אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק תא"מ 35517-04-11

פסק-דין בתיק תא"מ 35517-04-11

תאריך פרסום : 27/12/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום רחובות
35517-04-11
13/12/2012
בפני השופט:
עיריה מרדכי

- נגד -
התובע:
גיל לוי
הנתבע:
1. בצלאל סבג (מודיע צד ג')
2. שלום דובר ליבנהרץ (צד ג')

פסק-דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי פח, אשר נגרמו לאופנוע של התובע וכן לפיצוי בגין נזקים נלווים ועוגמת נפש, הכל בגין תאונה שאירעה ביום 25/3/10 בסביבות שעה 23:30, אשר במסגרתה, ניזוק האופנוע של התובע.

באותו מועד, הנתבע 1 נהג ברכב שבבעלות מעבידו, הנתבע 2, עת הנתבע 2 הסכים להעמיד את הרכב לרשותו, על מנת לנסוע לביתו.

הרכב היה מבוטח על ידי הנתבע 2 בביטוח חובה, וכן בביטוח מקיף וצד ג', אולם ביטוח המקיף וצד ג' היו תקפים לגבי נהגים מעל לגיל 24, ועל כן הביטוח צד ג אינו בתוקף באשר לתאונה נשוא התביעה, ככל שהנתבע 1 היה צעיר מהגיל המינימאלי לתחולת הפוליסה. האופנוע של התובע לא היה מבוטח בביטוח מקיף.

במועד הדיון, ביום 3/12/12, הופיעו הצדדים והסכימו על שמיעת ההוכחות וכי חוות הדעת של שמאי הצדדים תוגשנה ללא חקירות, כאשר כל אחד מהצדדים שומר על טענותיו לעניין משקלם.

בכל הקשור לתביעה שבין התובע לנתבע 1, אין מחלוקת שהנתבע 1 הועמד לדין בתיק תעבורה    8642-01-11, וביום 8/11/12, הוא הורשע על פי הודאתו, בעבירות של אי מתן זכות קדימה, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק. במסגרת עסקת טיעון, הוטלו עליו עונשים מוסכמים . הנתבע 1 חולק על גובה הנזק הנטען, וכן טוען כי מבלי לגרוע באחריותו לתאונה (המוכחת אף מכח ההרשעה הנ"ל), יש להטיל על התובע אשם תורם, ככל שהיה בידי התובע, לו היה נוהג יותר בזהירות, כדי למנוע את המפגש בין הרכב שבו נהג הנתבע 1 לבין האופנוע וכדי למנוע את הנזקים. כן, לטענתו, התובע נסע במהירות מופרזת באופנועו, דבר שצמצם את יכולתו להגיב כיאות ואף תרם לעוצמת המכה והגדלת הנזק.

בכל הקשור ליחסים בין התובע  והנתבעים ובין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, הוסכם בתחילת הדיון, כי ככל שבית המשפט ימצא להטיל אחריות על הנתבע 2 מכח ההודעת צד ג' כנגדו (מטעם הנתבע 1), הרי שהחלוקה בפסק הדין תתבצע כחלוקה שבין הנתבעים, כלפי התובע.

מקובלת עלי טענת הנתבע 2, כי ככל שאין מחלוקת שהנתבע 1 היה בעל רישיון נהיגה ורשאי על פי דין לנהוג ברכב, וככל שאין מחלוקת שלא היה כל פגם מכני ברכב שגרם לתאונה, הרי שטענת התובע לעילה נזיקית ישירה כנגד הנתבע 2, לא הוכחה. מאידך, יש עדיין להכריע בטענת הנתבע 1 ,כי היה על הנתבע 2, בתור מעבידו, להודיע לו מפורשות שאין כיסוי ביטוחי (מקיף וצד ג'), לנהגים מתחת לגיל 24, ואף המעביד התנהג בצורה מטעה, שעה שהנתבע 1 ראה כי עובדים רבים אחרים נוהגים ברכב מטעם המעביד, כולל כאלה שטרם מלאו להם 24.

לאחר ששמעתי ושקלתי את העדויות והראיות ואת טענות התובע והנתבע 1, הנני סבורה שעל אף העובדה שהנתבע 1 נושא בחלק הארי והעיקרי של האחריות לתאונה, יש לקבל את טענת האשם התורם, במידה מסויימת. אין ספק שהנתבע 1 היה מחויב במתן זכות קדימה, בעת שהתחיל לגלוש לאחר תמרור העצור לתחום הצומת. מאידך, צוין לא אחת כי "זכות קדימה" הינה זכות שמקבלים אך לא זכות "שנוטלים". התאונה אירעה לאחר שהתובע חצה כמעט את כל הצומת אליו נכנס רכוב על האופנוע שלו. על רוחבו של הכביש ניתן ללמוד מהתמונות שצורפו לכתב ההגנה של הנתבע 1, אשר צולמו על ידו , לטענתו, מיד לאחר קרות התאונה. אין לשלול את טענתו של הנתבע 1, כי ייתכן והיה בידי התובע לעקוף את רכב הנתבע 1, תוך כדי מניעת המפגש ו/או תוך כדי יצירת מפגש פחות עוצמתי, לו היה התובע נוסע לאט יותר ובזהירות היתר, המוטלת גם עליו, בשעה שנכנס לתחום הצומת. איני סבורה שיש להחמיר יתר על המידה עם התובע בנידון, אולם בהתחשב בעובדה שיש להטיל עליו אשם תורם, הרי שיישא ב- 25% מהנזק שייקבע.

