פסק-דין בתיק תא"מ 57874-07-13

תביעה כספית לתשלום 5,040.91 ש"ח; התביעה הוגשה לפיצוי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

א.    ההליך והצדדים לו

1.  אין חולק על כך שביום 5.2.2013 ארעה בכפר קרע תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי-רכב: רכב התובע מסוג אופל קורסה מ.ר. 4310218 בו נהג התובע (להלן רכב התובע) ורכבה של נתבעת 2 מתוצרת סקודה מ.ר. 3490667 (להלן רכב הנתבעת) - בו נהג אותה עת נתבע 1, עובד הנתבעת 2. בתקופה הרלוונטית לתאונה ביטחה נתבעת 3 את חבותם של נתבעים 2-1 בגין נזקים תאונתיים מן הסוג שעליו נסב ההליך.

2.  התובענה הוגשה לתשלום סך של 5,040.91 ש"ח לפי פירוט כלהלן: נזק ישיר לרכב התובע לפי חוות-דעת שמאי בסך 3,540.91 ש"ח כולל מע"מ, שכ"ט השמאי בסך 500 ש"ח ופיצוי בסך 1,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וביטול זמן.

3.  העידו לפני התובע מזה והנתבע 1 (להלן הנתבע) מזה. המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקרה על השאלה מי מהנהגים המעורבים גרם לתאונה. מחלוקת נוספת עסקה ברכיבי הנזק בר-הפיצוי שהוכחו. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת. 

ב.    דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל בחלקה.

1.  אין מחלוקת על כך שהתאונה ארעה לאחר שהתובע פנה ימינה וביקש להשתלב בדרך בה היה רכב הנתבעת מצוי בנסיעה ישרה. רכב הנתבעת הגיע מצד שמאל בהשוואה למיקומו של רכב התובע עובר לפנייתו ימינה בצומת. אף אין חולק על כך שבכיוון נסיעת התובע, בכניסה לצומת, ניצב תמרור עצור [עמ' 2 ש' 25, עמ' 3 ש' 11-10]. 

2.  לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הנהגים המעורבים מצאתי שיש לחלק ביניהם את האשם לקרות התאונה, בחלקים שווים. להלן יובאו הטעמים לכך.

(א)   בהודעתו על התאונה לנתבעת 3, שביטחה במועד התאונה לא רק את רכב הנתבעת אלא גם את רכב התובע, לא ציין התובע ברחל-בתך-הקטנה כי בצומת בכיוון נסיעתו ניצב תמרור עצור. זהו פרט מהותי וחסרונו אומר דרשני. בניגוד לטענת התובע הוא לא ציין בהודעתו כי עצר עצירה מלאה בטרם פנה. זה לשון ההודעה: " תוך כדי נסיעה בכפר קרע אחרי יציאה מצומת ומשהתחלתי לנסוע הגיע רכב צד ג' ופגע ברכבי מצד שמאל" [ נ/1; השוו לעדות התובע בעמ' 2 ש' 25-24]. נוסח ההודעה אינו מלמד אפוא על עצירה מלאה, לפני תמרור עצור, טרם פניה. גם בתצהיר התובע אין זכר לקיומו של תמרור בכיוון נסיעתו [ ת/1 בסע' 4]. חסר זה בראיות התובע אינו נרפא בשל כך שהנתבע לא ידע לומר אם התובע עצר לפני התמרור, אם לאו, מן הטעם שהנתבע לא הבחין ברכב התובע אלא ברגע התאונה עצמה [עמ' 7 ש' 14-12].

