תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
3137-10-09
23/12/2012
|
בפני השופט:
אילן דפדי
|
| - נגד - |
התובע:
ניצן גולדשטיין
עו"ד עידו רביד
|
הנתבע:
לאוניד זלצברג
עו"ד עמוס מימון
|
| פסק-דין |
1. לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.
2. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת פליגלמן ביום 14.6.2011 נרשם מפי הנתבע כדלקמן:
"אינני כופר באחריות לתאונה. אכן פגעתי מאחור ברכב התובעת. אולם טענתי הינה כי הנזק שנמצא ותועד בדו"ח השמאי לא נגרם בתאונה זו, אלא מקורו בתאונה קודמת שהייתה לרכב בחלקו האחורי. בנסיבות אלה אינני מבקש לחקור את התובעת לעניין שאלת האחריות. אני אבקש כי השמאי יוזמן לדיון שיקבע".
3. בדיון שהתקיים ביום 13.12.2012 נחקר השמאי מר איתן יקיר אשר בדק את הרכב. ב"כ הנתבע טען כי מאחר שהשמאי מר עזרא חן, אשר חתם על חוות הדעת לא בדק את הרכב, הרי שמדובר בחוות דעת שקרית שיש להוציאה מהתיק ולפיכך דין התביעה להידחות אך ורק בשל כך. לדבריו מאחר שמר איתן יקיר אשר בדק את הרכב, לא חתם על האזהרה העצמית, הרי שמעמדו הוא של עד רגיל ואין להסתמך על עדותו בעניין הנזק.
4. בנוסף הוא טען כי מאחר שהרכב לא הוכנס מידית למוסך אלא רק לאחר כשלושה שבועות, הרי ייתכן ובמהלך התקופה נגרמו לרכב נזקים נוספים, שאינם קשורים לאירוע נושא התביעה. לאור כל האמור ומאחר שלשיטתו חוות הדעת, הינה פסולה, הרי שבית המשפט נדרש לפסוק את גובה הנזק בהתאם לשיקול דעתו על פי אומדנה.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר המצוי בתיק בית המשפט וכן לאחר ששמעתי את עדותו של השמאי שבדק את הרכב ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.
6. איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבע כי מאחר שמר עזרא חן, אשר אליו יוחסה האזהרה העצמית, לא בדק את הרכב, הרי שמדובר בחוות דעת שקרית.
7. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"ם - 1980 קובע בסעיף 10(ב) כדלקמן:
"שמאי לא ייתן חוות דעת על רכב אלא על סמך בדיקתו או לאחר שפיקח על מתמחה שנתן אותה; חתימה של השמאי על חוות דעת תחייב אותו". במילים אחרות, השמאי אשר חתם על חוות הדעת אינו חייב לערוך בדיקה פיזית של הרכב בעצמו והוא רשאי להסתמך על בדיקתו של מתמחה עליו הוא פיקח.
8. במקרה דנן, העיד מר יקיר כי הוא זה אשר בדק פיזית את הרכב. לדבריו הוא בעל רישיון לשמש כשמאי והנו עובד שכיר של מר עזרא חן. מר יקיר חתם על דו"ח השמאי בסוף הדו"ח בסמוך לחתימתו של מר עזרא חן תחת הכותרת "שמאי בודק".
9. בסוף הדיון, ולאור טענת ב"כ הנתבע, נתנה לנתבע אפשרות לקיים דיון נוסף, אליו יוזמן מר עזרא חן אולם הוא ויתר על כך. זאת לאחר שב"כ התובעת הבהיר כי מר חן לא בדק פיזית את הרכב. כאמור מר חן רשאי היה ליתן את חוות הדעת בהסתמך על בדיקה של מתמחה ולפיכך מקל וחומר ברור שהוא יכול לעשות כן במקרה דנן, בו הבודק הנו שמאי בעל רישיון. בהעדר חקירה של מר חן, הרי שיש להניח שהוא קיים את רמת הפיקוח הנדרשת טרם חתם על חוות הדעת.
10. זאת ועוד, בתחילת עדותו השמאי הבודק הוזהר כדין והוא נחקר על העבודה והבדיקה שביצע בעצמו ואשר לגביהן יש לו ידיעה אישית.
11. לאור כל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להוצאתה של חוות הדעת מהתיק או כי אין מקום להסתמך על עדותו של השמאי הבודק.
12. השמאי הבודק העיד כי הוא בדק את הרכב 3 פעמים. הפעם הראשונה הייתה בסמוך למשרד ופעמיים נוספות במוסך בו בוצע התיקון. לדבריו הוא ליווה את התיקון והוא ראה את הרכב במהלכו ובסיומו. הוא אף הסביר שהוא אשר צילם את הרכב בשלביו השונים של התיקון.
13. מר יקיר נשאל שאלות רבות על ידי ב"כ הנתבע וענה עליהן בבהירות וברהיטות. הוא הסביר בעדותו את הנזקים שנגרמו ואף הצביע עליהם בתמונות. הוא גם הסביר לגבי הנזקים הפנימיים, אשר נגרמו לרכב ואשר אותם היה ניתן לראות לאחר פירוק הפגוש.
14. ככלל עדותו של השמאי הבודק הותירה עלי רושם חיובי ביותר. שוכנעתי מעדותו, כי הבדיקה שערך הייתה מקצועית ויסודית וכי חוות הדעת שיקפה את הנזקים אשר היו ברכב נושא התביעה. מעדותו עלה כי הוא זיהה ברכב נזק קודם אותו הוא לא כלל בחוות הדעת וכי הוא לקח בחשבון נזק קודם זה בעת שהוא העריך את סכום ירידת הערך. (ראו פרוטוקול הדיון עמודים 8-11 ובמיוחד עמוד 9 שורות 4-20).
15. איני מקבל את טענת הנתבע כי ייתכן ובמהלך התקופה של שלושת השבועות נגרמו נזקים נוספים. מדובר בטענה בעלמא אשר לא הייתה לה כל תמיכה. יש לציין שהתובעת נכחה באולם במהלך הדיון. זו נתנה תצהיר בתמיכה לכתב התביעה. מאחר שהיא לא נחקרה הרי שתצהירה לא נסתר.
16. לכתב התביעה צורפו חשבון עסקה וקבלה על תשלום שכר טרחת שמאי בסך של 800 ש"ח שהופנו אל התובעת. סכום הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של 7,435 ש"ח זהה לסכומי החשבוניות שהונפקו על ידי המוסך ואשר הופנו אל התובעת.
17. בהתאם לחוות דעת השמאי, לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 1.5% מסך של 23,220 ש"ח, קרי סך של 348 ש"ח.
18. הנתבע לא צירף חוות דעת נגדית, אשר ממנה ניתן היה ללמוד כי נפל פגם כלשהו בקביעת גובה הנזק בהתאם לחוות הדעת השמאי מטעם התובעת.