תובענה כספית לתשלום 14,351 ש"ח בגין נזקי רכוש שיסודם בתאונת דרכים. ההליך מעורר שאלות שבפרשנות הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ותחולתה בנסיבות המקרה דנן.
א.
ההליך והצדדים לו
1. בבעלות התובע רכב מסוג מיצובישי פג'רו מ.ר. 82-846-57 (להלן
רכב התובע). נתבעת 2 היא בעליו של רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 48-473-17 (להלן
רכב הנתבעת). במועד הרלוונטי לתביעה בוטח רכב הנתבעת על-ידי נתבעת 3 (להלן
המבטחת).
2. התביעה הוגשה בשל כך שביום 30.12.2010 פגע רכב הנתבעת ברכב התובע מאחור וגרם לו את הנזק שפורט בכתב-התביעה (להלן
התאונה). על-פי כתב-התביעה ארעה התאונה בעת שאשת התובע נהגה ברכב התובע ואילו ברכב הנתבעת נהג הנתבע 1 (להלן
הנתבע).
3. נזקי התובע בעטיה של התאונה הועמדו על סך של 14,351 ש"ח לפי פירוט כלהלן: נזק ישיר לרכב בסך של 9,266 ש"ח, ירידת ערך הרכב בסך של 585 ש"ח, 900 ש"ח בגין שכ"ט השמאי שבדק את רכב התובע, 600 ש"ח בגין אובדן שני ימי עבודה של התובע לצרכי תיקון הרכב וסך 3,000 ש"ח בשל עוגמת נפש שהסבה התאונה לתובע ולבני משפחתו.
4. נתבעים 1 ו-2 (להלן
הנתבעים), שהתגוננו בנפרד, לא חלקו על עצם קרות התאונה, על מנגנון התרחשותה כפי שתואר בכתב-התביעה או על זהות הנהגים שהיו מעורבים בה [סע' 11-10 לכתב-ההגנה]. יחד עם זאת חלקו על סכום הנזק שנתבע והפנו אל המבטחת כמי שנושאת בחובה לפצות את התובע בשל הנזק הנובע מן התאונה [שם, בסע' 14-12 ו- 18].
5. המבטחת כפרה בחובתה להיטיב את נזקי התובע בשל כך שהנתבעים לא שיתפו עמה פעולה, לא מסרו לה פרטים בנוגע לאירוע התאונה ואף נתנו מידע כוזב באשר לאופן קרות התאונה וזהות הנהג ברכב הנתבעת במועד התרחשותה. לחלופין נטען שמדובר בתאונה כוזבת או בביום תאונה במטרה לזכות שלא כדין בפיצוי מאת המבטחת [סע' 6 לכתב-ההגנה]. בנוסף העלתה המבטחת טענות במישור הנזק.
6. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה אפוא על האותנטיות של אירוע התאונה, על זהות הנהג ברכב הנתבעת בקרות התאונה ועל חבותה של המבטחת בפיצוי התובע בשל נזקו הנטען.
7. עדי הצדדים נשמעו בשני מועדים, ביום 4.2.2013 וביום 19.6.2013. מטעם התובע הובאה עדות יחידה - עדותו שלו. הנתבעים 1 ו-2 הסתפקו בעדות הנתבע וויתרו על העדתה של נתבעת 2, בעלת הרכב שלא נכחה בתאונה. מטעם המבטחת נשמעו עדות הנהגת ברכב התובע - אשתו של התובע גב' עיתאף אבו כלף (להלן
הנהגת ברכב התובע) ועדות חוקר מטעם המבטחת, מר ישראל שריקי (להלן
החוקר). ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.
ב.
דיון והכרעה
דין התובענה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.
1. הן התובע והן הנתבע יחסו
לנתבע את הנהיגה ברכב הנתבעת במועד התאונה. נחה דעתי כי מדובר בגרסה שאינה אמת. כמה וכמה טעמים לכך.
ראשית, הנהגת ברכב התובע העידה ביום 4.2.2013, בתכוף לאחר שנשמעה עדות הנתבע ובעת שהלה נכח באולם בית-המשפט. אף שהנהגת ברכב התובע לא ידעה לנקוב בשמו של הנהג ברכב הנתבעת ביארה כי היה צעיר ועמדה על דעתה כי היא אינה מזהה אותו בין הנוכחים באולם בית-המשפט [עמ' 12 ש' 25-20]. הנהגת ברכב התובע לא זיהתה אפוא את הנתבע כמי שנהג ברכב הנתבעת.
2.
שנית, הנתבע - שהציג עצמו כמי שנהג ברכב הנתבעת במועד האירוע הנטען - לא ידע למסור פרטים מהימנים ועקביים על-אודות האופן בו התרחשה התאונה הנטענת. הנהגת ברכב התובע מסרה בעדותה הנ"ל פרטים על-אודות אירוע התאונה הנטען. לדבריה, רכב שנסע לפניה פנה ימינה בלי לאותת; או אז נפגע רכבה על-ידי רכב שנסע מאחור. העדה שללה את הטענה כי הרכב שנסע לפניה בא מהנתיב השמאלי ו'חתך' את נתיב נסיעתה [עמ' 12 ש' 17-16, עמ' 13 ש' 9-5]. העדות הייתה לאקונית ודלה בפרטים ביחס לנסיבות התאונה.
