לפני תביעה בסדר דין מהיר ותביעה שכנגד על רקע התקשרות להשכרת רכבים, כאשר לטענת התובעת הופרו התחייבויות הנתבעים שלכן יש לחייבם בתשלום הפיצויים המוסכמים אשר נקבעו בהסכם, בעוד לטענת הנתבעים דווקא התובעת חייבת בהשבת כספים שקבלה כמקדמה בעד עסקת השכרת רכבים שבוטלה.
מובהר כי פסק דין זה מתייחס נתבעים 1, 3 ו-4 ולא לנתבע 2, כנגדו כבר ניתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה.
תמצית העובדות
1. התובעת, אוטוגולד השכרת רכב (2000) בע"מ (להלן:
"אוטוגולד") הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, 2008 - 2009, עסקה בהשכרת רכבים בליסינג. הנתבעת 1, מטרוקאר 2006 בע"מ (להלן:
"מטרוקאר") הינה חברה פרטית אשר הפעילה מוסך ועסקה אף היא בהשכרת רכבים. הנתבע 2, אברהם בן חמו, הינה מנהלה של מטרוקאר; הנתבעת 3, ליטל בן חמו, הינה בתו של הנתבע 2 ובעלת מניותיה של מטרוקאר; והנתבע 3, אלעד בן חמו, הינו בנו של הנתבע 2.
2. ביום 18.12.07 נכרת הסכם בין אוטוגולד למטרוקאר אשר כותרתו "הסכם זכיינות" ואשר תכליתו הסדרת יחסי הצדדים בעסקה הכוללת השכרת רכבים על ידי אוטוגולד למטרוקאר בכדי שמטרוקאר תוכל להשכירם או למוכרם לצדדי ג' (הסכם הזכיינות מיום 18.12.07 יכונה להלן:
"ההסכם הראשון"). במסגרת ההסכם הראשון, בין היתר, שילמה מטרוקאר לאוטוגולד מראש תשלום חד פעמי בגין כל רכב אשר יכלל בהסכם הראשון ("דמי זכיינות"). כך מסרה אוטוגולד למטרוקאר 10 כלי רכב וקבלה בגינם דמי זכיינות בסך כולל של 119,458 ש"ח. נוסף על דמי הזכיינות, התחייבה מטרוקאר לשלם לאוטוגולד דמי שכירות חדשיים בגין כל רכב שקבלה.
3. מספר חודשים לאחר כריתת ההסכם הראשון, ביום 9.4.08, נכרת בין אוטוגולד למטרוקאר הסכם נוסף אשר כותרתו "הסכם שכירות/ליסינג" ואשר תכליתו הסדרת יחסי הצדדים בעסקה הכוללת השכרת רכבים על ידי אוטוגולד למטרוקאר לשימושה של מטרוקאר (הסכם השכירות מיום 9.4.08 יכונה להלן:
"ההסכם השני"). בהסכם השני אין התחייבות לתשלום מקדמות אלא רק דמי שכירות חדשיים תוך איסור העברת הרכבים לצדדי ג' בלי הסכמת אוטוגולד.
4. מטרוקאר לא עמדה בהתחייבותה לתשלום דמי השכירות לפי ההסכם הראשון (עדות הנתבע 2, עמ' 18 בפרוט') והצדדים הגיעו להסכמה על ביטולו של ההסכם הראשון והשבת כל הרכבים לאוטוגולד, זולת שניים אשר יישארו בחזקת מטרוקאר בעסקת ליסינג, דהינו על יסוד תנאי ההסכם השני. ביום 24.12.08 חתמו הצדדים על מסמך בכתב יד (להלן:
"הסכם הביטול") המסדיר את ביטול ההסכם הראשון והחזרת כל הרכבים לאוטוגולד זולת שניים.
5. בעקבות הסכם הביטול החזירה מטרוקאר לאוטוגולד את כל הרכבים שנמסרו לה זולת שניים, אשר בגינם נחתמו נספחים להסכם השכירות, ההסכם השני. בין שני הרכבים היה גם רכב מסוג דייהטסו, מ.ר. 72-688-64 (להלן:
"הרכב") לגביו נחתם נספח ביום 1.2.09 ואשר מסדיר את השכרתו. כחודשיים לאחר מכן, טענה אוטוגולד כי הופרה ההתחייבות לתשלום דמי השכירות בגין הרכב ולפיכך פעלה לתפיסתו. בסמוך לאחר מכן, ביום 19.5.09, הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים והראיות
6. לטענת אוטוגולד, הושכר הרכב למטרוקאר על יסוד ההסכם השני ובמרכזו ההתחייבות לשלם דמי שכירות מיום ההשכרה, 1.2.09. החיוב בדמי השכירות לחדש אפריל 2009 חזר בצירוף ההערה "אין כיסוי מספיק" ואף ששולם באיחור, אי התשלום במועד מהווה הפרה יסודית של ההסכם השני. הפרה נוספת של ההסכם השני מייחסת אוטוגולד לכך שהרכב נמכר לצד ג' ובגין שתי ההפרות הללו פעלה אוטוגולד לתפיסת הרכב והשבתו לחזקתה.
