בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 8/8/10, בין רכב התובע לבין הרכב בו נהג הנתבע 2, שנמצא בבעלות הנתבע 3 והמבוטח על-ידי הנתבעת 1.
שאלת האחריות אינה עומדת בפני, שכן הנתבעים הודו באחריותם לתאונה והם אינם חולקים על חובתם לפצות את התובע. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת גובה הנזק שנגרם לרכב התובע.
לאחר התאונה בדק את רכבו של התובע השמאי מר יעקב אליאס וקבע כי נזקי הרכב עומדים על 39,249 ש"ח, כמו כן, קבע מר אליאס כי שווי הרכב הוא 72,000 ש"ח. התובע בחר שלא לתקן את הרכב, ומכר אותו במצבו As-is בסכום של 32,500 ש"ח, ומשכך דורש הוא לפצותו בסכום ההפרש בין שווי הרכב לבין מחיר המכירה - 39,500 ש"ח (72,000-32,500), כן תובע הוא את שכר השמאי בסך של 1,624 ש"ח, וסכום של 2,500 ש"ח בגין ההוצאות שנגרמו לו בעצם הגשת התביעה.
התובע עמד בכתב תביעתו על כך שהנתבעת-1, הציעה לפצותו רק בסכום של 10,000 ש"ח ואולם גם סכום זה לא שולם לו כסכום שאינו שנוי במחלוקת ומשכך נדרש להגיש תביעה זו. בנסיבות אלה, דרש התובע גם פסיקת ריבית מיוחדת בשיעור מירבי נוכח עיכוב הפיצוי.
הנתבעים אינם חולקים, כאמור, על חובתם לפצות את התובע, ואינם חולקים על אופן החישוב שערך התובע, אולם הם חולקים על שווי הרכב הנטען על ידי התובע נכון ליום התאונה. שמאי הנתבעים, מר אורן יעקב העריך את שווי הרכב נכון ליום התאונה בסכום של 59,218 ש"ח, וזאת לנוכח העבר הביטוחי של הרכב ושאר הנתונים שאסף השמאי.
שמאי הנתבעים אינו חולק על כך שערך הרכב במחיר מחירון הוא 72,000 ש"ח, אלא שלדבריו בקביעת ערך הרכב לצורך הפיצוי, יש לשקלל את מכלול הנתונים הרלוונטיים, לרבות העבר הביטוחי של הרכב ונתונים נוספים כפי שבפרט בחוות דעתו, כדלקמן -
ניכוי שווי שימוש 3 חודשים ע"ס 900 ש"ח לחודש 2700 - ש"ח
תוספת 1.00% ק"מ נמוך - 5,100 על חודשי השימוש 693 ש"ח
בניכוי 2% בעלות 02 1399 - ש"ח
בניכוי 3% ירידת ערך בגין תאונה מתאריך 4/12/07 2057 - ש"ח
בניכוי 11% אבדן להלכה מתאריך 25/8/08 7319 - ש"ח
לנוכח מהות המחלוקת בין הצדדים, העידו בפני השמאים.
עדות שמאי התובע
שמאי התובע הסביר בעדותו, כי קבע את שווי הרכב בסך 72,000 ש"ח לצורך קביעת חישוב הערך הגולמי ולא הביא בחשבון תאונות קודמות, שכן לא ידע על תאונות כאלה. לדבריו, אילו ידע על תאונות קודמות היה מתחשב בהן ובירידות הערך שנקבעו במסגרתן ואלו ידע, כי בעברו של הרכב נגרמה לו תאונה שגרמה לאובדן להלכה היה משבית את הרכב. לגבי מספר ק"מ של הרכב ובעלים קודמים, הדבר, לדבריו, משפיע אולם לא בתיקון כללי, אלא כאשר מוכרים את הרכב.
לגבי חישוב שמאי הנתבעים טען שמאי התובע, כי מחירון לוי יצחק בו השתמש שמאי הנתבעים אינו ה"תנך" שלו. כמו כן, חיווה דעתו שאם היו שתי תאונות - באחת מהן ירידת ערך של 3% ובאחרת ירידת ערך של 11% היה מוריד בערך 50% מירידת הערך שנקבעה - דהיינו 7%.
כאשר נשאל שמאי התובע מדוע לא נבדק העבר הביטוחי של הרכב ושאר הפרמטרים הרלוונטיים לקביעת שווי הרכב, השיב, כי נתונים אלה לא מעניינים בנזק חלקי אלא בנזק טוטאלי וכי תקנות משרד התחבורה מנחות שאם יש אוטו ששוויו בשוק החופשי 100,000 ש"ח על פי לוי יצחק ויש לו "עבר", השווי שלו לצורך החלטה אם להשבית את הרכב הוא עדיין 100,000 ש"ח ורק בתשלום עושים את החישוב.
עדות שמאי הנתבעים
שמאי הנתבעים, חזר על חוות דעתו והעיד, כי דיבר עם שני השמאים שבדקו את הרכב בגין תאונות קודמות ובדק שאין חפיפה, שאין מצב שירידת ערך של ה- 3% כבר מגולמת ב- 11%. לדבריו, בתאונה הגדולה יותר הייתה פגיעה בחלק האחורי, ואת ה- 3% של הנזק הראשון, השמאי לא הוסיף בתאונה השניה כירידת ערך.
שמאי הנתבעים, הבהיר שלא בדק את הרכב, שכן הוא מאמץ ומכבד את חוות דעתו של מר אליאס, ואין לו מחלוקת עמו בנוגע לגובה הנזק שנגרם לרכב, האלמנט היחיד עליו הוא חולק זה קביעת ערך הרכב, כאשר נוכח הפרמטרים שהיו בפניו, ערכו שונה. שמאי הנתבעים הסביר, כי קבע שווי שימוש של הרכב של 900 ש"ח לחודש, על פי מחירון לוי יצחק, שכן כל רכב שנמצא על הכביש יש לו ירידת ערך מסויימת.