פסק-דין בתיק תא"מ 4375-08-11

1. לפניי תביעה לתשלום סך של 1,345 ש"ח בגין אי תשלום דמי ביטוח הנקובים בפוליסה לביטוח לרכב.

טענות הצדדים

2. לטענת התובעת, ביום 01/01/11 התקשרו הצדדים בחוזה ביטוח מקיף למונית מסוג מרצדס. לטענתה, היא הנפיקה לנתבע פוליסת ביטוח לבקשתו מיום 1/1/11 ועד 31/12/11. בהתאם לתנאי הפוליסה, היה על הנתבע לשלם לתובעת פרמיה שנתית בסך 4,133 ש"ח. מאחר ולא שילם דבר ולא שעה למכתבי התראה, ביטלה את הפוליסה ביום 26/04/11 והיא עותרת לחייבו בחלק היחסי של הפרמיה בגין ביטוח מ-1/1/11 ועד 26/4/11.

3. לטענת הנתבע, נהג מונית, הוא אכן פנה לתובעת במהלך 12/10. דיבר עם סוכנת ביטוח בעכו - הג' מירי מלכה (להלן: " הגב' מלכה") בנוגע לחידוש ביטוח חובה ומקיף שמועדם היה צפוי להסתיים בתום אותו חודש. ביטוח החובה נרכש בפועל באותה פגישה ושולם באשראי במשרדה של הגב' מלכה. הנתבע טוען כי הבהיר לגב' מלכה שהוא מוגבל בבנק לפי חוק השיקים ובנסיבות אלו אין באפשרותו לשלם את פרמיה לביטוח מקיף וביקש להסתפק בביטוח חובה שבלעדיו לא יכול לעבוד ולהתפרנס. הנתבע טוען כי גב' מלכה הודיעה כי אינה מוכנה לעשות ביטוח חובה ללא מקיף והיא הציעה לו לפנות לבנק על מנת שיגדילו לו את מסגרת האשראי. הנתבע הסכים לנסות לפנות לבנק אך הבהיר כי רק אם תהיה לו אפשרות להגדיל את מסגרת האשראי תהיה לו אפשרות לעשות את הביטוח המקיף. הוסכם בין הסוכנת לבינו כי תוך שבוע יחזור אליה בתשובה לעניין התשלום והוא הוחתם באותו מעמד על טיוטת הצעת הביטוח.

4. ע"פ עדות הנתבע, יום או יומיים לאחר מכן, חזר לגב' מלכה והודיע לה כי הבנק אינו מסכים ושלא תעשה לו ביטוח. הסוכנת ביקשה כי ינסה שוב. גם בפעם השנייה חזר אליה והודיע כי הבנק לא מאשר. בזאת הסתיימה הפרשה מבחינתו. הוא לא ביקש שייערך לו ביטוח, הוא לא קיבל פוליסה ולא ידע שנערך לו ביטוח נגד רצונו.

5. הגב' מלכה מודה כי ביום 21/12/10 הגיע אליה הנתבע על מנת לחדש את ביטוח הרכב חובה ומקיף. היא מודה שאת דמי ביטוח החובה שילם בכרטיס אשראי. ע"פ עדותה, הנתבע ביקש שבועיים על מנת להתארגן לצורך תשלום לביטוח מקיף לאור בעיות שהיו לו בבנק כפי שאף ציינה בכתב ידה על הבקשה לחידוש הפוליסה (נספח א' לתצהירה). לטענתה, משלא שולמה הפרמיה, פנתה לנתבע טלפונית ביום 13/1/11, הוא ביקש בשנית לאשר את הפוליסה וכי במידה ולא יוכל לשלם יגיע למשרדה על מנת לחתום על טופס ביטול. במזכר הפנימי שלה אף כתבה: " לתת שבועיים זמן אפשרות התארגנות מול בנק". מאחר ולא הודיע דבר, היא יצרה איתו פעמיים נוספות קשר בחודשים מרץ ואפריל ולאחר שלא הסדיר את החוב, פנתה לתובעת כדי שתבטל את הפוליסה.

