התובעת פיצתה את מבוטחה בגין נזקי הצפה ברכבו והגישה נגד הנתבעת תביעת שיבוב, על-יסוד הטענה כי ההצפה שבעטיה נפגע הרכב נבעה מחסרונו של ניקוז תקין וראוי.
א.
ההליך והצדדים לו
1. התובעת, מבטח כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח, הגישה נגד הנתבעת, מועצה מקומית שהוקמה על-פי דין, תביעת שיבוב לתשלום סך של 10,713 ש"ח. ביסוד התביעה ניצבו הטענות הבאות: רכבו של מבוטח התובעת, מר אסעד פנאדקה, מתוצרת פולקסווגן מ.ר. 2437851 (להלן
רכב המבוטח) ניזוק בתאריך 7.1.2013; הרכב ניזוק בשל הצפה שנגרמה לאחר ירידת גשמים; ההצפה נגרמה מחמת ניקוז פגום או היעדר ניקוז ראוי בתחומה של הנתבעת (להלן
האירוע); התובעת פיצתה את המבוטח בגין נזקי הרכב בסך 10,075 ש"ח ונשאה בשכר-טרחת השמאי שבדק את הרכב בסך 321 ש"ח.
2. הנתבעת כפרה בחבותה לאירוע, טענה שהנזק לרכב אירע בנסיבות שונות מאלה שנטענו והטעימה שבמועד האירוע לא היו כל תקלה או פגם במערכת הניקוז בתחומה.
3. ביום 3.3.2014 נשמעו עדות המבוטח מטעמה של התובעת ועדותו של מר עבד אלפתאח אבו עטא, עובד המחלקה הטכנית בנתבעת, מן הצד האחר של המתרס. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.
ב.
דיון והכרעה
דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.
1. בכל הקשור להוכחת קרות האירוע ונסיבותיו נסמכה התובעת על עדותו של המבוטח. לא היה בעדות זו כדי להרים את הנטל; גרסתו של המבוטח לקתה בסתירות מהותיות שאינן מאפשרות לתת בעדותו אמון והיא אינה עשויה לשמש בסיס איתן דיו לקביעת ממצאים לטובת התובעת. במה הדברים אמורים?
(א) כך תואר האירוע בכתב-התביעה: "
בתאריך 07/01/2013 או בסמוך לכך, בכפר קרע, בעקבות גשמים וכתוצאה מניקוז פגום ו/או העדר ניקוז ראוי בתחומה ו/או בשטחה של הנתבעת נוצרה הצפה אשר גרמה נזקים כבדים לרכב המבוטח. כתוצאה מההצפה נגרמו לרכב המבוטח נזקים כבדים" [שם, בסע' 5-4]. מדובר בכתב-תביעה בסדר דין מהיר שנתמך בתצהיר של עובד התובעת, מר ארקדי בנד, שלא נכח באירוע ושאינו יודע עליו דבר וחצי דבר מידיעתו האישית. אף-על-פי-כן התיימר עובד התובעת לקבוע כי הנזק לרכב המבוטח נגרם כתוצאה מן ההצפה - ומסר כי הדבר מצוי בידיעתו האישית. מאחר שהתובעת לא זימנה את המצהיר למתן עדות לא ניתן היה להעמידו לחקירה על דבריו הללו ותצהירו אינו מהווה חלק מחומר הראיות בתיק [החלטה בעמ' 1].
(ב) למקרא גרסת כתב-התביעה ניתן היה להבין שרכבו של המבוטח מילא תפקיד פסיבי באירוע וניזוק בעת שעמד במקומו ונקלע להצפה בסביבתו. דא עקא, גרסה שונה לחלוטין, שאין לה זכר בכתב-התביעה, הובאה בתצהיר המבוטח. מתצהיר המבוטח עלה כי האירוע כלל מעבר של רכבו בתוך שלולית - שלולית שאין לה זכר בתיאור האירוע בכתב-התביעה [
ת/1 בסע' 5-3]. אכן, לכתב-התביעה צורפה הודעה מודפסת על מקרה ביטוח בה תואר האירוע כך: "
תוך כדי נסיעה בכביש בכפר קרע היתה שלולית מים והמבוטח נעצר בתוך השלולית כיוון שהיה פקק תנועה ורכבו ניזוק". אין התאמה בין תיאור זה של האירוע לבין טענות כתב-התביעה. מאחר שעילת התובענה נלמדת מכתב-התביעה גופו, ולא מנספחיו, היעדר כל אזכור לקיומה של שלולית בכתב-התביעה הוא מחדל שרובץ לפתחה של התובעת. התובעת הגישה כתב-תביעה דל ולקוני ולא דקדקה בו בתיאור עובדות האירוע שניצב ביסוד עתירתה לסעד.