במצב זה, טוענת אוטוגולד כי ההסכם השני הופר בהפרה יסודית ויש לחייב בגין הפרה זו בתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 57,408 ש"ח ובסך של 700 ש"ח בגין עלות שכפול מפתח. התביעה הוגשה נגד מטרוקאר, בטענה שעימה נכרת ההסכם השני, ונגד נתבעים 2 - 4 בטענה שערבו אישית לחובות מטרוקאר. סכום התביעה הכולל הועמד על 50,000 ש"ח.
7. לטענת הנתבעים, הרכב הועמד למכירה כדין שכן הוסכם במפורש כי שמורה למטרוקאר הזכות למכרו, שלכן אין בסיס לטענה בדבר הפרת ההתחייבות כלפי אוטוגולד ולא היה מקום כלל לפעול לתפיסת הרכב. אף את הטענה להפרת ההסכם באי תשלום דמי השכירות בגין אפריל 2009 מכחישים הנתבעים ולפיכך טוענים הנתבעים שאין בסיס לתביעה. לחילופין, טוענים הנתבעים שכיוון ששילמו לאוטוגולד בגין הרכב "עמלת הקמה" בסך 8,000 ש"ח, הרי שיש לקזז תשלום זה מכל חוב לאוטוגולד וכן כי סכום הפיצויים המוסכמים מופרז ויש להפחיתו.
8. עם הגשת כתב ההגנה הגישה מטרוקאר כתב תביעה שכנגד. לטענת מטרוקאר, במסגרת ההסכם הראשון שולמו לאוטוגולד דמי זכיינות בסך של 119,458 ש"ח ובחתימת הסכם הביטול התחייב מנהל אוטוגולד לדאוג להחזרת דמי הזכיינות למטרוקאר. עוד טוענת מטרוקאר כי בתקופת החזקתה ברכבים הושקעו על ידה כספים בסך של 25,280 ש"ח לתיקון נזקי תאונות דרכים, בעוד שלפי ההסכם הראשון האחריות לשאת בעלויות אלו מוטלת על אוטוגולד. טענה נוספת מתייחסת לתשלום עבור תכנת מחשב שלא סופקה ואשר מסתכם בסך של 8,607 ש"ח. בסך הכל, עותרת מטרוקאר במסגרת התביעה שכנגד לחיוב אוטוגולד בתשלום סך של 153,345 ש"ח.
9. בתגובתה לתביעה שכנגד, מכחישה אוטוגולד מתן כל התחייבות להשבת דמי הזכיינות, מכחישה את הטענה בדבר חבות לתיקון נזקי תאונות דרכים שכן אלו כלל לא דווחו לה במועד ואף לא דווחו לפי תנאי ההסכם הראשון וכן מכחישה את הטענה לעניין תכנת המחשב וטוענת שזו טענה מופרכת.
10. כתב התביעה אשר הגישה אוטוגולד הוגש בסדר דין מהיר ונתמך בתצהיר של יצחק לסקר, אולם לסקר לא התייצב כלל לישיבת ההוכחות ואוטוגולד בחרה לוותר על עדותו (עמ' 17 בפרוט'). כתב ההגנה אשר הגישה אוטוגולד מפני התביעה שכנגד נתמך בתצהירה של גב' שרה הורביץ ועליו גם נחקרה בחקירה נגדית. זולת גב' הורוביץ לא העידו עדים מטעם אוטוגולד. הנתבעים תמכו את גרסתם רק בתצהירו של הנתבע 2, עליו גם נחקר בחקירה נגדית.
11. יצוין, כי ביחס לנתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה עוד ביום 4.8.09. בהחלטה מיום 16.6.10 נקבע כי פסק הדין יבוטל כנגד הפקדת 2,000 ש"ח בקופת בית המשפט, ברם הסכום לא הופקד, פסק הדין נותר על כנו ובדיון ביום 16.2.12 הסתבר שהנתבע 2 בהליכי פשיטת רגל. עוד יצוין כי במהלך הדיונים בתביעות יוצגה אוטוגולד על ידי אביהו הורביץ, אשר הצהיר שהינו מנהל באוטוגולד. משיקולי אוטוגולד בחר מר הורביץ שלא להגיש תצהיר עדות ראשית כך שטיעוני אוטוגולד נתמכו אך ורק בתצהיר גב' שרה הורביץ, כאמור.
דיון
12. התביעה אשר הגישה אוטוגולד מתבססת בעיקרה על הטענה להפרה יסודית של התחייבויות מטרוקאר וזכותה של אוטוגולד לתשלום הפיצויים המוסכמים אשר נקבעו בסעיף 3.9 בהסכם השני. לפי תחשיבי אוטוגולד מסתכם חוב זה בסך של 57,408 ש"ח.
13. בכתב ההגנה מפני תביעת אוטוגולד, מפנים הנתבעים להסכם הראשון ולהסכמה שנקבעה במסגרתו למכירת רכבים לצדדי ג'. בנוסף, טוענים הנתבעים כי אין כלל תחולה להסכם השני שכן שוכרי הרכב היו נתבעים 3 ו-4 אישית ולא מטרוקאר. בטענות אלו אין ממש.