תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
15731-10-09
22/09/2011
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
המוסד לביטוח לאומי ירושלים
עו"ד בן צבי
|
הנתבע:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ
עו"ד שלו
|
| פסק-דין |
רקע
עסקינן בתביעת שיבוב להשבת הגמלאות אשר שולמו ע"י התובע לנפגע אדרי אביתר (להלן:
"הנפגע"), אשר הועסק כשליח ב"משלוחי העיר" ואשר נפגע במהלך עבודתו בתאונת דרכים מיום 23.6.01.
בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה, היה העסק "משלוחי העיר", בבעלות הגב' דנה אושרית קסטיאל, והרכב היה רשום במשרד הרישוי על שם אחיה - מר אסף קסטיאל.
ביום 27.5.07, טרם הגשת התביעה, פנה הובע אל הנתבעות, מבטחות הרכב, במכתב דרישה לתשלום הגמלאות אשר שולמו לנפגע. (להלן:
"מכתב הדרישה").
במכתב התשובה מיום 6.6.07 (להלן:
"מכתב התשובה") דחו הנתבעות את דרישת התובע, בטענה שהתאונה ארעה בנסיבות אשר אינן מזכות בזכות לשיבוב.
ביום 7.7.11 הודיע התובע, כי לאור החלטת בית המשפט העליון בסוגיית פרשנות המונח "
רכב מעביד", הוא מסכים לדחייתה של התביעה.
הצדדים הסכימו ביניהם כי יגישו סיכומים בכתב לעניין פסיקת ההוצאות.
טענות התובע
התובע טוען כי מכתב התשובה, לא גובה במסמך כלשהו, או אסמכתא כלשהי, לכך שחרף רישום הרכב במשרד הרישוי ע"ש אסף קסטיאל, הבעלות הקניינית ברכב הינה של המעביד, ווכן לא בוססה הטענה כי מדובר ב"רכב מעביד".
התובע סבור, כי במידה ורצו הנתבעות למנוע הגשת התביעה, היו צריכות להמציא לידיו ראיות ממשיות כי המעביד של הנפגע הינו הבעלים של הרכב.
התובע מציין כי בעת הגשתה של התביעה, סוגיית פרשנות המונח "רכב בבעלות מעביד" עדיין הייתה שנויה במחלוקת, ועל כן , ובנסיבות בהן לא המציאו הנתבעות ראיות ממשיות או לכאורה, להוכחת טענתן בדבר היות הרכב "רכב מעביד", לא היה מנוס מהגשתה של התביעה.
התובע מאזכר ומפנה לפסק דינה של כבוד השופטת שטופמן, ב
ת.א. 2210/06 המל"ל נ' כלל ואח' (פורסם בנבו), הדן במקרה בו נדחתה דרישת תובע באופן דומה לדחיית מכתב הדרישה בתביעה דנן, ובית המשפט קבע כי אין להטיל הוצאות על המל"ל.
התובע מציין כי אף לבקשת הרשות להגן שהגיעו הנתבעות לא צורפו ראיות ממשיות או לכאורה לבעלות הרכב בידי המעביד.
לטענת התובע, תכלית ההסכם בין התובע לחברות הביטוח, הינה הימנעות מהתדיינות. הכוונה הינה כי חברות הביטוח ישלמו את הדרישות ובכך ימנעו הגשת התביעות.
מטעם זה, טוען התובע, ניתנה לחברות הביטוח הנחה מפליגה, ואילו על שכמיהן הוטל נטל מיוחד להציג לתובע ראיות ממשיות כבר בשלב ההתכתבות הקודמת להגשתה של התביעה.
תיק זה, טוען התובע, הינו דוגמא לאי עימדת הנתבעות בחובה החוזית המוטלת עליהן, מכוח ההסכם, למנוע התדיינות בבית המשפט.
לטענת התובע, אף כיום, הפסיקה קובעת כי הרישום במשרד הרישוי מהווה ראיה חזקה ביותר, ודי בכך כדי להקנות לו תביעה סדר דין מקוצר.
כן טוען התובע כי בסוגית "רכב מעביד" נקבע לא אחת כי הנטל המוטל על הנתבעות לסתור את הרישום הינו נטל כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל.
לאור האמור, סובר התובע, על הנתבעות היה לפעול לביסוס טענותיהן כבר בשלב ההתכתבות הקודמת להגשת התביעה.