1. התובעת, אסתר שפירא, הגישה תביעה בשם א.ש. תיווך ושיווק על סך 70,047 ש"ח נגד הנתבע, אברהם גת. על פי האמור בכתב התביעה, התובעת הינה מתווכת בעלת רישיון לתיווך במקרקעין . נטען שהנתבע פנה אליה בבקשה לאתר עבור בנו נחלה בכפר ביאליק. הבן הינו רווק ואיש צבא קבע. נטען שהתובעת הציעה לנתבע מספר נכסים וביום 1.3.10 חתם על התחייבות לתשלום דמי תיווך. בכתב ההתחייבות צויינו מספר נכסים. ההתחייבות כללה תשלום דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ ממחיר רכישת הנכס.
2. נטען שבעת חתימת כתב ההתחייבות ביקש הנתבע שתינתן לו הנחה. התובעת השיבה שכאשר יגיעו לשלב התשלום "היא תבוא לקראתו" כאשר כוונתה היתה להנחה סמלית כמקובל בענף. נטען שעל בסיס דברים אלו ולבקשת הנתבע כתבה התובעת בתחתית כתב ההתחייבות את המלים "נתון למו"מ". נטען שהתובעת ליוותה את הנתבע ובנו לפגישות עם בעלי 3 נכסים שהופיעו בכתב ההתחייבות. אחד מהם היה נכס ברחוב מיכאל 33 בכפר ביאליק שהתאים לנתבע ולבנו. הנכס הוצע לנתבע ולבנו בסכום של 3,200,000 ש"ח. לאחר משא ומתן ומספר פגישות בין הצדדים ובנוכחות התובעת, הצליחה התובעת להביא את הצדדים להגיע להסכמה על מחיר בסך 3,000,000 ש"ח ונחתם זיכרון דברים. נטען עוד שמאחר והנכס הינו נחלה בכדי לרכוש אותה יש צורך להתקבל כחבר בכפר (הכוונה כנראה לאגודה). הבן הגיש בקשה להתקבל אולם נדחה היות והם אינם מקבלים רווקים. נטען שהתובעת ניגשה למזכירות הכפר ופעלה לטובת קבלת הבן כחבר. בסופו של עניין, אושר הבן כחבר בכפר. התובעת טענה ש"ללא התערבותה ויוזמתה לא היה מצליח הבן להתקבל כחבר". נטען שעל הנתבע לשלם לתובעת דמי תיווך בסך 70,047 ש"ח (2% מערך הרכישה בתוספת מע"מ). נטען שנכונותה של התובעת ליתן הנחה היתה יפה בשעתו, אולם אינה חלה מאחר ונאלצה להגיש את התובענה.
3. הצדדים הסכימו למתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים.
עמדות הצדדים בסיכומיהם
סיכומי התובעת
4. נטען שהנתבע אישר שהתובעת הציגה בפניו את שלושת הנכסים שהופיעו בהתחייבות כולל הנכס נשוא התביעה (סעיפים 9.2 ו- 9.3 לכתב ההגנה). נטען שאין ספק שהתובעת היוותה גורם יעיל בעיסקה ועמדה בכל תנאי חוק המתווכחים במקרקעין, התשנ"ו-1996 והינה זכאית לתשלום דמי תיווך.
5. ביחס להנחה טענה התובעת שהנחה מקובלת נעה בסביבות 10% - 16%, דהיינו הפחתת המע"מ. נטען שהנחה מעבר לכך אינה סבירה בהתחשב במאמצים שהושקעו על ידי התובעת. נטען עוד שתשלום 2% משווי העסקה מהווה דמי תיווך מקובלים אף בעסקאות גדולות יותר מזו נשוא התובענה.
6. נטען שגירסת הנתבע לאירועים והפרשנות שהוא מבקש לייחס למונח "נתון למשא ומתן" אינה הגיונית. נטען עוד שהוא סתר עצמו, מחד טען שהסכים לשלם 1% מסכום העסקה, דהיינו סך של 34,800 ש"ח ומאידך טען שהסכים לשלם סכום בן 4 ספרות בלבד. נטען שסכום העסקה מצביע כי מדובר על נכס יקר יחסית וכי הושקעה עבודה רבה מצד התובעת המצדיקה את קבלת סכום תביעתה במלואו.