דיון והכרעה,

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, דין התביעה להדחות.

7. יצוין כי במהלך הישיבה התברר שגב' מלכה כלל אינה סוכנת ביטוח מורשית (שורות 8-10 עמ' 2 לפרוטוקול). וראה עדותה לפיה היא למדה ביטוח, היה לה רישיון אך לא חידשה אותו משנת 2003-2004. ולמטה מזה: " אני פקידה, אני מנהלת את המשרד, אך אני לא סוכנת ".

מתברר מעדותה אפוא כי היא פקידה שמנהלת בעצמה משרד המהווה סניף של סוכן משנה  בשם זוהר ביטוחים שהוא סוכן משנה של סוכנות בשם אלייד סוכנויות בע"מ שהיא סוכנת של התובעת. גב' מלכה אף הוסיפה והעידה כי המעביד שלה (הסוכן זוהר ביטוחים) בכלל לא היה מעורב בביטוח שנעשה לנתבע ולא ידע אודות הפרשה.

8. התובעת טענה כי הנתבע כבש טענתו עד המשפט וכי ידע בפועל שגב' מלכה היא פקידה של סוכן הביטוח ולא סוכנת הביטוח, אך עדותה זו הוזמה. הנתבע הצהיר שחשב שהיא סוכנת ביטוח. על כך ניתן ללמוד גם מהדרך בה כינה אותה בכתב הגנתו ובתצהירו, כך למשל בסעיף 2ב לכתב ההגנה מציין כי פנה " לסוכנת הביטוח הגב' מירי מלכה ".

9.    בהתאם לסעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 העיסוק בתווך ביטוח מותר רק לבעלי רישיון מאת המפקח על הביטוח ורק בענפים המצוינים ברישיונם, כאמור בסעיף 24 לחוק: "(א) לא יעסוק אדם בישראל, בעצמו או על ידי אחר, בתיווך לענין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח (להלן - עיסוק בתיווך) אלא אם כן הוא אחד מהמנויים בפסקאות (1) או (2) שלהלן, ובהתאם לתנאים המפורטים בהן: (1) יש בידו רשיון לפי סימן זה - בהתאם לתנאי הרשיון " (הדגשה שלי א.ד).

10. גב' מלכה אינה סוכן ביטוח מורשה כמשמעו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, ולכן לא היה בסמכותה לתווך בין הנתבע למבטחת. משכך, וגם אם אין בכך כדי לבטל את ההתקשרות מטעם זה כשלעצמו, הרי שלמצער, ההתנהלות הקלוקלת, כפי שאפרט להלן, יכלה להמנע אילו היה סוכן ביטוח מורשה מטפל בענין באופן מקצועי אחראי והגון. ואם בשל מעשיה, המהווים הפרת חובה חקוקה, נוצר נזק לתובעת- שולחתה, (ולא הוכח שום נזק), אין לתובעת אלא להלין על עצמה. ובמה דברים אמורים;

11. עדותו של הנתבע היתה מהימנה, ולמעשה גב' מלכה לא מכחישה את גרעין הדברים המהותיים. הוכח כי ב-21/12/10 פנה הנתבע לגב' מלכה מאחר והביטוח למונית שלו עמד לפוג בסוף אותו חודש. הוא סיפר לגב' מלכה כי חשבונו בבנק הוגבל ולכן יוכל לשלם רק עבור ביטוח חובה ואכן שילם בפועל בכרטיס אשראי. בניגוד לשנים קודמות בהם מסר שיקים דחויי עבור הביטוח המקיף לא יכול היה לשלם בשיקים ואף במזומן ואפילו לא הציע לשלם בכרטיס האשראי. יובהר ויודגש כי הנתבע אף לא הציג מצג לפיו ישיג כסף אלא להיפך, הוא הודיע לה שכפי שהדברים נראים, לא יוכל להתקשר בהסכם לביטוח מקיף מחמת קשיו הכלכליים. דבריו אף נתמכים ברישום בכתב ידה של גב' מלכה על נספח א' לתצהירה לפיו: " לאילן יש בעיות בבנק, יכנס בעוד שבועיים לשלם ". מכאן שגרסתו אמינה והוכחה במלואה. אני קובעת אפוא כי הנתבע לא התקשר בהסכם לביטוח מקיף ולא התכוון להתקשר באותו יום אלא אם יוכל להשיג כסף בעתיד ולכן לכל היותר ניתן לומר שעסקינן בחוזה עם תנאי מתלה, כמשמעו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, היינו כי ההסכם ישתכלל רק במידה וימצא מקור כספי שיאפשר תשלום הפרמיה.