(ב)   מיקומי הפגיעה בשני כלי-הרכב אינם מתיישבים עם גרסת התובע לפיה נפגע על-ידי הרכב האחר בזמן השלמת הפניה. לו הייתה התאונה מתרחשת רק לאחר השלמת הפניה לא היה רכב התובע נפגע בדופן השמאלית הקדמית, באזור החיבור בין דלת הנהג לבין האזור מעל לגלגל הקדמי השמאלי, אלא בחלק אחורי יותר של הרכב - שלא לומר בדופן האחורית.  מיקום הפגיעה ברכב התובע מלמד שהתאונה ארעה תוך כדי פניית התובע בצומת, במהלכה ולא לקראת סיומה. הסברי התובע למיקומי הפגיעה, לפיהם בעת השלמת פנייתו נמצא רכב הנתבעת בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו, אינם מבארים את קרות התאונה; אילו נסע כל רכב בנתיב נפרד באותו כיוון נסיעה לא הייתה הפגיעה ביניהם מתרחשת, שכן על התובע היה להשתלב בנתיב הימני שאליו פנה ואילו לשיטתו רכב הנתבעת נסע בנתיב השמאלי. לתיאור זה של מנגנון התאונה אף אין זכר בתצהיר התובע או בכתב-התביעה [עמ' 3 ש' 22 עד עמ' 4 ש' 2]. הנתבע הכחיש את נסיעתו בנתיב השמאלי וביאר כי הגיע לצומת בנתיב הימני [עמ' 7 ש' 9]. מיקומי הפגיעה ועצם קרות התאונה מתיישבים עם גרסת הנתבע.

(ג)    מאידך גיסא איני מקבלת את טענת הנתבע כי הגיע למקום בנסיעה איטית. בזמן המגע בין כלי-הרכב כבר היה רכב התובע מצוי במהלך הפניה בצומת, כפי שמעידים מיקומי הנזק ברכבו. רכב הנתבעת נפגע בחזית שמאלית-קדמית שלו [ ת/2, עמ' 5 ש' 25-24, עמ' 6 ש' 7-4]. לו היה הנתבע מגיע למקום, במצב דברים זה, בנסיעה איטית כגרסתו, חזקה שהיה מצליח לבלום והתאונה לא הייתה מתרחשת. הנתבע אישר שלא הבחין ברכב התובע קודם למגע בין כלי-הרכב ואף בכך יש תימוכין לכך שמהירות נסיעתו הייתה גבוהה, כטענת התובע [סע' 4 ב- ת/1; עמ' 4 ש' 27-25, עמ' 5 ש' 21 עמ' 6 ש' 27-25].

(ד)   בצומת בה ארעה התאונה שדה ראיה מוגבל גם לרכב בכיוון נסיעת התובע וגם לרכב בכיוון נסיעת הנתבע [עמ' 6 ש' 24-20]. תנאי הדרך חייבו אפוא את שני כלי-הרכב לזהירות מיוחדת. ניכר שכל אחד מהנהגים המעורבים לא דקדק בחובת הזהירות הנדרשת ונהג את רכבו במקום בפחות מתשומת הלב הנדרשת. מיקומי הנזק בשני כלי-הרכב מצדדים בכך.

3.  התובע ביקש לפסוק לו בגין נזק ישיר לרכב סך של 3,026.42 ש"ח בצירוף מע"מ לפי חוות-דעת שמאי (ובסך הכול 3,540.91 ש"ח כולל מע"מ). רכיבי הנזק לפי חוות-הדעת כללו גם עבודות כיוונים ומדידות בסך של 250 ש"ח. הוברר כי בסכום זה לבדו נשא התובע לאחר התאונה, בגין כיוון 'פרונט; קבלה על כך בסך כולל מע"מ של 250 ש"ח הוצגה על-ידו. מעבר לכך לא תוקן הרכב והתובע אישר כי הוא נוסע בו [עמ' 2 ש' 16-7]. בשל אי-תיקון הרכב תוך הצגת קבלות על עלות התיקון, ובשל חלקו בגרימת התאונה, זכאי התובע לסכום חלקי בהשוואה לזה שנקבע בחוות-הדעת מטעמו וללא רכיב המע"מ, בו לא נשא התובע. מעבר לכך הוצגה קבלה בגין שכר השמאי אך לא הובאו ראיות באשר לרכיבי הנזק הלא-ממוניים. במכלול הנסיבות הללו, אלה שעניינן במישור החבות ואלה שעניינן במישור הנזק, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 2,000 ש"ח ליום הגשת ההליך. 

ג.     סיכומם של דברים

אני מקבלת את התביעה בחלקה ופוסקת לתובע את הסכומים המצטברים שלהלן:

(א)   סך של 2,000 ש"ח שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה (30.7.2013) עד יום פסק-הדין.

(ב)   אגרת משפט בסך 372 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה עד יום פסק-הדין. ככל שתחול יתרת אגרה, ישא בה התובע.

(ג)    שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 937 ש"ח ליום פסק-הדין.