1. לפני תביעה של בנק לפירעון יתרת חוב בסך 35,985 ש"ח, שנצברה בחשבון העו"ש של הנתבע.
רקע
:
2. תחילתה של התביעה בסדר דין מקוצר, ומשניתנה רשות להתגונן, עברה התביעה להתברר לפני, בהתאם לסמכות המוקנית מכח הוראות הדין.
3. התובע הוא תאגיד בנקאי (להלן: "
הבנק"). באחד מסניפיו, סניף יפיע, התנהלו שני חשבונות הקשורים לנתבע. חשבון אחד, חשבון עו"ש מספר *********, שהיה חשבונו של הנתבע, תאופיק זעאתרה (להלן: "
הנתבע"). חשבון אחר, שמספרו *********, היה חשבונה של חברה בשם "ב.ג.ז. בני גרייס זעאתרה בע"מ" (להלן: "
החברה"). הנתבע החזיק במניותיה של החברה והיה מנהלה (תצהיר הנתבע, ס' 6). הנתבע הינו ערב לחשבון החברה.
4. בחשבון החברה, וגם בחשבונו של הנתבע, נוצרו יתרות חוב. ביום 26.03.2010 בוצעה על ידי הבנק, לפי הוראה שנחתמה על ידי הנתבע, פעולת העברה של 26,600 ש"ח מחשבון החברה לחשבון הנתבע, כך שחשבונו עמד על יתרת זכות בסך 1,129 ש"ח (להלן: "
ההעברה הראשונה"- תצהיר הנתבע ס' 7). ביום 31.03.2010, חוייב חשבונו הפרטי של הנתבע בסך של 1,330.96 ש"ח, ובגין כך עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 201.83 ש"ח.
5. ביום 29.04.2010, בוצעה על ידי הבנק "תנועה מקוונת", בה חוייב חשבון הנתבע בסך של 26,600 ש"ח שהועבר לחשבון החברה (להלן: "
ההעברה השניה"). בעקבות פעולה זו, נוצרה בחשבון הנתבע יתרת חוב בסך של 26,814.63 ש"ח (כולל ריבית בנקאית נכון ליום הפעולה), והיא נשוא התביעה דנן.
6. יתרת החוב בחשבונו של הנתבע לא נפרעה. הבנק הגיש, כאמור, תביעה בסדר דין מקוצר לפירעונו של החוב. הנתבע הכחיש את אחריותו לחוב. לשיטתו, הבנק ביצע את פעולת ההעברה השניה, אשר גרמה ליתרת חובה בחשבונו הפרטי, ללא הרשאה וללא רשות ומבלי שיידע אותו על כך. משכך, אין הוא נושא באחריות ביחס אליה (תצהיר הנתבע, ס' 11; סיכומי הנתבע ס' 2).
7. לטענת הבנק, העברת הסך של 26,600 ש"ח מחשבון החברה לחשבון הנתבע, בוצעה כתנאי לפיו הנתבע יחתום על הסכם להסדר כולל של יתרת חובותיו, בחשבונו ובחשבון החברה, בהתאם לטיוטא שהועברה לעיונו. לאחר שהתברר, כעבור כחודש, כי אין בכוונת הנתבע לחתום על ההסכם, הושב המצב לקדמותו באמצעות ההעברה השניה. בסיכומיו טען הבנק, כי בהתאם לסעיף 41 לתנאי ניהול החשבון/לחיוב החשבון, עליו חתם הנתבע במועד פתיחת החשבון, ניתנה לבנק הזכות לחייב את החשבון.
הראיות
8. מטעם הבנק הוגש תצהירו של מר סלים סלאמה, מנהל סניף הבנק בתקופה הנדונה (להלן: "
מנהל הסניף"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו. הצדדים צירפו לתצהיריהם מסמכים שונים.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
דיון והכרעה:
9. לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.
הרחבת חזית
10. לטענת הנתבע, טענת הבנק כי פעולת ההעברה השניה בוצעה מכוח סמכותו בהתאם לסעיף 41 לתנאי ניהול החשבון, מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן נטענה לראשונה אך בסיכומי הבנק.
11. האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ע"א 6799/02
יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151).
מקום שהעילות מפורטות בכתב הטענות ובשלב מאוחר יותר נוסף להן רקע אשר אינו משנה בהן מאום, אין מדובר בהרחבת חזית. באם הטענות והעדויות שהיו בפני בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן, אין בהן כדי ליצור שינוי חזית (משה קשת,
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, מהדורה 15 תשס"ז, כרך א', 526; ע"א 311/83
פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503).
בענייננו, הטענה בדבר סמכותו של הבנק בהתאם לסעיף 41 לתנאי ניהול החשבון, להעביר כספים מחשבונו הפרטי של הנתבע לחשבון החברה, לא יכולה להיחשב כהרחבה בלבד של הטענה הכללית בדבר חובו של הנתבע. מדובר בטענה בעלת משמעות כבדת-משקל, הטעונה הוכחה עובדתית כדבעי. מן הראוי שלצד השני תינתן הזדמנות מלאה והוגנת להתייחס לאותה טענה במסגרת דיוני ההוכחות וחקירת המצהירים, ולפיכך אין מקום לאפשר העלאתה בשלב הסיכומים בלבד.
נטל השכנוע
: