פסק-דין בתיק תא"מ 35497-12-12

בפניי בקשה מטעם הנתבעים להורות על סגירת תיק זה וכן לקבוע כי התובעת זכאית לשכ"ט עו"ד בשיעור מופחת של 431 ש"ח בלבד, בנסיבות בהן מצאו הנתבעים לסלק את מלוא סכום התביעה והוצאותיה מחוץ לכותלי ביהמ"ש (לאחר הגשת התביעה).

עיינתי בבקשה, בתגובת התובעת לבקשה, וכמובן במסמכי התביעה.

אין להכחיש, כי העיסוק בשאלת שיעור שכ"ט עו"ד אותו על חברת ביטוח מכובדת אחת לשלם לחברת ביטוח מכובדת אחרת מעורר אי נוחות. חברות ביטוח הינן "שחקניות חוזרות" בזירה המשפטית-ביטוחית, ומצופה מהן, בהיותן משופעות ביועצים ובמומחים, להגיע להסדרים מוסכמים ללא צורך בהכרעות שיפוטיות לפחות בנושאים טריוויאליים כאלה של שיעור שכ"ט עו"ד בעת סילוק תביעה, שכמוה, מן הסתם, מסלקות חברות הביטוח במספרים גדולים ומדי יום. אך משהניחו בעלי הדין את הנושא על שולחני, אכריע בו.

הנתבעים טוענים, כי מאחר שהם מצאו את תביעת התובעת מוצדקת וסילקו אותה (לאחר הגשת התביעה) אין לחייבם במלוא שיעור שכ"ט עו"ד המינימאלי המומלץ המקובל, אלא רק בחלקו, וזאת משום שבסילוק התביעה כאמור חסכו הנתבעים התדיינות בביהמ"ש. אין בידי לקבל טענה זו.

יש להבהיר מיד, כי אין בפי הנתבעים כל טענה כנגד התובעת, כי זו נחפזה להגיש התביעה או כי לא הייתה הצדקה כלשהי להגשת התביעה. למעשה, הנתבעים מודים בפה מלא כי התביעה כן הייתה מוצדקת וכי בכך שהנתבעת 2 שילמה לתובעת בעבר רק חלק מסכום דרישת השיבוב שהתובעת הגישה לה, נאלצה התובעת להגיש תביעה משפטית זו, על יתרת סכום הדרישה שהנתבעת 2 לא שילמה לה בטרם הגשת התביעה המשפטית. בנסיבות כאלו, מצופה היה מהנתבעים לפרט אודות הנסיבות שהביאו לכך שהתובעת נאלצה להגיש את התביעה המשפטית. לדברי התובעת בתגובתה, הנתבעת 2 בחרה באופן מודע ומכוון שלא לסלק בעבר את מלוא סכום דרישת השיבוב, ובהקשר זה צורף מכתב מיום 8.2.12 ששלחה הנתבעת 2 לתובעת ובו הצגת עמדת הנתבעת 2 שלפיה הופחת סכום דרישת השיבוב כאמור. דרך אגב, שני הצדדים לא התייחסו לכך בבקשה ובתגובה, אך לפי נספחי כתב התביעה, ביום 4.1.12 ניתן פס"ד במסגרת תביעה קשורה קודמת (תא"מ (שלום ת"א) 12961-01-11), שבו הוטלה האחריות המלאה והבלעדית לתאונה מושא התביעה שבנדון על נהג רכב הנתבעים, כך, שכנראה, כאשר רשמה הנתבעת 2 במכתבה הנ"ל מיום 8.2.12 שהיא מפחיתה 15 אחוז "בהתאם לפס"ד", כוונתה הייתה לפסה"ד הנ"ל וכנראה שבכך טעתה. אך מאחר שהצדדים לא התייחסו לעניין זה, מדובר בהשערה בלבד.

עניין לנו אפוא במקרה טהור בו התובעת הגישה תביעה משפטית מוצדקת לחלוטין, שהוגשה בשל סירובה של הנתבעת 2 לשלם לתובעת את מלוא סכום דרישת השיבוב הנכון. האם בנסיבות כאלו ראוי שהנתבעת 2 תשלם שיעור מופחת של שכ"ט עו"ד? תשובתי על כך שלילית.

