פסק-דין בתיק תא"מ 39267-08-11

1. בפני תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 1.12.10 בסמוך למחלף רעננה צפון לכיוון רעננה דרום.

2. מתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2) עולה, כי הנזק לרכב התובעת נגרם בקדמת הרכב.

3. לפי גרסת נהג התובעת, הוא נסע במחלף רעננה לכיוון דרום. בכביש שני נתיבים, כאשר בשלב מסוים מתפצל מתוך הנתיב הימני נתיב נוסף, הפונה ימינה לכיוון האוניברסיטה ברעננה. נהג התובעת נסע בנתיב הימני, כאשר נתבע 1 (להלן: "פג'ו") ונתבע 3 (להלן: "סיאט") נוסעים בנתיב שמשמאלו ולפניו. לפתע, עצר רכב הפג'ו עצירה פתאומית בנתיב השמאלי ופנה פניה חדה ימינה לכיוון האוניברסיטה, כאשר במקום כבר היה מסומן קו הפרדה לבן בין הנתיבים, האוסר חציית הנתיב הימני לעבר הנתיב הימני לו (לכיוון האוניברסיטה).

עקב בלימתו החדה וסטייתו של רכב הפג'ו בלם גם הסיאט וסטה לעבר נתיבו של נהג התובעת ונהג התובעת פגע ברכב הסיאט בפינה הימנית האחורית שלו עם קדמת רכב התובעת.

נהג התובעת העיד כי, לרכב הפג'ו לא היה מגע עם אף אחד מן הרכבים.

4. נתבע 1 (נהג הפג'ו) העיד כי נסע במסלול הימני מתוך שני נתיבים במהירות של כ-70 קמ"ש. נתבע 1 העיד, כי התכוון לפנות ימינה ולצורך כך הוריד את מהירות נסיעתו, הסתכל במראות, הדליק איתות והחל בפניה ימינה. בשלב זה, שמע מאחור רעש התנגשות בין הרכבים שמאחוריו ואז עצר את רכבו ויצא החוצה על מנת להסתכל.

נתבע 1 העיד, כי משיצא מרכבו הטיחו בו שני הנהגים "למה אתה פתאום עשית ברקסים" (עמ' 4 שורה 4 וכן שורה 13).

נתבע 1 הכחיש בחקירתו הנגדית כי נסע בנתיב השמאלי, אלא לפי גרסתו נסעו כל הרכבים בנתיב הימני.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע 1 כי, המקום לא היה מוכר לו וכי לא היה בטוח אם לנסוע ישר או ימינה ולצורך כך הוריד מהירות כדי להחליט לאן להמשיך בנסיעה וברגע שראה את השלט החליט לפנות ימינה. (עמ' 5 שורה 3).

נתבע 1 הכחיש בחקירתו הנגדית כי סטה ימינה תוך כדי חציית קו לבן.

5. נתבע 3 העיד כי, נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים, כאשר בשלב מסוים רכב הפג'ו שנסע לפניו בלם וסטה לנתיב הימני המוביל לאוניברסיטה תוך שהוא חוצה קו הפרדה לבן. נתבע 3 העיד, כי נוכח האמור בלם וסטה מעט ימינה ואז פגע בו רכב התובעת מאחור.

נתבע 3 השיב בחקירתו הנגדית כי התאונה לא הייתה מתרחשת אלמלא נתבע 1 סטה בפתאומיות אל הנתיב הימני (עמ' 5 ש' 30 ועמ' 6 ש' 8).

נתבע 3 אף ציין כי, אם נתבע 1 היה פונה בפתאומיות באזור הקו המקווקו הוא יכול היה לצפות זאת, אלא שנתבע 1 פנה כאשר במקום היה משורטט קו לבן ועל כן לא הייתה לו ציפייה כי הדבר יקרה.

6. מכל האמור לעיל עולה, כי באשר לשאלה האם נתבע 1 סטה בפתאומיות תוך חציית קו הפרדה רציף קיימות שתי גרסאות:

לפי גרסת נהג התובעת וגרסת נתבע 3, סטה נתבע 1 בפתאומיות אל הנתיב הימני כאשר הוא חוצה קו הפרדה לבן. מאידך- נתבע 1 הכחיש כי סטה ימינה בפתאומיות וכי חצה קו הפרדה לבן.

עדותם של נהג התובעת ונתבע 3 עולה בקנה אחד זו עם זו בנקודה זו, בעוד שאת גרסתו השונה של נתבע 1 ניתן להסביר בכך כי נתבע 1 לא רצה להודות בביצועה של עבירת תנועה, אשר יהיו לה גם השלכות לעניין שאלת אחריותו לתאונה נשוא התביעה דנן.

יש לציין, כי גרסתם של נהגת התובעת ונתבע 3 מקבלת חיזוקים מן האמור בעדותו של נתבע 1 אשר העיד, כי לאחר התאונה הטיחו בו שני הנהגים כאחד כי "עשה ברקסים" וכן העיד כי לא היה בטוח לאן היה עליו להמשיך לנסוע ועל כן התבונן בשלט ואז סטה מיידית ימינה.

על כן, אני מקבלת את גרסתם של נהג התובעת ונתבע 3 וקובעת כי נתבע 1 אכן בלם בפתאומיות וסטה ימינה כשהוא חוצה קו הפרדה לבן.

7. עדויותיהם של הנהגים היו שונות גם לעניין השאלה באיזה נתיבים נסעו נתבעים 1 ו- 3 טרם קרות התאונה: לעניין זה העיד נהג התובעת כי שני הנהגים נסעו בנתיב שמשמאלו וסטו במפתיע אל נתיבו בעוד שנתבעים 1 ו - 3 העידו כי נסעו בנתיב הימני, לפני התובע.