תא"מ
בית משפט השלום נצרת
|
5277-04-10
24/06/2013
|
בפני השופט:
הבכיר שכיב סרחאן
|
| - נגד - |
התובע:
בלאל מחאג'נה
|
הנתבע:
1. מוחמד מחאג'נה
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
זוהי תביעה לפיצוי נזקי רכוש, לפי דיני הנזיקין הכלליים.
טענות התובע
1. התובע תושב אום אל פחם והינו הבעלים הרשום של רכב פרטי מסוג ב.מ.וו, מ.ר. 82-626-15 (להלן: "הרכב").
2. ביום 20.12.2009 בשעות הערב, קרתה תאונת דרכים, בכביש הראשי שבכניסה לכפר מועאוויה (להלן: "הכביש"), בה היו מעורבים שני כלי רכב: הרכב, שהיה נהוג על-ידי מר בלאל מחאג'נה, אביו של התובע (להלן: "בלאל") ורכב פרטי בבעלות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ונהוג על ידו, מסוג סוזוקי בלנו, מ.ר. 52-893-28 (להלן: "רכב הסוזוקי"), כאשר השימוש בו מבוטח, בביטוח אחריות, לפי פוליסה בת-תוקף (מס' 74407209/05) שהוצאה על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "הפוליסה").
3. אליבא דתובע, נסיבות התאונה היו כדלקמן: בלאל נהג ברכב, בדרכו לכפר מועאוויה. במקום, ירד גשם, והיה חושך. הכביש היה רטוב וחלק. הנתבע נהג ברכב הסוזוקי ונסע אחרי הרכב. בשלב מסוים, ניסה הנתבע לעקוף את הרכב. במהלך העקיפה, האט בלאל את מהירות נסיעתו. רכב הסוזוקי פגע ברכב, בצדו אחורי שמאלי. בלאל איבד את השליטה על הרכב. הרכב סטה, מנתיב נסיעתו ימינה, הדרדר לתעלה שבצד הכביש, פגע בסלעים שבמקום וניזוק גם בחזיתו. (להלן: "התאונה").
4. התובע טוען, כי הנתבע אחראי, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקים הנתבעים. הוא מבסס את עילת התביעה על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה.
5. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק כדלקמן:
א. נזק לפי חוות-דעת שמאי - 27,481 ש"ח
ב. שכ"ט שמאי - 1,500 ש"ח
ג. הפסד השתכרות [כך!!] - 2,500 ש"ח
ד. הוצאות שימוש ברכב של צד ג'
לצורך הסדרת ענייניו [כך!!] - 1,000 ש"ח
ה. עגמת נפש - 3,000 ש"ח
=====
סה"כ 35,481 ש"ח
טענות הנתבע
6. הנתבע מודה, למעשה, באחריות לתאונה. הוא גם לא חולק על חבותו לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. יחד עם זאת, הוא טוען, כי יש להטיל אשם תורם על בלאל, שנהג ברכב בזמן התאונה, היות ובזמן ניסיונו לעקוף את הרכב, בלאל בלם, באופן פתאומי ,את הרכב.
טענות הנתבעת 2
7. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מכחישה, מנגד ,את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, קיימים "חשדות וספקות כבדים כי התביעה [צ"ל התאונה-ש.ס.] לא ארעה כנטען וכי מדובר בקנוניה בין התובע לבין נתבע מס' 1, כדי להוציא כספים מנתבעת מס' 2, שלא כדין" (סעיף 4 לכתב ההגנה).