(ג) מעדות המבוטח התחוור שקיים שוני מהותי בין תיאור האירוע בתצהירו לבין טיבו לאשורו, כמו גם בין גרסת המבוטח לבין טענות התובעת בכתב-התביעה. המבוטח לא היה עקבי באשר לתאריך האירוע. בתצהירו מסר כי האירוע התרחש ביום 7.1.2013 אך בעדותו לפני שינה טעמו וטען שהדבר היה בתאריך 3.1.2013 [השוו סע' 3 ב-
ת/1 לעמ' 3 ש' 8-5]. למבוקשה של התובעת לזקוף את השינויים בין גרסת התצהיר לבין עדות המבוטח בחקירה נגדית ל'בלבול' אין יסוד; שינויי הגרסות נזקפים לחובת העד היחיד מטעם התובעת שהובא כדי לתאר את האירוע שעליו נסמכה התביעה ומשליכים על הוכחתה.
המבוטח לא היה חד-משמעי באשר לפער הזמנים בין מועד האירוע לבין המועד בו הרגיש כי דבר-מה ברכבו אינו כשורה ופנה למוסך. יחד עם זאת עלה מעדותו בבירור כי חלף פרק זמן של יומיים לפחות בין האירוע לבין יום הבאת הרכב למוסך. הרכב נלקח על-ידי המבוטח לבדיקה במוסך לאחר שהמנוע החל להשמיע רעש ו'לתקתק'; נובע מכך כי במהלך היומיים שמיד לאחר האירוע לא ניכר כל ביטוי לנזק שנגרם לרכב בעטיו של האירוע; לו היה ניכר ביטוי כזה היה המבוטח מקדים להביא את רכבו לבדיקה במוסך [עמ' 3 ש' 4-1 וש' 10-9]. אמנם, מפי המבוטח באה הודאה מפורשת על כך שרק בחלוף יומיים נכרו סימני תקלה ברכב, בעוד שבתכוף לאחר האירוע הרכב 'היה בסדר' והתובע הוסיף לנסוע בו כמקודם [עמ' 5 ש' 14-8]. באופן כללי הייתה עדות המבוטח באשר למהלך העניינים, תקופת שהותו של הרכב במוסך ומועד הוצאתו מהמוסך רופפת ולא גילתה בקיאות רבה [עמ' 4 ש' 8-2].
(ד) בתצהירו גרס המבוטח כי השלולית שאליה נכנס לא נראתה עמוקה. תמונה שונה לחלוטין הצטיירה מתוך עדותו לפני: הוא ביאר כי בשל ירידת הגשמים נוצרה במקום מה שכינה 'בריכה', ביאר כי ידוע לו שתמיד אחרי גשם חזק נוצרת באותו מקום בריכה כזו ואישר שהמים שבהם ניסה לעבור ברכבו היו גבוהים [השוו סע' 4 ב-
ת/1 לעמ' 4 ש' 17-11 ועמ' 5 ש' 3-1]. תיאורו של המבוטח את כניסתו אל תוך השלולית מעידה על רשלנות של ממש מצדו. בטענת התובעת כי גם כלי-רכב אחרים נכנסו לאותה שלולית לפני המבוטח אין כדי לשלול רשלנות מכרעת מצד המבוטח; רשלנותם של אחרים אינה מאיינת את הרשלנות שדבקה בהתנהגותו שלו. כניסה לשלולית עמוקה עם רכב רגיל שאינו מיועד לכך, קל וחומר בעת שגשם חזק ניתך, היא מעשה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין.
בתצהירו מסר המבוטח שמים רבים החלו לחדור לרכבו בהיותו בתוך השלולית [סע' 4 ב-
ת/1]; התחוור שגם הצהרה זו אינה אמת; הוא שלל בעדותו בחקירה נגדית כניסה של מים לרכב ושיער שהיה מגע של מים ברכב מלמטה [עמ' 5 ש' 21-19]. בעדותו לפני מסר המבוטח גרסה לא עקבית גם באשר לאופן יציאתו מן השלולית: במקום אחד טען שלא הצליח לעבור אותה וסב על עקבותיו; בהמשך שינה טעמו וביאר כי עבר את השלולית ומאחר שרכבו לא נתקע המשיך ישר [השוו עמ' 5 ש' 3-1 לש' 26]. מדובר במי שלא ניתן לתת אמון בתיאוריו את האירוע.