אין מחלוקת על כך שהתובע כלל לא נכח בתאונה; על כן לא ידע לתאר אותה מכלי ראשון [עמ' 4 ש' 26-25, עמ' 5 ש' 1 וש' 12]. הנתבע הצהיר בעדותו כי הוא שנהג ברכב הנתבעת בעת קרות התאונה [עמ' 7 ש' 24-23]. יחד עם זאת מסר הנתבע תיאור על-אודות אופן התרחשות התאונה אשר נשלל בעדותה של הנהגת ברכב התובע; לשיטתו הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה ואשר נסע לפני רכב התובע עקף את רכב התובע משמאל ואחר-כך פנה ימינה לפני רכב התובע, באופן שגרם לנהגת ברכב התובע לבלום - ולרכב הנתבעת לפגוע ברכב התובע מאחור [עמ' 7 ש' 28-26, עמ' 8 ש' 4-1]. אלא שכאמור, הנהגת ברכב התובע ביארה כי הרכב שנסע לפניה לא בא מהנתיב השמאלי ולא 'חתך' אותה. תיאור התאונה על-ידי הנתבע באופן שאינו תואם את אופן התרחשותה על-פי עדותה של הנהגת ברכב התובע, שעל נוכחותה במקום אין חולק, תומך אף הוא במסקנה כי הנתבע לא היה עד לאירועים שאותם התיימר לתאר בעדותו וממילא גם לא נהג ברכב הנתבעת כפי שביקש לטעון.
יתרה מכך, עדות הנתבע באשר לנסיבות המדויקות של התאונה לא הייתה עקבית. תחילה טען שפגע ברכב התובע מאחור לאחר שרכב התובע בלם; בהמשך, כשעומת הנתבע עם תוכן ההודעה שמסר למבטחת, שינה טעמו וביקש להישמע בטענה כי רכב התובע לא בלם אלא רק האט [השוו עמ' 7 ש' 28 ועמ' 8 ש' 2 לעמ' 8 ש' 15-9].
3.
שלישית, מתווסף לכך רישומה הכללי של עדות הנתבע שלא היה אמין. הנתבע לא ידע להסביר באופן משכנע מדוע בתאונה פשוטה ללא נפגעים נמצא אחיו בזירת התאונה כבר בזמן שהנהגת ברכב התובע יצאה מרכבה, כאשר לטענת הנתבע הוא לבדו נמצא ברכב הנתבעת במועד התאונה [עמ' 9 ש' 29-20, עמ' 10 ש' 4]. הצהרתו של הנתבע כי הנהגת ברכב התובע ראתה אותו בעת שיצאה מרכב התובע לאחר התאונה [עמ' 10 ש' 2-1] נסתרה מניה וביה בעדותה של הנהגת ברכב התובע, שעדותה נשמעה לאחר עדות הנתבע.
4.
לבסוף, לא רק בבית-המשפט מסר הנתבע גרסות סותרות בעניינים הקשורים לתאונה ולזהות הנהג ברכב הנתבעת. אירוע התאונה נחקר על-ידי החוקר אשר שוחח בין השאר עם הנתבע ועם סוכן הביטוח של הנתבע (להלן
הסוכן). השיחות הוקלטו ותומללו. בעדותו לפני הטעים החוקר כי בשיחת טלפון שקיים עם הנתבע אחרי התאונה שמע מפיו כי בתאונה דנן נהג לא הנתבע אלא סעיד אחיו. בשיחה זו ביקש החוקר לברר עם הנתבע את טענת הסוכן, עמו שוחח קודם לכן, לפיה בתאונה דנן נהג הנתבע - ואם מסר הנתבע לחוקר שאחיו הוא שנהג הרי שעשה כן מאחר שהתבלבל בין התאונה דנן לבין תאונה אחרת שבה היה מעורב אחיו. אלא שבשיחת ההבהרה שקיים החוקר עם הנתבע בעקבות שיחתו עם הסוכן עמד הנתבע על דעתו באופן ברור ומפורש כי אחיו סעיד הוא שנהג ברכב הנתבעת בתאונה דנן, זאת בנפרד ובמובחן מהעובדה כי האח היה מעורב בתאונות נוספות. התמליל שצורף לדוח החקירה כחלק בלתי נפרד מתצהיר החוקר מאמת זאת [
נ/3, עמ' 5 לתמליל]. בעדותו לפני אישר החוקר את תוכן שיחותיו עם הסוכן והנתבע, כביטוין בתמליל שצורף לתצהירו [עמ' 19 ש' 26-21, עמ' 20 ש' 6-5 וש' 29-25, עמ' 22 ש' 19-15].
בעדותו לא השכיל הנתבע להתמודד עם גרסותיו שקדמו לבירור ההליך, בגדרן מסר לחוקר שלא הוא נהג ברכב הנתבעת במועד הרלוונטי אלא סעיד אחיו. תחת זאת הכחיש הנתבע את תוכן שיחותיו עם החוקר ואת הדברים שאמירתם יוחסה לו. הנתבע עמד על טענתו כי הוא שנהג ברכב הנתבעת, לא רק בתאונה דנן אלא גם בתאונה הנוספת שנזכרה בשיחתו עם החוקר. אני מבכרת ללא עוררין את עדות החוקר שנתמכה בדו"ח החקירה ובנספחיו על-פני עדות הנתבע שכאמור לא עוררה אמון. יתרה מכך, בעדותו לפני ביקש הנתבע לייחס לעצמו נהיגה בשתי התאונות כאחד, זו שנדונה כאן והתאונה הנוספת, שעה שלגרסת סוכן הביטוח שלו כפי שנמסרה לחוקר והוקלטה דווח לסוכן כי הנתבע נהג בתאונה דנן אך אחיו סעיד נהג בתאונה הנוספת [ר' עמ' 4-3 לתמליל שצורף ל-
נ/3]. בכך ניכר פער גם בין גרסת הנתבע לבין גרסת הסוכן שתועדה על-ידי החוקר.