פסק-דין בתיק תא"ק 9292-11-11

1.      בתיק זה הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 110,135 ש"ח.

2.      ביום 19.12.11 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן ובה הועלו טענות כלליות המפרטות את מצבו הכלכלי של הנתבע והירידה בהכנסותיו. בסעיף 7 לתצהיר הודה הנתבע, כי קיים חוב לתובע, אך מציין, כי בשל הירידה בהכנסותיו לא הצליח לעמוד בהחזרי ההלוואה הקבועים. עוד הוא מציין באופן כללי, כי הריבית שגבה ממנו הבנק היא גבוהה. עוד הוא מציין כי יש לו חוב נוסף לביטוח הלאומי.

3.     ביום 29.2.12 ביקש התובע לסלק את הבקשה לרשות להגן על הסף, מאחר ואינה מגלה עילה, וליתן פסק דין. בהחלטתי מיום 1.3.12 קבעתי כי התיק יעבור לסיכומים בסוגיית הבר"ל וכי על הנתבע להגיש סיכומיו עד ליום 1.4.12. למרות שהנתבע קיבל את ההחלטה במסירה אישית (ראו סעיף 5 לבקשת התובע מיום 5.4.12 וכן אישור המסירה המצורף) הסיכומים לא הוגשו עד היום.

4.     ב"כ התובע מבקשת ליתן פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר סיכומים.

5.     בנסיבות אלה מן הראוי ליתן פסק דין. תצהירו של הנתבע אינו מעלה כל הגנה של ממש בגינה יש לתת לו רשות להגן. ההלכה היא כי "נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו." (ע"א 688/89 הילולים (אריזות ושיווק) נ' בנק המזרחי). טענה סתמית או טענה שאינה מפורטת אינה מספקת, על מנת לזכות ברשות להתגונן. טענתו הכללית של הנתבע בדבר גובה הריבית אין בה די, כאשר חתם על שיעור הריבית, וכאשר לא ערך בתצהירו חישובים בדבר הריבית ולא צירף טיעונים ואסמכתאות לעניין הריבית. עוד יצויין כי ללא ציון של סכום שאותו יש לקזז אין מקום לתת רשות להגן.

6.     לפיכך כאשר התצהיר אינו מגלה כל הגנה והוא למעשה "הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי), וכאשר הנתבע לא הגיש סיכומים במועד שנקבע, הרי שבית המשפט דוחה את בקשת הרשות להגן.

סוף דבר

7.     בקשת הרשות להתגונן- נדחית.

8.     הנתבע ישלם את סכום התביעה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

9.     הנתבע ישלם הוצאות בסך של 1,200 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום,  ט"ז ניסן תשע"ב, 08 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.