פסק-דין בתיק תא"מ 53907-11-11

1.      לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובע 2 אשר בוטח על ידי התובעת 1.

2.      התובעים טענו, כי רכבם הוסע בנתיב ימני בכביש דו סטרי בעל שני נתיבים לכל כיוון ברחוב אחוזה ברעננה. לאחר חציית הצומת ברמזור ירוק, התפרץ רכב הנתבעים לתוך הצומת מימין כשבכוונתו לפנות ימינה. רכב הנתבעים פגע ברכב התובעים בחלקו הימני קדמי. לאחר התאונה הנתבע 1, אשר נהג ברכב הודה לפני התובע 2, כי הוא דיבר עם חברו שנסע עמו ולכן לא שם ליבו לרמזור האדום בנתיב נסיעתו. הנתבע 1 הודה בפניו כי טעה וכי הוא אשם בתאונה.

3.      מנגד טענו הנתבעים, כי במועד הנטען רכבם עמד לאור הוראת אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתם. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק, החל הנתבע 1 לפנות ימינה לרחוב אחוזה ברעננה. לפתע, פגע ברכבם רכב התובעים שחצה את הצומת בניגוד להוראת הרמזור האדום בכיוון נסיעתו. הנתבעים גם הכחישו, שהנתבע 1 הודה באחריותו לאירוע.

4.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות של התובע 2 שנהג ברכב התובעים ושל הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעים, החלטתי לקבל את התביעה לאחר שהעדפתי את גרסתו של התובע 2 להתרחשות התאונה.

5.      המחלוקת בין הצדדים היא מי מבין הנהגים נכנס לצומת כאשר האור ברמזור אדום. כל אחד מהנהגים טען כי הוא נכנס לצומת כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו ירוק. מדובר בגרסה מול גרסה ולכן נחוץ להסתייע בראיות נוספות לצורך הכרעה במחלוקת.

6.      התובע 2 טען הן בכתב התביעה והן בדיון שהתקיים לפניי, כי הנתבע 1 הודה במקום האירוע באחריותו לתאונה. בכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 הודה שבזמן התאונה הוא היה עסוק בשיחה עם נוסע שהיה ברכבו ולכן לא שם ליבו לרמזור האדום בנתיב נסיעתו. בנסיבות אלה היה נחוץ לשמוע את עדותו של אותו נוסע. הנוסע לא זומן למסירת עדות.

7.      ההסבר שנתן הנתבע 1 לאי זימונו של הנוסע היה בלתי ברור ותמוה. להלן דבריו: "העד הנוסע, עובד בבית חולים ואין בעיה להזמין אותו לעדות. אני אמרתי שיש לי עד אבל חשבתי שהתביעה היא על 4,000 ש"ח. כשבית המשפט אומר לי שזה הסכום הוא אותו הדבר, אני משיב שחשבתי שזה 10,000 ש"ח".

8.      יש לציין שעדותו של הנוסע הייתה לא רק נחוצה על מנת לברר האם הנתבע 1 הודה במקום באחריותו לתאונה. מאחר שזה היה נוכח ברכב הנתבעים במועד התאונה ניתן היה ללמוד ממנו על אופן התרחשותה.

9.      הימנעותם של הנתבעים מלזמן את העד פועלת לחובתם ומקימה חזקה לפיה אם זה היה מתייצב הוא היה מעיד לרעתם.  

10.  גם התנהלותו של הנתבע 1 בסמוך לאחר התאונה מלמדת כי אכן באותו מועד הוא הכיר באחריותו לאירוע כנטען על ידי התובע 2.  עדותו לפני הוא אמר שלאחר התאונה הוא היה מוכן לשלם לתובע 2 את נזק השפשוף שנגרם לרכב התובעים, זאת על אף שלדבריו הוא לא היה אשם. הוא גם אמר שהוא עצמו לא פנה בתביעה כנגד הנתבעים בגין נזקיו.

11.  יתרה מכך, במהלך עדותו בחקירה נגדית, כשהוא עומת עם טענתו של התובע 2 לפיה הוא הודה בפניו שהוא אשם בתאונה, הוא אמר: " אני אמרתי לו שאני לא יודע אם אני אשם ואם יקבעו שאני אשם שיחייבו אותי". (עמוד 4 שורות 8-9).

12.  לאור כל האמור שוכנעתי כי הדין עם התובעים ולפיכך דין התביעה להתקבל.

13.  הצדדים הסכימו כי סכום הנזק הכולל יעמוד על סך של 3,958 ש"ח. אשר על כן, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים את הסכום האמור בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 23/05/11 ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט: לתובעת 1, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,600 ש"ח ולתובע 2, הוצאות בסך של 500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.