פסק-דין בתיק תא"מ 24872-11-10

עובדות ברקע

1.      לפני תביעה בסדר דין מהיר שהוגשה על ידי התובעת, חברה למתן שירותי ניקיון ושמירה, כנגד הנתבעת חברה המספקת שירותי תקשורת.

2.      אין חולק בין הצדדים כי ביום 4.1.2010 התקשרו הצדדים בהסכם במסגרתו רכשה התובעת 6 מכשירים סלולאריים "דור 3". בנוסף על פי ההסכם אמורה הייתה התובעת לקבל מחשב נייד, ללא תוספת תשלום, מסוג HP דגם DV-3.

3.      התביעה עוסקת בשני ראשים: הראשון, אי אספקת מחשב נייד מהדגם הספציפי עליו הוסכם בהסכם. השני, אובדן מידע וזכרונות של מכשיר סלולארי שנמסר לתיקון ע"י מנהל התובעת, מכשיר אשר היה בשימושו האישי.

4.      בגין כל אלה נתבע סכום של 26,458 ש"ח המורכב, מעלות המחשב כפי שהוערך על ידי הנתבעת עצמה, נזק בגין אובדן מידע יקר ממכשיר הטלפון ועוגמת נפש.

5.      אין מחלוקת בין הצדדים כי המחשב מהדגם הספציפי לא סופק וכי מכשיר הטלפון אכן נמסר למנהל התובעת לאחר התיקון כשהוא "מפורמט" וכל המידע שאוחסן בו מחוק. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וגובה הנזק כפי שיפורט בהמשך.

דיון והכרעה

אי אספקת המחשב

6.      החיוב אשר מחייב את הנתבעת לספק את המחשב מהדגם הספציפי עליו הוסכם הינו חיוב תוצאה. כל קיום אשר אינו מסיג את התוצאה עליה הוסכם מהווה הפרה של החוזה. לכן במקרה הניצב לפני הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים.

7.      טענת הנתבעת לפיה "המלאי אזל" אינה מהווה במקרה זה הגנה. טענה זו לא עוגנה במסגרת ההסכמות בחוזה ולא ניתן במסגרת החוזה פטור לנתבעת במקרה והמלא אוזל. הסתמכות הנתבעת לא על הפרסום שנעשה טרם כריתת החוזה שם נכתב "עד גמר המלאי" אינו מושיע אותה שכן תנאי זה אינו במסגרת החוזית עליה הוסכם. יתרה מכך, התנאי שהופיע שם לא הא לתת הגנה מפני המקרה הניצב לפני אלא מפני מקרים בהם הנתבעת נמנעת מלכרות חוזה עקב אזילת המלאי. לאחר חתימת החוזה חייבת הנתבעת לספק את המחשב מהדגם הספציפי.

8.      יחד עם זאת, יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובעת הפרה את חובתה להקטין את הנזק.

9.      בעקבות אי אספקת המחשב התנהלה התכתבות ענפה בים הצדדים במסגרה הציעה הנתבעת לתובעת לספק מחשב נייד מדגם אחר ונחות DV-2 כאשר הנתבעת התחייבה עוד לשפות את התובעת על הפרשי העלות בין שני המחשבים בסך של כ-  1000 ש"ח. לחלופין הציעה הנתבעת לספק לתובעת דגם אחר מסוג DV-6 שלטענתה הינו דגם טוב יותר מהדגם עליו הוסכם. לשתי הצעות אלו סירבה התובעת ועמדה על כך שאו שיסופק הדגם המוסכם או שישולם עלותו.

10.  סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל"א - 1970 קובע:

" אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין."

11.  האם התובעת הפרה במקרה זה את הנטל המוטל עילה להקטין את נזקה? לדעתי התשובה לכך היא בחיוב. לתובע הוצע מחשב נייד אחר: הראשון נחות מבחינת הביצועים אך הוצע לצידו הפרש העליות והשני טוב יותר מבחינת הביצועים. התובעת מסיבות השמורות עימה סירבה להצעות אלו מבלי לתת טעם ענייני אחד מדוע היא מסרבת ולא פירטה מדוע לטענתה הדגם הטוב יותר אינו כזה. לא הוברר עוד מדוע המחשבים הניידים האלטרנטיביים אינם עונים על צרכיה. לכן הימנעות מהיענות להצעה הייתה בלתי סבירה לטעמי והתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להקטין את נזקיה.

12.  יתרה מכך, קבלת הצעות הנתבעת לא הייתה כרוכה מצד התובעת במאמץ או הוצאות הוצאות כלשהן ולכן לא ניתן לקבוע כי ההצעות היו  בלתי סבירות.

13.  בע"א 252/86  יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מה(4) 045 נפסק כי הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, את כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין. ההפניה ל"אדם הסביר" אינה אלא דיבור מטאפורי. סבירות אינה מושג פיסי או מטאפיסי, אלא מושג נורמאטיבי, שמשמעו שקילת כל השיקולים הרלוואנטיים ומתן משקל ראוי לשיקולים אלה. הסבירות אינה עניין פרסונאלי, היא עניין מהותי. לא סבירותו של מקבל ההחלטה עושה את החלטתו לסבירה, אלא סבירותה של ההחלטה עושה את המקבל אותה לאדם סביר. סבירותה של החלטה נקבעת על-פי המשקל הפנימי הראוי שניתן לגורמים העיקריים המעצבים אותה.

14.  על הנתבעת היה להוכיח כי בפני התובעת הייתה האפשרות המסחרית להקטין את נזקה (ראה: ע"א  4606/90‏‎ ‎ איטה מוברמן ‎ ‎ נ' תל מר בע"מ, פ''ד מו(5) 353). במקרה זה הועמד בפני התובעת אפשרויות מסחריות אלטרנטיביות ללא שיהיה צורך מצידה להוציא כספים נוספים או לעמוד במעמסה כלכלית בלתי סבירה. לכך היא סירבה.