פסק-דין בתיק תא 3174/97

ההליך

1.                  מדובר בתביעה בה מבקשים התובעים ליתן צו מניעה האוסר על כל אחד מהנתבעים לייצר או לשווק כיסויי הגה, דוגמת הכיסויים שלגביהם נרשם פטנט ביום 25.4.95, על פי בקשה שהוגשה לרשם הפטנטים, ביום 21.4.91; להורות לנתבעים להמציא לתובעים כל מסמך שברשותם, הנוגע למכירת הכיסויים האמורים; למנות את ב"כ התובעים ככונס נכסים בקשר לכיסויים  האמורים; ולחייב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעים סכום של 22,000 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

עיקרי העובדות והטענות

2.                  התובע 2 ויוסף עזריה היו הבעלים הרשומים של זכויות הפטנט האמורות. התובע 2 הסב את זכויותיו בפטנט לתובעת 1 באישור רשם הפטנטים.

כיסוי ההגה עליו נרשם הפטנט הינו כיסוי רפלקסולוגי, הוא מכיל בסיס שאותו ניתן לחבר להגה והוא מיוצר באופן אינטגרלי עם מערך אחד של בליטות חד צדדיות, המספקות גירוי מישושי לעור הידיים, לאדם האוחז בהגה עם הכיסוי.

לטענת התובעים, כל אחד מהנתבעים משווק כיסויי הגה המפרים את זכויות הפטנט האמור, גורם נזק לתובעים ומתעשר על חשבונם שלא כדין, ולאור זאת זכאים התובעים למנוע מהם את מכירת הכיסויים, והם זכאים לפיצויים ולתשלומים בקשר לכך.

לטענת הנתבעים אין בפטנט האמור כל המצאה חדשנית, שהיתה כשירה להירשם כפטנט.

בתביעה קודמת שהוגשה על ידי התובעים בתיק 39/95 של בית משפט זה, התקבלה תביעה דומה בפסק דין מיום 12.12.96.

בפסק דין של בית משפט זה שניתן בתיק 7327/99, ביום 29.11.01, התקבלה תביעה דומה.

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 5.9.01 בתיק 1109/97, נדחתה תביעה דומה של התובעים  נגד נתבעים אחרים, בהסתמך על מספר עדויות, מהן עולה כי כיסויי ההגה הדומים לכיסויי ההגה נשוא הפטנט כדין זה, נראו על ידי שלום שטרנברג, שהעיד מטעם הנתבעת גם בדיון זה, בתערוכה בגרמניה בשנת 1990.

בדיון האמור, הגיש העד שלום שטרנברג  קטלוג של חברת Mycarr, משנת 1991 אותו הביא לדבריו מתערוכה בגרמניה, ולדבריו הוא הזמין על פי אותו קטלוג כיסויי ההגה שאותם מייצרים בישראל.

כמו כן, הגיש שלום שטרנברג באותו דיון מכתב של חברת Mycarr המאשר שהמוצר הקטלוגי האמור נמכר על ידיהם מאז חודש 6/90, וכי הקטלוג שלהם יוצא כל שנה בחודש ינואר.

בנוסף, הגיש אותו עד את דרכונו, ממנו עולה שהיה בגרמניה בין התאריכים 10.9.90 ו-16.9.90, בעת שביקר לדבריו באותה תערוכה.

כמו כן, העידו באותו דיון, עדים נוספים שתמכו בגרסה האמורה.

לאור זאת נקבע באותו דיון, שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבעים או מי מהם הפרו את הפטנט במועד בו היה התובע בעל הפטנט.

על פסק הדין האמור, הוגש ערעור לבית המשפט העליון שנדחה ביום 5.3.03.

בתביעה שהוגשה על ידי התובעים נגד חברת "עידית" בתיק ת.א 252/93 בבית משפט זה, נדחתה התביעה, בנימוק כי לתובע 2 בדיון זה, אין זכויות עודפות על הזכויות של יוסף עזריה, שהעביר את זכויותיו לייצור ושיווק כיסויי הגה נשוא הפטנט, לחברת "עידית".

במצב האמור טענו הנתבעים, כי יש מעשה בית דין החוסם את התובעים מלהגיש את התביעה נשוא הדיון , לאור פסקי הדין בתיקים ת.א 1109/97 של בית משפט המחוזי בתל אביב ו- ת.א 252/93 של בית משפט זה.

מנגד טענו התובעים, שאין בפסקי הדין האמורים כדי להוות מעשה בית דין החוסם את התובעים בתביעה זאת, הן משום שהנתבעים בדיון זה לא היו צד לאותו דיון, והן משום, שניתנו פסקי דין סותרים, בהם התקבלה תביעה דומה בת.א 7322/99 של בית משפט זה, ובת.א 39/95 של בית משפט זה.

בחודש 7/97 העביר התובע 2 את זכויותיו בפטנט לתובעת 1, אך התובע טוען כי נותרו לו זכויות בפטנט ביחס לתקופה שמיום הגשת הבקשה לרישום הפטנט, היינו 21.4.97, עד להעברת זכויותיו בפטנט לתובעת 2 ביום 2.7.96.

3.   הראיות

מטעם התובעים העידו התובע 2 שחזר על עיקרי גרסת התובעים.