(ה) ביחסים החוזיים שבינה לבין המבוטח רשאית התובעת לבטח את המבוטח מפני רשלנותו שלו. ביחסיה עם המבוטח רשאית התובעת לשלם לו כמתנדבת, אפילו אין הוא זכאי לכך על-פי חוזה הביטוח שנכרת ביניהם. אין בכך כדי להקים לתובעת עילת שיבוב נגד הנתבעת. רשלנותו המכרעת של המבוטח, כתיאורה לעיל, אינה מאפשרת לגלגל את הנזק לפתחה של הנתבעת. מעדות המבוטח עלה כי לקח על עצמו את הסיכון שיצליח לעבור את השלולית בשלום מבלי שרכבו יתקע או יכבה ובצאתו מן השלולית לא היה כל סימן לכך שלרכבו נגרם נזק [עמ' 5 ש' 26-23]. אם נטל המבוטח סיכון לא סביר והסיכון התממש אין לו להלין אלא על עצמו. פיצויו על-ידי התובעת במצב דברים זה אינו מקים לתובעת עילה להניח את הנזק לפתחה של הנתבעת.
2. אף בהוכחת קשר סיבתי בין האירוע לבין נזקי הרכב כשלה התובעת.
(א) לכתב-התביעה צורפה חוות-דעת שמאי מיום 10.2.2013. השמאי לא התייצב לדיון על-מנת להיחקר על חוות-דעתו. מדובר בתביעה המתבררת בסדר דין מהיר; בתביעה כזו על התובע לצרף את מלוא ראיותיו, לרבות חוות-דעת מומחים, לכתב-התביעה. כזאת עשתה התובעת. בכתב-ההגנה הכחישה הנתבעת את תוכן חוות-הדעת ועמדה על זכותה לחקור את נותנה [שם, בסע' 13]. במצב דברים זה היה על שמאי התובעת להתייצב למתן עדות, כל עוד לא הודיעה הנתבעת שהיא מוותרת על חקירתו. משלא זומן השמאי לדיון בידי התובעת ולא העמיד את עצמו לחקירה נגדית אין חוות-הדעת אלא טענה גרידא, להבדיל מעדות שתוכנה אומת ואושר.
יתרה מכך, חוות-הדעת הוגשה מבלי שהיא נושאת חתימה של עורכה; אף זה חסר מהותי שפוגם בתוקפה כראיה. לא ניתן לדעת אם מדובר בחוות-דעת מוגמרת או שמא בטיוטה לא שלמה שאינה עשויה לשמש כראיה. על כן אפילו קבעתי שחוות-הדעת הוגשה כדין, משקלה כמשקלו של תצהיר שהוגש מבלי שנותנו חתם עליו ואין היא עשויה לשמש ראיה במשפט.
(ב) אפילו נקבע שחוות-הדעת קבילה ומשקלה עימה, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת. בכל הקשור לסיבת הנזק חוות-הדעת דלה מדלה; נותנה הסתפק במילים 'נזקי הצפה' לצד התיבה 'סוג הנזק' בסעיף הפרטים הכלליים בחוות-הדעת ובסעיף פרטי התביעה. מעבר לכך אין למצוא בחוות-הדעת כל התייחסות פרטנית לגורם לנזק. הנמקה חסרה מסוג זה פוגמת בחוות-דעת דרך כלל, אך בענייננו נודע לחסר משנה תוקף. כאמור, מעדות המבוטח עלה שבאירוע לא חדרו מים לרכבו. מעדות המבוטח עלה כי בתכוף לאירוע לא ניכרו ברכבו כל סימני נזק, הוא הוסיף לנסוע ברכב כרגיל ורק בחלוף יומיים נחשף לסימני נזק. על-מנת להקים קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק שתועד בחוות-הדעת היה על השמאי להתכבד ולהתייחס ברחל-בתך-הקטנה גם לנתונים הללו ובתוך כך לחוות-דעתו מה הייתה השפעתה של נסיעת המבוטח ברכב משך יומיים לאחר האירוע על קרות הנזק והיקפו. עוד היה על השמאי לבאר אם הנזק עשוי היה להימנע, כולו או חלקו, לו סר המבוטח למוסך מיד לאחר האירוע. חסרונו של ביטוי לכך פוגם בחוות-הדעת באורח מהותי ומלמד על פער של ממש בין קביעותיה לבין מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית שאליה היה על המומחה ליתן את דעתו בהערכת היקף הנזק וסיבתו.