דווקא השיקול המערכתי אותו מדגישים הנתבעים בבקשתם, בדבר עידוד ותמרוץ בעלי דין ליישב תביעות מחוץ לכתלי ביהמ"ש, פועל לטעמי כנגד הנתבעים, בנסיבות המקרה הזה. אני בהחלט מקבל ומסכים כי ראוי לעודד ולתמרץ בעלי דין, ודאי בעלי דין שהינם שחקנים חוזרים דוגמת שתי חברות הביטוח הנכבדות שבפניי, לסלק תביעות מחוץ לכתלי ביהמ"ש ולא להטריח, לא האחת את השנייה ולא את מערכת ביהמ"ש העמוסה לעייפה. אולם, דווקא בשל כך, ראוי שהנתבעת 2 תישא במלוא העלות אותה גרמה לתובעת בשל כך שאילצה אותה להגיש תביעה משפטית (מיותרת לחלוטין, מתברר) ושאילצה את ביהמ"ש לטפל באותה תביעה מיותרת. רק אם תדע הנתבעת 2, וידעו כל יתר חברות הביטוח, שבכך שבהתנהלותה היא גורמת להגשת תביעה משפטית מיותרת היא מביאה על עצמה הוצאות משפטיות ממשיות, רק אז, כך יש לקוות, יהיה לנתבעת 2 (ולכל חברות הביטוח) תמריץ הולם למנוע את המקרה הבא שבו תוגש תביעה משפטית מיותרת כזו ותמריץ הולם לסלק את דרישת השיבוב מחוץ לכתלי ביהמ"ש. כבר נקבע כי חברת ביטוח הינה "סוכנת חברתית", וככזאת ראוי לקדם, במיוחד דרכה, אינטרס ציבורי חשוב של הקטנת העומס המוטל על מערכת ביהמ"ש, הקטנה שתושג כאשר חברות ביטוח יעשו כל שניתן כדי לשלם מלוא הדרוש ללא צורך בתביעה משפטית.

מעבר לדבריי למעלה, סבורני שאין לפסוק בהליך משפטי לבעל דין מיוצג שכ"ט עו"ד בשיעור הנופל מן השיעור המינימאלי המומלץ הנקוב בכללי לשכת עוה"ד. מדובר בשיעור שאינו גבוה, וראוי לטעמי לפצות בעל דין ששכר שירותיו של עו"ד כדי להגיש תביעה משפטית בשיעור מינימאלי זה. לא מצאתי בתקנות ובדברי הנתבעים אסמכתא לסברתם לפיה ראוי ומקובל לפסוק שיעור נמוך מכך, יהיה אשר יהיה היקף הפעילות המשפטית בתיק, וודאי ידוע לנתבעת 2, כשחקרן חוזר וקבוע כאמור במגרש המשפטי-ביטוחי, כי ישנם תיקים הכרוכים בפעילות רבה וישנם כאלה המצריכים פעילות מצומצמת. דווקא משום כך נקבע לדעתי כלל אחיד, שיש בו משום ממוצע של תמורה עבור פעילות בכל התיקים.

לסיכום

משהנתבעת 2 שילמה כבר לתובעת את מלוא הסכומים הרלוונטיים (בכפוף למחלוקת בשאלת שיעור שכ"ט עו"ד מכיע), יש לקבל הבקשה לסגור התיק, ואני מורה על סגירת התיק.

בגין רכיב שכ"ט עו"ד לגבי התביעה המשפטית תשלם הנתבעת 2 לתובעת, מעבר לסך הנ"ל של 431 ש"ח שכבר שולם על-ידיה, סך נוסף של 459 ש"ח לפי החישוב הבא: הסך של 890 ש"ח (השיעור המינמאלי בכללים, כולל מע"מ, לפי תקנה 512(ג) לתקסד"א) בניכוי 431 ש"ח.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 500 ש"ח כהוצאות בגין הליך זה שלגביו נדרשתי בפס"ד זה.

המזכירות תסגור את התיק ותשלח את פסה"ד לשני הצדדים.

ניתן היום,  י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.