פסק-דין בתיק תא"מ 46273-02-11

1.         התובע הגיש בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה המחאה משוכה מחשבונם של הולצמן צבי משה והולצמן אסתר רחל בבנק פועלי אגודת ישראל על סך של 9,000 ש"ח, ז.פ. 26.7.2010, ערוכה לפקודתו.

2.         הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר. בתצהירה, טענה כי בחודש יוני 2010 מסרה לתובע             שק ע"ס של 9,000 ש"ח "ליום 26.7.2010 ושלא על מנת להציגו לפירעון".

            לטענתה, באותו יום, 26.7.2010, קיבלה אשתו של התובע בעבורו סך של 2,400 דולר, לפי שער 3.86 בערכם בשקלים ובסה"כ 9,264 ש"ח, המהווים את מלוא התמורה בעבור השק ובכך פרעה חובה לתובע. הנתבעת צרפה לתצהירה אישור בדבר קבלת הסך הנ"ל, חתום על ידי אשתו של התובע.

            לטענת הנתבעת, התובע הבטיח להחזיר לידיה את ההמחאה, אך לא עשה כן בחוסר תום לב וביום 28.10.2010 הציגו לפירעון, ללא הרשאתה. לטענתה, ביום 29.10.2010 נתנה הוראה לבטל את ההמחאה. נטען, כי התובע מבקש להתעשר על חשבונה.

3.         במהלך הדיון בהתנגדות ניתנה לנתבעת, בהסכמה, רשות להתגונן מפני התובענה והתיק הועבר לדיון בסדר דין רגיל. ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות ליום 26.12.2012.

4.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, במסגרתו פרש את גרסתו באשר להשתלשלות העניינים הנוגעת להמחאה נשוא התובענה. לטענתו, במהלך חודש יולי 2010 נחתם זיכרון דברים למכירת דירה ברחוב הגיבורים 25א בחיפה בין הנתבעת ובעלה לבין גב' חיון עליזה, אשתו של התובע, ומר אבי בן אפרים.

            בד בבד עם החתימה על זיכרון הדברים, שולם לגב' חיון סך של 5,000 ש"ח ע"ח עסקת המכר. בנוסף, סוכם בעל פה שתכולת הדירה, שכללה בין היתר בלוני גז גדולים וחדשים, מערכת לויסות גז, תנור משולב חדיש וכד' תימכר לקונים תמורת סך של 10,000 ש"ח. לטענתו, במועד החתימה ניתן לו סך של 1,000 ש"ח במזומן והיתרה, בסך של 9,000 ש"ח, ניתנה בהמחאה משוכה ליום 26.4.2010, המועד המשוער להעברת הבעלות בדירה ע"ש הקונים. לטענתו, ההמחאה לא ניתנה מעולם כביטחון, אלא, שמשה כתמורה לתכולת הדירה בלבד.

            התובע אשר, כי ביום 26.7.2010 שולם לגב' חיון סך של 2,400 דולר ע"ח מכר הדירה. נטען, כי במועד זה תיקן מר משה הולצמן את מועד ההמחאה שניתנה בגין תכולת הדירה והקדימו ליום 26.7.2010, אך בקש להמתין עם פרעונה עד לאחר שהדירה תמסר לידיהם בפועל ותושלם החתימה על חוזה המכר. לטענתו, הנתבעת ובעלה מעולם לא בקשו את ההמחאה בחזרה שכן, היא נועדה לתשלום נפרד בעד התכולה וכי הדמיון בין הסך של 2,400 דולר לבין הסך של 9,000 ש"ח מקרי בלבד.

            הקונים המשיכו לשלם כספים ע"ח הדירה, עוד טרם עריכת חוזה המכר וכל התשלומים היו במזומן, למעט ההמחאה בעד התכולה.

            התובע טען, כי ביום 22.9.2010 הגיעו המוכרים לחתום על חוזה המכר ולהפתעתם, הקונים הרשומים בחוזה לא היו הנתבעת ובעלה, אלא, זוג אחר בשם נחום נדב ובן שושן רחל. המוכרים לא ראו פיזית את הקונים החדשים, אלא חתמו "בלנקו" על החוזה ורק לאחר מכן קבלו את החוזה חתום לידיהם. התובע טען, כי מאוחר יותר נודע לו מעו"ד פלד, שייצגה את הצדדים, כי הקונים החדשים התחייבו לשלם לנתבעת ובעלה סך של 260,000 ש"ח בעד הדירה וכי יש ביניהם מחלוקת.

            התובע טען, כי ביום 28.10.2010 הוצגה ההמחאה לפרעון אולם, היא חוללה בשל הוראת ביטול. עוד טען התובע, כי בחודש מרץ 2012 זומן למשרדי רשויות המס ונחקר בקשר לעסקה. נערך עימות בינו לבין בני הזוג הולצמן, אשר טענו כי אינם מכירים אותו וכששאל כיצד יש זכרון דברים וחתימות וכי קבל מהן המחאה, שמרו על זכות השתיקה. לטענתו, התברר לו כי הנתבעת ובעלה מתמחים ברכישת דירות ומכירתן לאחרים בסכומים גבוהים יותר וכי עומדות כנגדם תביעות אזרחיות ותיק פלילי על הונאה במס.

