. ב"כ הנתבע התייצב לדיון, אך ב"כ התובעת לא התייצב.
במצב דברים זה עתר ב"כ הנתבע לכך שהתביעה העיקרית תידחה והתביעה שכנגד תתקבל. ואולם, קודם שבאתי ליתן פסק דין, ביקשתי מב"כ הנתבע ליצור קשר עם משרדו של ב"כ התובעת, על מנת לברר פשר אי הופעתו לדיון. ב"כ הנתבע, באדיבותו, נעתר לבקשתי, ובעקבות שיחת טלפון שקיים עם משרד ב"כ התובעת, התייצב לדיון עו"ד סוויד, ממשרד ב"כ התובעת.
עם התייצבותו לדיון, הודיע עו"ד סוויד כי במשרד ב"כ התובעת נפלה תקלה ברישום הדיון ביומן, ורק בעקבות שיחת הטלפון שהתקבלה מאת ב"כ הנתבע, הטעות התגלתה. עו"ד סוויד ביקש לקבוע מועד חדש לשמיעת הראיות, וטען, כי אין הצדקה לדחות את תביעת התובעת ולקבל את התביעה שכנגד רק בשל התקלה הטכנית שנפלה במשרד ב"כ התובעת, ועל התקלה שנגרמה ניתן לפצות בתשלום הוצאות.
7. אף לאחר בקשת עו"ד סוויד עמד ב"כ הנתבע על התנגדותו. לטענתו, התובעת מזלזלת לאורך כל הדרך בצווי בית המשפט, והראיה לכך היא, שלא שילמה ההוצאות שהוטלו עליה ולא הפקידה הערובה שחוייבה להפקיד לשם הבטחת תשלום הוצאות לנתבע. עוד הוסיף ב"כ הנתבע וטען, כי הסחבת נוחה לה לתובעת, שכן בינתיים היא ממשיכה להפעיל את עסקה בנכס ששכרה מאת הנתבע ואינה משלמת לו דמי שכירות מזה למעלה משנה.
8. מקבל אני את טענות ב"כ התובעת, כי אי ההתייצבות לדיון מקורו בתקלה שנפלה ברישום מועד הדיון ביומן. תקלות אלה עלולות לקרות לכל אדם. עם זאת יש לבחון, האם בנסיבות העניין יש מקום והצדקה לדחיית הדיון למועד אחר, ובמילים אחרות, יש לבחון את סיכויי הצלחתה של התובעת.
לעניין סיכויי הצלחת התובעת בתביעתה, אף אם יידחה הדיון למועד אחר, אין לי אלא להפנות לדברים שכתבתי בהחלטתי מתאריך 22.5.2007 בבקשת התובעת לסעד זמני (בש"א 5988/06).
שאלה ראשונה היא, האם בידי התובעת זכות "אופציה" לרכוש את הנכס, או שמא בידיה "זכות סירוב ראשונה", שאין לה חיים משלה והיא "מתעוררת" רק כאשר בעל הנכס מבקש למכור את הנכס (וראה: ע"א 1186/93
מדינת ישראל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מ"ח(5) 353, בעמ' 377 (1994), מפי כב' השופט מ' חשין). אולם, אפילו אלך לגישתה של התובעת, כי מדובר ב"אופציה" לרכוש את הנכס, הרי כמובא בהחלטתי הנזכרת, התובעת לא פעלה על פי המנגנון שנקבע בחוזה שנכרת בין הצדדים.