עמדת הנתבע בסיכומיו
7. הנתבע הינו גמלאי בתי הזיקוק אשר טען שמעולם לא עסק בתחום הנדל"ן, המקרקעין או תיווך דירות ואינו מתמצא בתחומים הללו. נטען שגם בנו של הנתבע שרכש את הנכס אינו מתמצא בתחומים האמורים. מאידך, התובעת עוסקת בתיווך באופן מקצועי. הנתבע טען שהוא לא ביקש מעולם מהתובעת לאתר נכס עבור בנו. בסיכומים נטען שהנתבע בכלל התקשר למודעה שפורסמה בעתון מקומי שהציעה למכירה משק בכפר ביאליק (נטען גם בדיון שהתקיים). נטען שהתובעת התנהגה באופן חסר תום לב. נטען שכאשר הצדדים נפגשו ביום 1.3.10 בכפר ביאליק ובטרם הצגת נכסים, ביקשה התובעת מהנתבע לחתום על התחייבות לתשלום דמי תיווך והציגה טופס מודפס. הנתבע סבר שדרישת תשלום דמי תיווך בשיעור 2% מערך הנכס מופרזת. בהתאם, נטען שהוא פנה אליה ואמר לה שהוא מוכן לשלם סכום בן 4 ספרות בלבד. בנוסף, הנתבע טען שהבהיר כי העמלה שהוא אמור לשלם תלויה גם בעמלה שהמוכר ישלם. נטען שלאחר שהנתבע סרב לחתום על טופס הוא הוסיף שאינו מעוניין בשירותיה של התובעת, "עלה על אופניו איתם הגיע לפגישה והחל לנסוע לדרכו". נטען שהתובעת התרצתה והציעה הצעה חלופית שדמי התיווך יהיו זניחים בהשוואה לעסקה. נטען שכך הגיעו הצדדים לציון הנוסחה "נתון למשא ומתן". נטען שרק לאחר מכן התחוור לנתבע שהתובעת הערימה עליו. נטען עוד שבין המוכרת לבין הבן נערכה פגישה אחת בלבד, שם הסכימו ללא התערבות התובעת שסכום העסקה יעמוד על סך של 3 מליון ש"ח כאשר הדרישה המקורית עמדה על סך של 3.1 מליון ש"ח וכי לאחר משא ומתן קצר ביותר הסכימה המוכרת להפחית מהסכום. נטען עוד שהתובעת ניסתה לטרפד את העיסקה כאשר פנתה ואמרה למוכרת שיש לה קונים פוטנציאליים אחרים המציעים סכומים גבוהים יותר. נטען שהמוכרת שילמה לתובעת דמי תיווך בסך 32,000 ש"ח כולל מע"מ שהם 1% מהעסקה. נטען שאין בסיס לטענות הנתבעת בנוגע להפחתה המינורית של הפחתת המע"מ בלבד.
8. הנתבע הוסיף עוד טיעונים משפטיים לפיהם חוק המתווכים נועד להגן בעיקר על צרכני שירות התיווך ואיזכר את סעיף 9א. לחוק ותקנה 1 לתקנות שהותקנו על פיו, תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997.
9. הנתבע ביקש שהתובענה תידחה.
דיון
10. אין מחלוקת שנחתם הסכם תיווך (התחייבות שצורפה לכתב התביעה). בהתחייבות האמורה רשומים פרטי הנתבע וכי מדובר בהתחייבות עבור קניה. בנוסף, מצויינים שלושה נכסים בהתחייבות יחד עם מחירים מבוקשים כאשר המחיר המבוקש הרשום לצד הנכס נשוא התובענה הינו 3.2 מליון ש"ח. כמו כן סומן 2% כסכום המבוקש בגין התיווך. ההתחייבות נחתמה על ידי הנתבע.
11. לא מצאתי יסוד לטענות הנתבע שהתובעת לא היוותה גורם יעיל בעיסקה. מעבר לכך שאין מחלוקת שהיא הראתה לו את הנכס, איני מקבל את הטענה הסתומה שהובאה שהיתה לו ידיעה כלשהי לגבי הנכס טרם הפגישה עימה (שהרי אין הגיון בדבר כי הסכים לחתום על התחייבות שברור שמשמעותה הינה כספית על אף המחלוקת בין הצדדים). בנוסף, הנתבע לא השיב כלל לטענות התובעת שפעולותיה היו אלה שהביאו לקבלת בנו כחבר בכפר.
12. התובעת קיימה את חיובי החוק והתקנות ולא מצאתי בסיס לטענות שהיא הוליכה את הנתבע שולל באופן כזה או אחר. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנקודה אחת והיא משמעות המונח "נתון למו"מ" שנרשם בטופס. לעמדת התובעת מדובר במונח אשר מאחוריו הכוונה להעניק הנחה סמלית או הנחה קטנה, דהיינו עד גובה המע"מ. לעמדת הנתבע הכוונה היתה להעניק הנחה אמיתית ומשמעותית.
13. מסקנתי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הינה שהצדדים הגיעו להסכמה שיש לשלם דמי תיווך עבור הנכס, אולם לא הגיעו להסכמה בנוגע לשיעורם המדוייק וכי פרט זה יש להשלים בדיעבד. אין אני מקבל את טענת התובעת כי היה נהיר לשני הצדדים כי מדובר בהנחה סמלית שהרי ניתן היה לרשום זאת. מאידך, איני מקבל את טענת הנתבע שסוכם על דמי תיווך בשיעור של "4 ספרות בלבד", שהרי גם לעמדה זו אין רמז.
14. יוזכר כי שולמו דמי תיווך על ידי המוכרת בשיעור של 1% כולל מע"מ משווי העיסקה. במקרה זה נדרש להשלים את החסר בחוזה בין הצדדים. לטעמי, יש לקבוע את דמי התיווך בגובה של 1% כולל מע"מ משיעור העסקה, סכום זה נותן ביטוי לתפיסות המנוגדות של כל אחד מן הצדדים ויש בו כדי להשלים את החסר באופן סביר.
15. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 34,800ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע את הסך של 1,000 כשכ"ט עו"ד והחזר האגרה ששולמה באופן יחסי לסכום שנפסק.