5.         הנתבעת, אשר אמורה היתה להיות מיוצגת ע"י עו"ד אביעזר חיון, לא התייצבה לדיון ההוכחות שנועד ליום 26.12.2012. התייצב מתמחה ממשרדו של עו"ד חיון, אשר מסר כי לא ידוע להם דבר על התיק וכי נודע להם על דבר הדיון, מפקס שנשלח למשרדו של עו"ד חיון על ידי ב"כ התובע, מספר ימים לפני כן. בנסיבות אלו, הורתי לעו"ד חיון להתייצב בבית המשפט. עו"ד חיון התייצב באולם בית המשפט זמן קצר לאחר מכן אולם, לא היה בידיו מידע שיבהיר, האם הוא מייצג את הנתבעת אם לאו. מכל מקום, מאחר והלכה למעשה, נמצא כי לא בוצעה מסירה כדין של הזימון לדיון למשרדו של עו"ד חיון, נדחה מועד ההוכחות ליום 24.3.2013 והוטל על ב"כ התובע ועל המזכירות לזמן את הנתבעת לדיון במסירה אישית.

            בבקר הדיון שנועד ליום 24.3.2010 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית מועד הדיון, בשל מחלתה. הדיון נדחה, אפוא, ליום 8.4.2013 והנתבעת התייצבה לדיון, כשהיא אינה מיוצגת אולם, מלווה בבעלה. בעוד שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, הרי שהנתבעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית והיא הסתמכה על התצהיר שצורף להתנגדות. לפנים משורת הדין, ניתנה לנתבעת רשות להעיד את עו"ד תמר פלד, שערכה את הסכם המכר הנזכר בתצהירו של התובע, אף שלא הוגש תצהיר של העדה. מנגד, לא הותרה עדותו של בעלה של התובעת, באשר לא הוגש תצהיר מטעמו ואף לא ניתן הסבר מניח את הדעת לאי הגשת תצהירו של זה טרם הדיון. בתום חקירות העדים, סיכמו הצדדים את טענותיהם ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה

6.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, הגעתי לידי מסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו ולכן, דינה להתקבל.

7.         טרם דיון בטענות הצדדים, אבהיר כי על פי העדויות שנשמעו בפני, הרי שהנתבעת כלל אינה חתומה על ההמחאה נשוא התביעה, אלא, בעלה. עם זאת, אין בכך כדי להועיל לנתבעת. ראשית, היא לא העלתה טענה זו כטענת הגנה בהתנגדותה. שנית, מדובר בהמחאה שנמשכה מחשבון משותף של הנתבעת ובעלה וברור מהראיות, כי היא נמשכה בהרשאה של הנתבעת ובשליחותה, כצד לעסקה שנכרתה בין הצדדים על פי זיכרון הדברים.

8.         לגופו של עניין, השתלשלות העניינים העובדתית בעיקרה, אינה שנויה למעשה במחלוקת בין הצדדים, אף שלמקרא תצהיר עדותה של הנתבעת, נמצא כי חסרות עובדות רבות, אותן אשרה בסופו של דבר בחקירתה הנגדית. המחלוקת נוגעת לסיבה בגינה נמסרה ההמחאה נשוא התובענה לידי התובע. אלא, שכפי שיפורט להלן, גרסתה של הנתבעת בעניין זה היתה בלתי עקבית ועדותה עשתה עלי רשום בלתי מהימן לחלוטין. לא עלה בידה להבהיר מדוע נמסרה לשיטתה אותה המחאה לידי התובע מלכתחילה וכי התשלום בסך של 2400 דולר שנמסרה לידי אשתו של התובע ביום 26.7.2010 נעשה חלף ההמחאה הנ"ל.

9.         במהלך החדשים יוני או יולי 2010 נחתם בין גב' חיון, אשתו של התובע, לבין הנתבעת ובעלה זיכרון דברים למכירת דירה. תמורת המכר נקבעה לסך של 170,000 ש"ח. עוד נרשם בזיכרון הדברים, כי באותו מועד שולמה מקדמה על סך של 5,000 ש"ח.

10.        מסתבר, כי הנתבעת ובעלה כלל לא התכוונו לרכוש עבור עצמם את הדירה, אלא, היא נרכשה בפועל על ידי זוג אחר. בעוד שהנתבעת עשתה רושם כמי שמתמצאת היטב בעובדות, הרי שלאורך כל חקירתה הנגדית, ניסתה להרחיק עצמה מההתחשבנות שנערכה בין הצדדים ומענייני הכספים וטענה כי בעלה הוא שהיה אחראי על עניינים אלו. אלא, שהנ"ל בחר שלא ליתן תצהיר אם בהליך ההתנגדות בפני כבוד הרשם ואם טרם דיון ההוכחות. עיון בפרוטוקול מעלה, כי בכל עת שנדרשה ליתן הסברים באשר להתנהלות הכספית, משכה ידיה מהעניין וטענה כי אינה יודעת.