1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך של 9,254 ש"ח אשר הוגשה בעטיה של תאונת דרכים מיום 28/7/10 (להלן: "התאונה").
2. במועד התאונה הייתה התובעת הבעלים של רכב מס' רישוי 36-345-70 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע היה במועד אירוע התאונה הנהג ברכב מס' רישוי 44-115-06 (להלן: "רכב הנתבע").
3. על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה נסע רכב התובעת בכביש הראשי בסכנין, לפתע יצא מחניה מצידו השמאלי של הכביש רכב הנתבע ובמהלך ניסיון להשתלב בנתיב נסיעת רכב התובעת פגע רכב הנתבע בצידו השמאלי קדמי של רכב התובעת.
4. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות בלבד כאשר הנתבע לא העלה כל טענה או הסתייגות מגובה הנזק הנתבע. אוסיף כי התובעת צירפה חוות דעת מטעמה כאשר הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי ולא חלק על גובה הנזק.
5. מטעם הצדדים נשמעה עדותו של הנהג ברכב התובעת, מר מחמוד יאסין, ומטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וכן מר מוחמד זבידאת.
6. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל במלואה.
7. אקדים ואציין כי אשת הנתבע, אשר רכב הנתבע רשום על שמה, הגישה תביעה קטנה במסגרת ת"ק 1263-11-10 לביהמ"ש בתביעות קטנות בחיפה. התביעה נדונה בפני כב' השופטת עדוי ולאחר ששמעה את אותם עדים שנשמעו בפניי המליצה לתובעת שם לחזור בה מהתביעה ובהסכמה התביעה נדחתה.
8. עדותו של עד התביעה עשתה עליי רושם אמין ביותר ואני מקבלה כנכונה ללא סייג. עד זה חזר על האמור בכתב התביעה, בעדותו לא התגלעו סתירות או פרכות כלשהן היורדות לשורש העדות.
9. מאידך, עדויות עדי ההגנה השתנו חדשות לבקרים. עדים אלה מסרו בהזדמנויות שונות גרסאות שונות. בתביעה הקטנה שהוגשה נטען כי עת שהיה רכב הנתבע נוסע בכביש הראשי בסכנין הוא הופתע מרכב התובעת, אשר עקף מצד ימין רכב אחר שנסע לפניו, והמשיך וניסה לעקוף את רכב התובעת מצד ימין ופגע בו מאחורה מצד ימין. עד ההגנה מטעמו מסר את אותה גרסה במסגרת התביעה הקטנה.
10. לפניי שינו עדי ההגנה את גרסתם וכעת טענו שהתאונה ארעה עת נסעו בכביש הראשי בסכנין, הגיעו לככר, פנו שמאלה על מנת לעשות פרסה בככר ולחזור על עקבותיהם כאשר רכב התובעת הגיח מימינם ופגע בהם מאחור. במסגרת התביעה הקטנה לא היה כלל אזכור של ככר. בנוסף עדי ההגנה לפניי, ובניגוד לעדותם בתביעה הקטנה, מסרו לפתע כי היה נתיב אחד לכל כיוון בעוד שבמסגרת התביעה הקטנה מסרו שהיו שני נתיבי נסיעה לכל כיוון.
11. יתרה מכך, נדף מעדותו של עד ההגנה 2 חשש לתיאום גרסאות עם הנתבע. להזכיר שני עדים אלה העידו בישיבות שונות. כך לדוגמא במסגרת התביעה הקטנה העיד הנתבע כי נסע על מנת לתדלק את רכבו ולאחר שתדלק עשה את פעמיו לביתו. לפניי העיד הנתבע כי היה בכוונתו לנסוע לחנות לצורך רכישת מטען לטלפון הנייד. והנה, עד הגנה 2 אישר את הגרסה בהתאם למה שהעיד הנתבע בישיבה האחרונה. ברי כי אישור גרסה זה נעשה לאחר תיאום גרסאות.
12. עד הגנה 2 נשאל האם שוחח עם הנתבע בטרם הדיון של היום. בהתחלה אמר שלא שוחח עמו כלל ולאחר מכן אמר ששוחח איתו טלפונית, אך הנתבע מסר לו רק על מועד הדיון ולאחר מכן נשאל אם לא הביע תמיהה על זה שהוא הוזמן פעם נוספת באותו עניין והשיב כי כן שוחח עם הנתבע ושאל מדוע הוא מוזמן פעם שנייה. בנקודות אלה עדותו של עד זה אף התאפיינה בהיסוס רב והוא חשב הרבה על תשובותיו בטרם נתן אותן ועל כן אינני נותן אמון בו כלל ולטעמי מדובר בעד מגויס אשר כל מטרתו היא לסייע לנתבע.
13. הנזקים שהופיעו בשני הרכבים אינם תואמים את גרסת עד הגנה 2, שכן עד זה העיד לפניי שהתאונה ארעה עת הספיקו לעשות סיבוב בככר ופניהם כבר הייתה לכיוון כפר עראבה ממנו הגיעו מלכתחילה. על כן הייתי מצפה כי הנזקים ברכב הנתבע יהיו מאחור ולא בדלת ימנית אחורית. בשים לב לכך, הסיפור עם הככר נולד לראשונה לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית כאשר לא היה לו זכר בתביעה הקודמת. אציין עוד, כי בכתב ההגנה לא מופיעה המילה ככר כלל, אלא נטען שיציאת רכב הנתבע הייתה מצומת תנועה ולא מחניה.
14. תיאום נוסף שנמצא בין עדי ההגנה הוא בכך שבתביעה הקטנה מסרו כי היו שני נתיבי נסיעה לכל כיוון ואף הנתבע מסר שם כי היו שני נתיבים בכל צד, כלומר ארבעה בסך הכל. לפניי שני עדי ההגנה מסרו כי קיים נתיב נסיעה אחד בכל צד.
15. בשים לב לכל האמור לעיל אני קובע כי התאונה ארעה כמתואר בכתב התביעה ועל ידי עד התביעה ואני דוחה את גרסת הנתבע לאופן אירוע התאונה. ברי כי בנסיבות אלה האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבע באופן בלעדי.
16. בשים לב לכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 9,254 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/7/10 ועד התשלום המלא בפועל.
17. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ש"ח.
18.
מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.