פסק-דין בתיק תא"מ 15072-07-12

כללי:

תביעה כספית להשבת סך 45,900 ש"ח, ששולמו עבור פדיון המחאות שנמסרו לנתבעים. אחר העיון בכתבי הטענות ובגרסאות העולות מהתצהירים והפרוטוקול, מצאתי שיש לקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבע 1 ולדחותה באשר לנתבע 2.

הרקע להגשת התביעה:

א. ט. (להלן: "הבן") הינו בנו של הנתבע 1 וניהל מרכול בנתניה.

הבן הסתבך בחובות ומסר שיקים לנושים שונים, שהחלו לרדוף אותו בשל חובותיו אלה. הנתבע 1 ביקש לסייע לבנו ולפרוע חובותיו לנושיו, בהסדר עימם, שנערך באמצעות התובע. במסגרת ההסדר, מסר המחאות משלו, נגד השבת השיקים שמסר הבן. הנתבע 2 פעל בשם הנתבע 1 לביצוע ההסדר והעביר בפועל את ההמחאות.

התביעה דנא עוסקת בשלושה שיקים שהחזיר התובע לנתבעים, מבלי לקבל המחאות כנגדם.

ההליך:

1.         התובע הגיש תביעתו המקורית גם נגד הבן.

הנתבעים אישרו, בעמ' 3.3 לכתב ההגנה, כי: "לאחר מו"מ ארוך הושגו הסכמים עם התובע שייצג את המלווים האמורים והוא קיבל סידרה של שיקים משוכים ע"י הנתבע 1, דב ט., לכיסוי הסכומים שהוסכם עליהם עם התובע ולחיסול סופי ומוחלט של כל החובות למלווים האמורים".

הנתבעים טענו שהשיקים, בחלקם,  נפרעו במזומן, כנגד השבתם.

בסעיף 4.3 לכתב ההגנה נטען: "גם השיקים נשוא התביעה היו חלק מסדרה של שיקים שקיבל התובע עבור המלווים האמורים ומשהם נפרעו הוא השיב אותם לנתבעים".

2.         התביעה המתוקנת הוגשה לאחר שהתברר כי הבן מצוי בהליכי פשיטת רגל. התובע הוסיף כי הנתבעים 1 ו- 2 סילקו את מרבית חובות הבן, וביקשו ממנו לפרוע את שלושת השיקים נשוא התביעה, תוך התחייבות להחזיר לו את סכומי הפירעון. התובע עשה כן מתוך אמון בנתבע 2, אך התבדה.

3.         בתגובה לתביעה המתוקנת, הציגו הנתבעים גרסה שונה ביחס לשיקים נשוא התביעה: "השיקים נשוא התביעה היו חלק מהשיקים שקיבל התובע עבור המלווים האמורים, ומשהם נפרעו הוא השיב אותם לנתבעים. התשלום עבור שיקים אלה נעשה מספר ימים קודם לכן מבלי שהשיקים הושבו לנתבעים אלא התובע התחייב להשיבם תוך מספר ימים לאחר התשלום והוא אומנם עשה כן" (סעיף 8.1 לכתב ההגנה המתוקן).

מוסכמות:

אליבא התובע, כפי שבא לביטוי בתביעה המתוקנת ובעדותו בבית המשפט, פעל כשלוח הנושים למימוש ההסדר עם הנתבע 1, לסילוק חובות הבן כלפי הנושים. הנתבעים מאשרים טענה זו. כמו כן, אין מחלוקת שהתובע קיבל מהנתבע 1, באמצעות הנתבע 2 ועו"ד זנדבנק, שיקים של הנתבע 1 כנגד שיקים של בנו, המוחזקים ע"י הנושים. אין מחלוקת שבדרך זו נפרעו חובות הבן לנושים.

המחלוקת:

התובע טען, מצדו, כי הנתבעים ביקשו שיפרע עבורם את השיקים נשוא התביעה מכספו, והם התחייבו לפניו להחזיר לו את הכספים, בתמורה למסירת השיקים לידיהם.

לשיטת התובע, מאחר ונעצר בטרם נפגשו הצדדים, שלח את השיקים עם אשתו, למסרם לידי הנתבע 2 בתמורה לקבלת שיקים של הנתבע 1.

דא עקא, בעת הפגישה מסרה רעייתו את השיקים לנתבע 2, אולם, חרף הבטחת האחרון להמציא בתמורה שיקים של הנתבע 1 כמוסכם, לא קיבל התובע שיקים בתמורה.