12. אני דוחה את טענת גב' מלכה לפיה נספח א' הכולל את חתימת הנתבע מהווה הסכמה לתשלום הפרמיה הנקובה בטופס. עיון באותו מסמך מ-21/12/11 מעלה כי הכותרת במסמך היא: חידוש לפוליסת ביטוח... טיוטה לבדיקה". באמצע העמוד לאחר המילים: "תאור הכיסוי" נכתב: " טיוטה בדיקה בלבד- לא למסירה, אינו מהווה כל כיסוי ביטוחי ". נוסח זה מדבר בעד עצמו. לא רק שבפועל הנתבע לא קיבל עותק ממסמך זה, כפי שהעיד ולא נסתר, אלא שהמבטחת מודיעה במפורש כי בטופס זה אין משום התחייבות להעניק כיסוי ביטוחי. והדבר מתיישב עם גרסת הנתבע ועם השכל הישר לפיו אין סיבה שהמבטחת תעניק כיסוי כל עוד לא שולמו דמי ביטוח או חלקם או לא הוסכם מתי ישולמו, אם בכלל, ובאיזה אופן.

13. עדותה של הגב מלכה מחזקת את עדות הנתבע. כך היא העידה כי דיברה עם הנתבע ביום 09/12/10, ביום 21/12/10 וביום 27/12/10. בכל השיחות הודיע לה הנתבע כי אין באפשרותו לשלם. למרות זאת, החליטה ביום 13/1/11 לחדש את הפוליסה הגם שעד אותו יום ידעה שאין באפשרותו של הנתבע לשלם (וראו שורות 22-28 עמ' 3). לא זו אף זו היא החליטה להקים את הפוליסה רטרואקטיבית מיום 1/1/11 ואף רשמה במזכר שערכה: " לתת שבועיים זמן אפשרות התארגנות מול הבנק ". במעשיה אלו, היא לקחה על עצמה/על התובעת שולחתה, במודע ובהחלטה חד צדדית, את הסיכון של הקמת פוליסה שעה שידעה כי אין כל וודאות שיגיע כסף בשלב כלשהו.

14. לאור המזכר של גב' מלכה מיום 13/1/11 בו היא נתנה לכאורה ארכה של שבועיים, ניתן היה לצפות כי בתום אותם שבועיים ומשלא הגיע כל תשלום, תפנה לנתבע, תודיע לו כי הפוליסה אינה בתוקף או כי בכוונתה לבטלה. תחת זאת החרישה ולא פנתה אליו אלא בסוף מרץ 2011 בדרישת תשלום (כך ע"פ עדותה).

הגב' מלכה אף העידה כי אם הייתה פונה לנתבע בתקופה שבין ינואר-מרץ 2011 היה על כך תיעוד (וראו שורות 21-29 עמ' 2), דבר שלא קיים ומעיד על כך שאכן לא פנתה אליו.

15. במצב דברים זה, גב' מלכה כפתה על הנתבע ביטוח ללא הסכמתו במקרה הטוב מתוך תקווה שימצא מקור כלשהו חרף מצבו הקשה והגבלת חשבונו, או במקרה הפחות טוב, פשוט ביקשה להשית עליו חיוב ללא מודעותו והסכמתו, בחוסר תום לב.