באשר למערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, גם כאן הנני סבורה שהנתבע 1 נושא באחריות העיקרית ועליו לשאת בנזקים. אין מחלוקת שהרכב של המעביד לא היה רכב שהיה בשימושו הקבוע של הנתבע 1, אלא רכב עבודה, אשר הנהגים העיקריים שנהגו בו היו אחרים. הנתבע 1 בעצמו אישר שלעיתים רחוקות הוא ביקש את הרכב והותר לו לנהוג בו, אולם הדבר נעשה על מנת להיטיב עמו ולא כנסיעה שגרתית במסגרת עבודתו. הדין והפסיקה מטילים את האחריות לבדיקת כיסוי ביטוחי על הנהג הבוחר לנהוג ברכב. ניתן להתרשם מעדותו של הנתבע 1 שהוא כשל באחריות זו, ובחר לבקש את הרכב ולקבלו מבלי לשאול דבר אודות הכיסוי הביטוחי. יתרה מכך, אין הוראות הדין מחייבות כיסוי ביטוחי מקיף וצד ג' לכל נהג והמעביד קיים את הוראות הדין, שעה שדאג שהכיסוי הביטוחי לרכב, (ביטוח החובה), כלל כל נהג, כולל הנתבע 1,  בשעה שהוא קיבל את הרכב כטובה, לשימושו.

על אף האמור, לאור יחסי העבודה החלים בין מעביד לעובד, הנני סבורה שגם בשעה שהנתבע 2 הסכים למסור את רכבו לשימוש הנתבע 1, היה ראוי, במסגרת מערכת היחסים שבין הנתבעים, שהמעביד (בעל הרכב) ידאג להבהיר לעובד, מפורשות, כי אמנם הינו מסכים למסור לו את הרכב לשימושו, אולם בעת נהיגתו ברכב, אינו מבוטח באחריות צד ג' ובביטוח מקיף וכל נזק שייגרם על ידו, יהיה עליו לשאת בו.  סיכון שכזה הינו שונה בתכלית , לדוגמה, מנטילת סיכון של נשיאה בעלות של השתתפות עצמית מוגדרת , באם יידרש לכך. מסירת מידע שכזה היה מאפשר לנתבע 1, כפי שנטען על ידו, לקבל החלטה שקולה יותר, באם הינו אכן מעוניין לקבל את הרכב לשימושו וליטול את הסיכון, אם לאו. לטענת הנתבע 1, דהיום (ולאחר מעשה), אילו המעביד היה מודיע לו בעת מסירת הרכב לידו שאין ביטוח צד ג'/מקיף בזמן נהיגתו, הוא היה מוותר על קבלת הרכב לשימושו. כן, לטענתו, המעביד לא רק שלא מסר פרטים אלה, אלא נתן לכל העובדים לנהוג ברכב, כולל עובדים מתחת לגיל 24, מבלי לציין דבר, ולאור התנהגות זו ,הוא לא חקר ודרש בעניין.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בנושא זה, הנני סבורה שיש לחייב את הנתבע 1 ב-75% מסכום הנזק שייפסק (לאחר הפחתת האשם התורם) ואת הנתבע 1 ביתרתו (25%) 

באשר לגובה הנזק, מונחות בפניי טענות התובע, תמונות שצורפו וחוות דעת שמאי הצדדים. עיקר המחלוקת בין השמאים נוגעת למחיר השוק שכל אחד מהם קבע לחלקי חילוף משומשים, ובמידה פעוטה יותר, לשווי שיש לקבוע לעלות העבודות שפורטו. שמאי הנתבע 1 לא התייחס לצמיג החליפי ולא מצאתי סיבה מוצדקת לכך. השמאים לא חלקו על הוצאות גרירה ושכר טרחת השמאי, וכן התובע עותר לפיצוי נוסף בגין ביגוד שנהרס (קסדה, מעיל וכפפות).

לאור כל האמור, ולאחר עיון במסמכים ובטענות, הנני מעמידה את הנזקים של התובע כדלקמן:

א.   פיצוי בגין נזקי תיקון האופנוע (כולל מע"מ) - 18,500 ש"ח.

ב.   פיצוי בגין שכר טרחת שמאי, גרירה וביגוד - 2,750 ש"ח.

ג.    הוצאות נלוות בגין אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד - 2,750 ש"ח.

סך כל הסכומים דלעיל, מגיעים לכדי סך של 24,000 ש"ח.

מאחר ומצאתי להטיל על התובע אחריות ל- 25%  מהנזק בגין אשם תורם, סך הפיצוי המגיע לתובע עומד על סך של 18,000 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