1. עסקינן בתביעה כספית בסך 35,000 ש"ח שהגישו התובעות נגד הנתבעת במסגרתה טענו לשימוש בחותמת הכשרות שלהן ללא רשות ומבלי לשלם להן אגרה.
טענות התובעות
2. בתביעה נטען, כי התובעות הינן גוף רבני אורתודוקסי אשר מכשיר מפעלי מזון ברחבי העולם ומעניק להם תעודות כשרות לאחר בדיקת דרישות הכשרות, תחת הסימן " K.F כשר בהשגחת הרב יעקב ליכטנשטיין שליט"א, בד"צ דק"ק לונדון". לפי התובעות, תעודת הכשרות ניתנת אך ורק ליבואן שהזמין את בדיקת הכשרות כנגד תשלום אגרת כשרות.
3. הנתבעת הינה יבואנית ומשווקת מזון ומקום מושבה בקיבוץ כפר המכבי. הנתבעת, כך נטען, מעולם לא התקשרה בהזמנת עבודה עם התובעות, אולם היא משתמשת בחותמת הכשרות שלהן ללא רשות ומבלי לשלם להן אגרה.
לראייה מציינות התובעות, כי ביום 2/4/08 וכן ביום 24/7/08 נרכש בשתי חנויות שונות רוטב צ'ילי מתוק של היצרן K.R.S ספייסי פוד בע"מ מתאילנד (להלן: "המוצר"), עליו נכתב כי היבואן הנו הנתבעת וחותמת הכשרות של התובעות סומנה בו.
4. לפי התובעות, על הנתבעת לשלם להן אגרת כשרות בתוספת הוצאות עבור שנתיים למפרע בסך 17,500 ש"ח לשנה ובסה"כ 35,000 ש"ח.
טענות הנתבעת
5. הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר יריבות בין בעלי הדין. הנתבעת לא ייבאה את המוצר ועל כן לא התקשרה ולא הייתה צריכה להתקשר עם התובעות ו/או לשלם להן כל סכום. הנתבעת שיווקה ומכרה את המוצר ברשתות השיווק בישראל (במשך תקופה של כשנה בלבד) לאחר ייבואו לישראל, במהלך שנת 2007, על ידי חברה אחרת.
6. הנתבעת טוענת, כי ההתקשרות היחידה בקשר עם המוצר נעשתה בין הנתבעת לבין חברת ספץ תעשיות בע"מ וחברת רוברטו פוד בע"מ (להלן:
"החברות המייבאות" או
"המייבאות"). החברות המייבאות הציגו לנתבעת את תעודת הכשרות עבור המוצר המיובא ועל פי תעודה זו יובא המוצר לישראל על ידן, נמכר לנתבעת והנתבעת שיווקה אותו בחנויות שונות בישראל.
הנתבעת שילמה את מלוא התמורה עבור המוצר לחברות המייבאות, כאשר התשלום היה עבור מוצר שניתן למכרו בישראל, קרי מוצר הכולל תעודת כשרות.
7. הנתבעת גורסת כי פעלה כדין בעת ששיווקה בישראל את המוצר, הנושא תעודת כשרות שהוצאה ע"י התובעות ולאחר שהאגרה עבורה שולמה ע"י החברות שייבאו את המוצר לישראל. אין חולק, כי התובעות קיבלו תשלום אגרה בסך 1,200$ בגין הוצאת תעודת כשרות למוצר עבור שנת 2007 ואף המציאו לחברות המייבאות חשבונית בגין תשלום זה.
גם אם חלה על הנתבעת חובה כשלהי לתשלום האגרה, דבר המוכחש, גם אז התשלום שהתובעות עצמן דרשו עבור אגרה שנתית הוא בסך של 1,200$ לשנה לכל היותר ולא הסכום המופרז לו טוענות בכתב התביעה בסך של 17,500 ש"ח עבור שנה אחת.
ראיות הצדדים
8. מטעם התובעות העיד הרב עקיבא כץ (להלן: "הרב כץ") ומטעם הנתבעת העידו מר דורון קימלוב (להלן: "דורון") מנהל הנתבעת וכן מר גבריאל סוויסה (להלן: "סוויסה") מנכ"ל ובעל המניות בחברות המייבאות.
9. הרב כץ העיד, כי אינו פועל מטעם התובעת אלא משמש יועץ כשרות עצמאי. הוא ציין, כי תעודת הכשרות שהוצאה בדנן אינה מכסה את הנתבעת, מה גם שאין לנתבעת כל תעודה מהרבנות הראשית.
הרב כץ הסביר, כי יש להבחין בין תעודה הניתנת למפעל לבין תעודה הניתנת ליבואן והבהיר, כי תעודה ליבואן שייכת רק ליבואן ספציפי ששמו נקוב בתעודה וכאשר יבואן אחר אינו רשאי להשתמש בה. הוא התייחס בעדותו גם לעניין עלות התשלום עבור תעודת כשרות.
10. סוויסה העיד, כי החברות המייבאות הן אלה שייבאו את המוצר, אשר נמכר על ידן לנתבעת כמוצר שלו תעודת כשרות. התובעות הינן הגוף אשר הנפיק לחברות המייבאות תעודת כשרות בגין המוצר, כאשר ההתקשרות לצורך קבלת התעודה התקיימה בינו, כמנהל המייבאות, לבין עקיבא כץ - חברת "KAREN", מטעם התובעות, וכי שילם בגין התעודה סך כולל של 2,000$ בשם המייבאות. לתצהירו צירף סוויסה את הצעת המחיר ואת החשבונית שהוצאה בגין התעודה (החשבונית הינה מיום 26/2/07 והסכום המופיע בה הינו סך של 1,200$).
סוויסה העיד, שכבר בשלב זה הודיע לרב כץ כי המוצר יימכר לנתבעת, וביקש לציין זאת בתעודת הכשרות ובחשבונית המס, ושרק עקב מחדלו של הרב כץ שמה של הנתבעת לא הופיע בתעודה ובחשבונית. מכל מקום, היה ברור וידוע גם לרב כץ כי הנתבעת תיכלל בכשרות היות והמוצר הינו עבורה.
11. סוויסה הבהיר, כי הכשרות הנ"ל ניתנה לחברות המייבאות באופן בלעדי, ולכן בכל תעודת כשרות חייב היה להתנוסס שמה של ספץ תעשיות בע"מ ושם המפעל בו מיוצר המוצר נשוא הכשרות. על פי המוסכם והמקובל בין הצדדים, תפקידו של הרב היה לדאוג לתעודה עבור מוצרי המייבאות ואלה היו מוכרות את המוצר הכשר ללקוחותיהם. לרב כץ היה ידוע היטב שהמייבאות מוכרות את המוצר הכשר הלאה וכי הרוכשות (כגון הנתבעת במקרה דנן) מוכרות אף הן את המוצר הכשר ללקוחותיהם.